דבר תורה לפרשת השבוע לאור המקדש

פרשת וילך

הקהל את העם והתינוקות

בפרשתנו יש שתי מצוות החותמות את תרי"ג המצוות: מצות הקהל ומצות כתיבת ספר התורה. במצות הקהל נצטווה כל עם ישראל לעלות לבית המקדש, במוצאי שנת השמיטה [השנה הנוכחית], בחג הסוכות, ולשמוע את המלך קורא מפרשיות התורה בספר דברים. ובשונה משאר המצוות, כאן התורה נותנת טעם למצוה זו: "למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלהיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת" (דברים לא, יב).

ההתכנסות במעמד הקהל, נועדה לשמוע וללמוד את התורה עמ"נ לירא את ה', ולקיים את כל דברי התורה הזאת. וכך גם אמרו חז"ל "הגברים באים כדי ללמוד, הנשים באות כדי לשמוע", אך באשר לטף, הילדים הקטנים, חז"ל נתנו טעם שאינו מפורש בפסוק: "והטף מפני מה הם באים? אלא כדי ליתן שכר למביאיהם" (חגיגה ג,א). אם מדובר בילדים קרובים לחינוך, אז העניין בהבאתם למקדש מפורשת בפסוק - עמ"נ שיראו את ה' - כלומר שהילדים יגדלו ליראת שמים (רמב"ן דברים לא,יב). אך באשר לילדים רכים שאינם מבינים כלום, חז"ל מסבירים שהוא "על מנת ליתן שכר למביאיהם".

הסבר זה קשה: א. טעם זה אינו מפורש בפסוק. ב. מדוע לא ציוותה התורה לשאת על שכמנו אבנים כבדות ולעלות איתן לבית המקדש כדי ליתן שכר למביאיהן?

נראה לתרץ, ששכר מביאי התינוקות הוא בכך שיגיעו הם וכל הבאים למקדש - ליראת שמים! כשיש ציבור גדול שכולו בא ומתעניין בדבר אחד, ובמקום אחד אין אמירה ברורה יותר מזו, מה העיקר בחיים ומה הטפל. וכן לגבי המקום - מהו המקום החשוב ומה המקום הטפל. אמרו חז"ל שאין השכינה שורה בפחות משני אלפים ושני רבבות בעם ישראל, ואם היה חסר אחד [אפילו תינוק] אין השכינה שורה (יבמות סג, ב). השכר למביאי התינוקות - שהשכינה תשרה על עם ישראל, ויגיעו כולם ליראת שמים.  שנזכה כולנו להשראת השכינה ובמקום השכינה.

המכון לכהנים - "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש