בחז"ל מופיעים שני דרשות שונות לגבי הזמן של דין לאומות העולם מול ישראל. בירושלמי מופיע: 'א"ר לוי (תהילים ט) "והוא ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים" הקב"ה דן את ישראל ביום, בשעה שהן עסוקין במצות. ואת האומות בלילה, בשעה שהן בטילין מן המצות' (יר' ר"ה א,ג) הרי שישראל ביום והגוים בלילה שלפני ישראל. לעומת זאת בבבלי מופיע: 'תניא אידך: "כי חק לישראל הוא" אין לי אלא לישראל, לאומות העולם מנין? ת"ל "משפט לאלקי יעקב". א"כ מה ת"ל "כי חק לישראל"? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין' (ר"ה ח,ב). הרי שישראל לפני הגוים?- והנה אולי אפשר לחבר זאת למחלוקת אחרת שמובאת לגבי הדין בר"ה: מצד אחד מובא: '...ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביוה"כ' (ר"ה טז,א). ומצד שני מובא: 'א"ר כרוספדאי א"ר יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בר"ה. אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה' (שם,ב). הרי שחלקו האם כולם נידונים מר"ה עד יוה"כ, או שמחולק ע"פ המעמד של כל אחד. ומביא על כך הגר"א שבעצם לא חלקו, אלא שדיברו על דינים שונים, שיש דין על העוה"ז (שהוא מר"ה עד יוה"כ לכולם, שאין בו עניין של שכר מצוות), ויש דין לעוה"ב (שהוא כל אחד כמעמדו). [ראה בדברי מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' -'ר"ה יום הדין', וכן 'בתורת המועדים' -'יום הדין לאור ההלכה'). ע"פ חילוק זה אולי אפשר גם להעמיד את המחלוקת בין הבבלי ליר' לגבי הזמן שבין ישראל והאומות. שליר' מדובר על הדין על העוה"ב שלכן יש בו קשר למצוות, ואילו בבבלי מדובר על הדין על העוה"ז, ולכן יש בו רק עניין של מעלה (כי הדין לא קשור לשכר ועונש, אלא לדין עליון וניסתר מאיתנו) ולכן בו ישראל קודמים. והנה אולי אפשר לומר במחלוקת שבחלוקה בין האנשים, לבין שכולם מר"ה ועד יוה"כ, שצדיקים גמורים ורשעים גמורים זה דבר חריג מאוד, שהרי אין כמעט צדיק שהוא גמור, שלא חטא כלום באותה שנה, וכן אין כמעט רשע שהוא גמור, שלא עשה שום זכות במשך השנה. ולכן ברוב השנים אין כזו מציאות, ולכן מצד האמת יש שלושה ספרים שניפתחים, אבל בפועל ברוב השנים רק בספר של בינונים נירשמים, ומימלא יוצא שדברי ר' יוחנן זה השלמה של המציאות השלמה, אולם התנאים דיברו על רוב השנים, כמקרה שברגילות. וע"פ חלוקה זו אולי אפשר שגם במחלוקת לגבי הזמן של הדין בין ישראל לאומות זה תלוי בשנים. יש שנים שבהם ראוי לרחם על הגוים כיון שלא פגעו הרבה בישראל, ואפילו עזרו לישראל, ולכן ראוי שידונם בלילה שלא תכבד עליהם מידת הדין. ויש שנים שפגעו בישראל ולכן ראוי להענישם, ולכן הם נידונים ביום. או שבשנים שעזרו לישראל נידונים ביום ונעזרים בזכות ישראל. ואולי אפשר להעמיד את המחלוקת שבין החלוקה בישראל (שלושה ספרים או כולם) שתלוי בהסתכלות, שמצד אחד אמנם ניפתחים שלושה ספרים בר"ה, יש צדיקים גמורים ויש רשעים גמורים ויש בינונים, אולם הרוב המוחלט הוא של הבינונים (שצדיקים גמורים ורשעים גמורים הם המיעוט שבמיעוט) ולכן התנאים לא התייחסו אלא לרוב המכריע, כיון שבדבירהם מדברים בגדול על הדברים, שהרי מביאים גם דינים אחרים שבעולם (כתבואה וכדו'), כך שלא באו לדייק בפרטים אלא להביא בגדול את ההבדל שבזמנים בין הסוגים השונים, ולכן כיון שהרוב המוחלט באדם הוא מר"ה ועד יוה"כ, אז כך הביאו זאת, ובא ר' יוחנן והשלים את התמונה המלאה. לפי זה אולי אפשר גם לדמות לדין הגוים ובנ"י, שבעצם הגוים נידונים חלקם לפני בנ"י (אותם הראויים, שלכן רוצה לזכותם. וגם אין בזה העלאת חרון אף לפני בנ"י,כי הם זכאים. וגם עזרו לבנ"י, ולכן זה כעין גם לכבוד בנ"י) וחלקם לאחר בנ"י. ואולי אפשר לומר שאמנם ניפתחים שלושה ספרים, וצדיקים גמורים ורשעים גמורים ניחתמים מיד, אולם כיון שעד יוה"כ אין חתימה סופית, שביוה"כ יש עניין של סיום הדין, מימלא ביוה"כ גם הם מקבלים חותם סופי לדינם, ולכן אע"פ שנחתם דינם בר"ה אפשר לראות ביוה"כ את החתימה הסופית לכולם, גם להם. וע"פ זה אולי אפשר לומר גם בדומה להבדל הדין שבין הגוים וישראל, שבעצם בנ"י ניכנסים לדין לפני הגוים, שלא ראוי שהגוים יכנסו לפנינו, כמו בדין של המלך, שאצלו הסיבה היא של חרון אף או שלא ראוי שיחכה, ולכן אנו שחשובים אז ניכנסים קודם כמלך, אולם אין דיננו ממש כמלך, ולכן אנו ניכנסים לדון בתחילה בלילה, ואז עוברים לדון את הגוים עוד בלילה, ודנים אותם עד הסוף, כל זמן שלילה שעדיין לא חוטאים, ואח"כ ביום חוזרים להשלים את דינם של ישראל, שביום אנו מקיימים מצוות, ולכן אז הכי ראוי לדון אותנו, ולכן אז עיקר דיננו מתקיים ונכתב דיננו.