"ובחמשה עשר יום לחדש השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו וחגתם חג לה' שבעת ימים, והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פרים בני בקר שלשה עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם יהיו... וביום השני פרים בני בקר שנים עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם... וביום השלישי פרים עשתי עשר אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם... וביום השביעי פרים שבעה אילם שנים כבשים בני שנה ארבעה עשר תמימם... ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו, והקרבתם עלה אשה ריח ניחח לה' פר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם" וגו' (במדבר כט,יב-לה). 'א"ר אליעזר: הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה. משל למלך בשר ודם שאמר לעבדיו עשו לי סעודה גדולה, ליום אחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה כדי שאהנה ממך. א"ר יוחנן: אוי להם לעובדי כוכבים שאבדו ואין יודעין מה שאבדו, בזמן שבהמ"ק קיים מזבח מכפר עליהן, ועכשיו מי מכפר עליהן?' (סוכה נה,ב). הפרים יורדים במספרם עם הימים, כנגד ביטול הרוע שבאומות, עד שמגיעים לשבעה. והנה כשמשווים לשמיני עצרת, חגם של ישראל, גם בשאר הקרבנות יש הבדל, לא רק בפרים. במקום שני אילים, מביאים איל אחד, ובמקום ארבע עשר כבשים מביאים שבעה. ניראה שאיל מזכיר את קדושת האדם, כקרבן האיל בעקידה, שיא מעלת קדושת האדם (העקידה). ולכן בשמ"ע אנו מביאים רק אחד, לומר שאנו עיקר קדושת העולם וכן שבעה כבשים, שאנו מתקני העולם שניברא בשבעה. ולכן גם פר אחד, שאנו היחידים כך ולא שאר האומות. אבל בשאר סוכות שבאים לכפר על האומות מביאים שבעים פרים כנגדם כדי לכפר להם, ולכן מביאים שני אילים, לומר שגם להם יש חלק בתיקונו של עולם. בהתאם לכך גם מביאים ארבע עשר כבשים, ככפל משבעה, שגם הם עוזרים לנו בזה. ולכן ביום האחרון בסוכות מקריבים שבעה פרים, שמזכיר את שבעת הכבשים שלנו בשמ"ע. והכפל זה גם מזכיר שהאומות באות לעזור לנו, או ח"ו להרע לנו אם אנו חוטאים, ולכן ארבע עשר כעין לשני צדדים כמונו, שמייטיבים או מרעים לנו ע"פ מעשינו לתיקון העולם. והנה הפרים והימים מתואמים, כך שיוצא שבשילוב היום והפרים יוצא ארבע עשר (ביום הראשון [1] שלושה עשר כך שיחד זהו 14, וכן שני [2] שנים עשר שיחד זהו 14 וכו'), כיון שבכל הדורות כך זה משולב ע"פ המגיע לנו ע"פ דין באותו הזמן, ע"פ מעשינו. וכן ארבע עשר רומז לעולם שה' ניסתר בו, ולכן פועל כמות שהוא, שה' אמר "די" בבריאת העולם (חגיגה יב,ב) ולכן רואים את "יד" ה' רק בהסתר. כך גם האומות מתייחסות אלינו ע"פ מעשינו, אולם זה ניסתר ממבט פשוט ולא מעמיק במציאות. ניראה שלכן התבטא ר"ל: 'אני הוא שאמרתי לעולם די' (שם), שמרמז על האמירה בהקפת המזבח "אני והו" כנגד "אני" ו"הוא" (ראה 'לזמן הזה' 'אני והו' למרן גדול הדור הגר"ח דרוקמן שליט"א) שזה קשור לצרות ישראל והשכינה, שמחוברים יחד (וכן בשם השלם, שהעולם מתקדש על ידנו, ובכך גם ההשלכות בקשר לגוים, כמו שנאמר בקריעת ים סוף כשהמצרים אחרינו). כך האומות הם באים לבצע את הניגזר עלינו, כשליחי יד ה' (לטוב או ח"ו לרע) וכמובן שהם מקבלים חזרה בהתאם למעשיהם (כי שלוחים זכות בידי זכאי, וחובה ע"י חייב). ואנו בקרבנות עליהם באים לומר שה' ירחם עלינו ועליהם, כשיפנם לטובה עלינו, שיחשב שבעים פרים כנגד שבעים בנ"י (שכנגד האומות. דברים לב,ח. רש"י) בצד החיובי (ששבעים כנגד כשירדו למצרים, שהיו צדיקים) וכן 14 כנגד יעקב ובניו, כשיוסף מתחלק לאפרים ומנשה, וכך הם 14 צדיקים, שהם יסוד בנ"י שמתקנים את העולם, ובאים בקשר לגוים (שירדו למצרים). כך אנו עושים כנגד האומות לקשרם לצד החיובי. ולכן נעשה בסוכות שהוא: '..כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגים לפני הקב"ה בר"ה ולית אנן ידעין מאן נצח. אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן, אנו יודעין דישראל אינון נצוחייא' (ויקרא רבה ל,ב) שאנו מנצחים את הגוים בכך שאנו קשורים לקדושה, ומימלא גם הגוים לא נגדנו אלא בעדנו, וזה קשור ל'ד"א, "שֹׂבַע שְׂמָחוֹת". אל תהי קורא כן, אלא שֶׁבַע שמחות. אלו שבע מצות שבחג, ואלו הן: ד' מינין שבלולב, וסוכה, חגיגה ושמחה' (שם) וניראה שזה קשור גם לשבעה יחידות שבארבעת המינים (3 הדסים וכו') [ומה שלא הביא זאת, אולי זה בשל שיטת ר"ע שלוקחים אחד מכ"א] ולכן בהם מוכיחים נצחון ע"י הקדושה על האומות. לכן בשמ"ע זה שבע כבשים, ובסוכות 14 כנגד האומות שאיתנו. ולכן בכך מכפרים להם, שירד הגשמים אף עליהם כיון ש'ובחג נדונין על המים' (משנה ר"ה א,ב) ולכן לעתיד מי שלא יחגוג את חג הסוכות ע"י העליה לרגל למקדש, לא ירד עליו גשם "והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך ה' צבאות ולחג את חג הסכות, והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלם להשתחות למלך ה' צבאות ולא עליהם יהיה הגשם" (זכריה יד,טז-יז) שהעליה לרגל למקדש, זהו כמו הקשר שלהם לקדושה ע"י שמתחברים לטובתנו, וזהו כמו הקרבנות שאנו מקריבים עליהם. וזה במים, כיון ש'אמר ר' יוחנן: ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח. ואלו הן: מפתח של גשמים' וכו' (תענית ב,א) כך שהגשמים לא חלים בצורה הטבעית הקבועה של הטבע, אלא ישירות מה', ולכן זה דומה לאומות, שהם כעין יד ה' בהסתר לעשות לנו את המגיע לנו בדין על מעשינו, שזהו 14- "יד". וניראה שמקריבים ומסמנים ע"י פרים, כנגד "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ויתן אל הנער וימהר לעשות אתו " וגו' (בראשית יח,ז) שהנער 'זה ישמעאל, לחנכו במצות' (רש"י) כך שקשור להשפעה לטובה על האומות.