בגיליון הקודם עסקנו בנטילת ריטלין בשבת ויו"ט לפני תפילה או לימוד תורה, והסקנו (בהסתמך על פוסקים חשובים) שהדבר מותר לכאלה שהעדר התרופה תפגע בתפקודם ותגרום להם צער משמעותי.

שאלת לקיחת תרופות ביוה"כ רלוונטית לכל חולה הנוטל תרופות, באופן שגם בשבת מותר לו לצרוך אותן למרות שאינו בסכנה. במקרים כאלה יש לבדוק מראש אם די בכך שייטול את התרופה לפני כניסת היום ושוב מיד בצאתו, כפי שמקובל בסדרות האנטיביוטיקה, שדילוג אחד של בוקר אינו מעכב, ומבלי צורך לטלה ביוה"כ. מה הדין כאשר אין אפשרות לדלג, או ריטלין וכד' שכל עניינו לצורך תפקוד תקין ומתן אפשרות לישיבה ממושכת בבית הכנסת.

לדעת פוסקים רבים, גלולות שטעמן מר או שהן חסרות כל טעם, אינן בגדר של "מאכל שאינו ראוי לאכילה" (האסור מדרבנן עכ"פ) אלא אין זה מאכל כלל כי אם כעץ ואבן ולכן מותר לבלוע אותן דרך הפה, כשעושים זאת ללא מים. כמו כן אין בכך גדר של אכילה אלא הכנסת חומר רפואי לגוף, ואין כאן לא הנאת גרונו ולא הנאת מעיו (הליכות שלמה,ה,ח; הגר"ש ישראלי, הובא במקראי קדש,ט, הערה קמ"ג; שבט הלוי,י,פ"ט). מעמדה שווה אפוא לתרופה שאינה ניטלת דרך הפה, כמו נרות- שמותרים ביוה"כ לסובלים מכאבי ראש עזים או בחילות חריפות, באופן שהיה מותר גם בשבת. ולפי זה יש להתיר ריטלין ללא מים.

ביוה"כ, כאשר חולה אינו יכול לבלוע גלולה ללא נוזל, ואין לתרופה תחליף שלא בדרך הפה וגם אין אפשרות לדחות נטילתה לערב -ניתן להיעזר בנוזל שטעמו מר בכמות קטנה של "פחות מכשעור" (עד כ 35 סמ"ק). לשם כך ניתן להמיס את הגלולה במים עצמם (אך להתייעץ עם רוקח כי לעתים ההמסה מבטלת ערך התרופה) או להכין מבעוד יום תמצית מרה של נוזל. אולם לגבי ריטלין יש לפקפק בהיתר בליעתו עם מים פגומים, כי צער אמנם יש כאן אבל לא חולי ממש. גם אם לשחיקת סממנים אין חוששים, לעניין יוה"כ יש להחמיר אף שאסור רק מדרבנן (גם בשל פחות מכשיעור וגם טעם פגום ללא הנאה). ומי שאינו יכול כלל לתפקד ללא הגלולה, וצערו מרובה -ישאל שאלת חכם, אך יבדוק תחילה שניתן לקחתה על קיבה ריקה.

גמר חתימה טובה ושנת בריאות והצלחה לכל הקוראים ולכל בית ישראל