(תימצות השיעור שהעביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בערוץ 7 לפני הרבה שנים. לשיעור המוקלט: http://shiurim.moreshet.co.il/web/shiur.asp?id=1220 . מדוע קוראים קהלת בסוכות? באתר מורשת).

בשבת חוה"מ סוכות קוראים מגילת קהלת. מסביר המשנה ברורה: 'ובסוכות קהלת מפני שהם ימי שמחה וכתיב בקהלת "ולשמחה מה זו עושה”.

הסבר המ"ב תמוה, שהרי זה אומר את ההיפך מהשמחה? וכן שאר קהלת מדכא: תחילתו (א,ב): "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל". לקראת סופו (יב,ח): “הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת, הַכֹּל הָבֶל". ובאמצעו: “ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל" (ג,יט). וכן: “גַּם-זֶה הֶבֶל וּרְעוּת רוּח" (ב,כו). הכל הבל!

ונישאלת השאלה: אם הכל הבל בשביל מה בראת עולם כזה שהוא הבל?

את זה שואל הרמב"ן בדרשתו על קהלת: '"ויש לנו לתמוה ממנו תימה גדול: אם כן, הבורא אותו פעל פועל בטל ושל הבל וריק?!.. ועוד: היאך אמר שלמה על כל העולם שהוא הבל, והקב"ה מתפאר בעשייתו, כמו שאמר: 'הנה עשיתי את השמים ואת הארץ בכוחי הגדול ובזרועי הנטויה' (ירמיהו כז) ואומר "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״ (ישעיהו מ,כה) וכן כיוצא באלה הרבה שהקב״ה משתבח ביצירת שמים וארץ... ועוד נאמר לו לשלמה: משה רבך אמר: 'וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' (בראשית א), ואתה אומר שהוא 'הבל' ו'הבל הבלים'"?!.'

מביאה הגמ' בשבת (ל,ב): 'אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה ומפני מה לא גנזוהו מפני שתחילתו דברי תורה וסופו דברי תורה'. אם רק תחילתו וסופו, אז שישאירו ויגנזו את השאר?- אלא הכוונה שדבריו ניראים כסותרים, שיש סכנה שיחשבו כך, ובאים תחילתו וסופו ומבררים את כולו, שבלי תחילתו וסופו יכולים לטעות, והם שמבררים את כולו. 'תחילתו דברי תורה דכתיב "מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש" ואמרי דבי ר' ינאי: תחת השמש הוא דאין לו קודם שמש יש לו'. מסביר רשי: 'קודם השמש - אם יעמול בתורה שקדמה לשמש יש יתרון'. אם אתה תופס את העולם לעצמו מנותק מתורה, רק חיצוניותו הוא הבל, אבל ע"י התורה יש למציאות קשר לעולם הנצח ואז יש לו ערך, ובשביל זה ניברא. 'סופו דברי תורה דכתיב "סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם"'. אז יש ערך לאדם ולעולם ולמציאות כולה, כרצון בוראה שלשם כך ניבראה.

כל יום אנו מזכירים פס' מקהלת: 'מַה אֲנַחְנוּ מַה חַיֵּינוּ. מַה חַסְדֵּנוּ מַה צִּדְקותֵינוּ. מַה כּחֵנוּ מַה גְּבוּרָתֵנוּ..."וּמותַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכּל הָבֶל”... אֲבָל אֲנַחְנוּ עַמְּךָ בְּנֵי בְרִיתֶךָ' מסביר הרב קוק בסידור, בלי הקשר אליך ומותר האדם.. אבל האמת היא שאנו עמך בני בריתך, אנו קשורים אליך ומודרכים על ידך.. ואם כך אז מותר האדם מן הבהמה קיים. וממשיכים ואומרים 'אשרינו מה טוב חלקנו...' שאנו דבקים והולכים בדרכך..

וכן אומרים בבוקר בתפילה "מזמור לתודה" :"עבדו את ה' בשמחה באו לפניו ברננה, דעו כי ה' הוא אלקים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו" זוהי שמחתנו, שהוא עשנו ולו אנחנו, ומזה עבודת ה' בשמחה.

בין שאר הסתירות בגמ' מובא: 'כתיב (קהלת ח, טו) ושבחתי אני את השמחה וכתיב (קהלת ב, ב) ולשמחה מה זה עושה... ושבחתי אני את השמחה שמחה של מצוה ולשמחה מה זה עושה זו שמחה שאינה של מצוה' כלומר יש מקום לשניהם, השאלה על מה מדובר, על מצוה או לא. רש"י מפרש: 'שמחה של מצוה - כגון הכנסת כלה' מקשה הת"ת מדוע כך פרש"י הרי הכוונה על כל שמחה בקיום מצוה? ונישאר בקושיא. אלא י"ל שרש"י פרש ע"פ פשט הפס': "ושבחתי אני את השמחה אשר אין טוב לאדם תחת השמש כי אם לאכול ולשתות ולשמוח" (ח,טו) רש"י בא להביא דוגמה של אכילה ושתיה ושמחה והיא שמחת מצוה, ולכן מביא דוגמה לזה בהכנסת כלה. שזה פשט הפס', שאמנם שמחה של מצוה זה בכל מצוה, אלא שרש"י בא להתאימו לפשט הפס'.

לכן מתאים קהלת לזמן שמחתנו, שהמגילה מבררת מהי השמחה האמיתית ומהי המדומה, שמחה אמיתית זהו שמחת מצוה, ואם לא אז "ולשמחה מה זו עושה". השמחה של זמן שמחתנו זוהי השמחה האמיתית.

יוצאים בסוכות לדירת ארעי, שלאדם ניראת הדירה כקבע והסוכה כארעי, בא סוכות לברר מהו האמת מהו הקבע, מה שחולף זה הבל, האמת היא הנצח שבה יש ערך אמיתי.

מסופר על החפץ חיים שפעם עשיר אחד התארח בראדין. ראה את עניותו של הח"ח, את דירתו הדלה. התפלא, והציע לבנות לו בית גדול. שאל אותו הח"ח איפה הוא מתארח בראדין ואיך תנאיו, וענה שרק מתארח בבית מלון וזה לא ביתו, ענה לו הח"ח, שגם הוא חי בבית מלון, בעולם הוא כאורח...

הסוכה מלמדת להכיר את הערך האמיתי לחיים, מתוך כך אין חלילה לא דיכאון ולא עצבות , אלא שמחה בחיי אמת בחיי קודש ומתוך כך עבודת ה' בשמחה בחיים כולם.