בארבעת המינים מברכים 'על נטילת לולב', ומסבירה הגמ': 'א"ל ר' ירמיה לר' זריקא: מאי טעם לא מברכינן אלא על נטילת לולב? הואיל וגבוה מכולן. ולגבהיה לאתרוג ולבריך? א"ל: הואיל ובמינו גבוה מכולן' (סוכה לז,ב). 'הואיל וגבוה מכולן - חשוב הוא ונקרא האגד על שמו. ולגבהיה לאתרוג - קא סלקא דעתיה דהואיל דגבוה דקאמ' היינו הא דאמרן לעיל (לב:) שדרו של לולב צריך שיצא למעלה מן ההדס טפח. ובמינו - גבוה משלשתן' (רש"י). והמאירי פירש שארבעת המינים כנגד אחדות חלקי בנ"י לה', והלולב מסמל את בעלי התורה, ולכן מעלתו גדולה משאר המינים, ואמנם האתרוג גם הוא מרמז על בעלי התורה, אולם כיון שהצדיקים השלמים הם מיעוט, אז לא מתחשבים בו כיון שהעולם נידון אחר רובו. ואולי אפשר להוסיף את עניין המעלה שיש בלולב, שמובא שארבעת המינים באים לחבר את כל בנ"י: 'ד"א, "פרי עץ הדר" אלו ישראל. מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם? לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו. ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה". לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויקרא רבה ל,יב). מימלא יש ערך חשוב במיוחד באחדות ישראל שמיוצגת בארבעת המינים בהקשר לאחדות לה' (כמו שהביא גם המאירי). והנה מובא בגמ': 'ר' לוי אומר: כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים' (סוכה מה,ב). מימלא מבין המינים הלולב הוא המין שנחשב שמבטא את אחדות לב ישראל לה'. ולכן מובן שכיון שהוא בעל היחודיות של איחוד לב ישראל לה', אז לכן הוא המרכזי מבין המינים שעניינם לאחדות ישראל לה'. ולכן גם קושרים את האגד בעלה של הלולב. ועוד ניראה שהאתרוג אמנם הוא מרמז על הצדיקים בעלי השלמות של תורה ומעשים טובים, אולם לפעמים כיון שהצדיק הוא כ"ך גבוה אז הוא קצת מנותק מהציבור הרחב (מרוב צדקותו) לכן דווקא הצדיק שאינו שלם הוא שיכול לחבר היטב בין כל חלקי העם. ואולי 'ובמינו' הכוונה מבין סוגי העצים הוא הכי גבוה במעלתו, למעט האתרוג שהוא פרי. ולא מחשיבים את האתרוג אלא את סוגי העלים כיון שהעלים מחוברים ביחד. ולכן כשבאו לברר על הברכה אין זה מבין הארבעה, אלא מבין השלושה, כיון שהשלושה חשובים מהאתרוג, כמו שמובא שם קודם: 'ואמר רבה: לולב בימין ואתרוג בשמאל, מ"ט? הני תלתא מצות והאי חדא מצוה'. הרי שכבר קודם נאמר שהשלושה חשובים מהאחד, ומימלא השאלה שאח"כ הוא מבין השלושה. ואולי ענין ארבעת המינים באים לקבוע את זכותינו: 'ד"א, "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" הה"ד (תהלים קב, יח): "פנה אל תפלת הערער וגו'" שנצחו ישראל בדין ונמחלו עונותיהם, והן אומרין נצחו ישראל, שנאמר (ש"א טו, כט) "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם". הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימתם מצות לולב שנקרא נעים שנאמר "נעימות בימינך נצח" הרי אתה מבושר שנצחת לאומות העולם, שנאמר וגם נצח ישראל, לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם "ולקחתם לכם"' (ויקרא רבה ל,ג) שהמינים מוכיחים את ניצחוננו בדין, לטובה. והנה מובא בהקשר לצדיקים שלפעמים שהם מביאים חובה: "ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלקים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני" (מלכים א,יז,יח) '"להזכיר את עוני" - עד שלא באת אלי היו שוקלין מעשי ומעשה עירי והייתי ראוי לנס, משבאת לכאן לא נחשבתי לכלום ואין צדקתי ניכרת' וכו' (רש"י) הרי שבהקשר לשקילת זכויות יכול הצדיק לגרום לחובה, לכן ניראה שדווקא הלולב הוא הראוי להדגיש לזכות מבין סוגי המינים: 'ד' מינין שבלולב, ב' מהן עושין פירות וב' מהם אין עושין פירות' וכו' (מנחות כז,א) '...באגודה אחת צדיקים ורשעים דומיא דעושין ואין עושים פירות' (רש"י ד"ה 'בהרצאה') הרי שהלולב והאתרוג מסמלים את הצדיקים וע"פ המדרש יוצא שהאתרוג הוא כצדיקים השלמים, ולכן ראוי להדגיש בשביל לזכות את בנ"י, את הצדיקים שאינם שלמים לגמרי כדי להביא רק זכות על כלל בנ"י, וזהו הלולב, ולכן הוא החשוב בעניין זה. ואולי אפשר שבאים בזה לרמז על: '… אלא אמר הקדוש ברוך הוא: יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו", ואימתי הוא מתעלה? כשהן עשויין אגודה אחת, שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה"'. לכן מרמזים על האחדות שבכל המינים ע"י הלולב שהוא הכף של התמר (כשעדיין לא ניפתח), שהכף (הפתוחה) פרוסה מלמעלה לרמז על "הבונה בשמים מעלותיו". ואפשר כמו שפרש"י, שהלולב הוא הכי גדול בגובהו, ולכן הוא הכי בולט, ומימלא ניראה כעין שהשאר טפלים לו, ולכן הוא הכי מרכזי. ולכן יש בו מצד אחד עניין של חשיבות ולכן מברכים עליו, ומצד נוסף יש בו רמז לעניין של האחדות, שהשאר ניראים כעין טפלים לו, ולכן בברכה עליו מרמזים על עניין האחדות שבבנ"י. ואולי אפשר שיש מעלה מיוחדת בלולב, שבו מראים רמז לחג הסוכות שהוא על זמן המדבר, וכן שארבעת המינים קשורים למים: 'א"ר אליעזר: הואיל וארבעת מינין הללו אינן באין אלא לרצות על המים, וכשם שארבע מינין הללו אי אפשר בהם בלא מים, כך אי אפשר לעולם בלא מים' (תענית ב,ב). שבלולב מרמזים על "ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים" (שמות טו,כז). וזה גם מרמז על הקשר בין הצדיקים והעם: '"שתים עשרה עינות מים" - כנגד י"ב שבטים נזדמנו להם. "ושבעים תמרים" - כנגד שבעים זקנים' (רש"י) הרי שנירמז כאן כלל בנ"י (יב השבטים) והצדיקים וההליכה בדרך ה', שהזקנים מנחים את בנ"י להלך בהם.