עבד אברהם בא לקחת אישה ליצחק בן אדונו. העבד בחר עלמה בוגרת, בחן אותה, העניק לה מתנות יקרות, ושם נזם זהב באפה כאשר הוא נוגע בה. העלמה הראתה נכונות לעזור לעבד, הסכימה לקבל את המתנות ושלחה את אחיה הצעיר, לבן, להביא את הזר לביתם. לאחר זאת העבד הוזמן לאכול עם לבן ובתואל. העבד הסביר את פקודת אברהם, ואת בחירת רבקה, ולבן ובתואל ענו: "לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ טוֹב. הִנֵּה רִבְקָה לְפָנֶיךָ, קַח וָלֵךְ. וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן אֲדֹנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה" (בראשית כד נא).

מרגע זה והלאה שמו של בתואל לא מוזכר יותר. העבד נותן מתנות רק ללבן ואימו, בבוקר העבד מבקש רק מלבן ואימו לקחת את רבקה ולצאת, רק לבן ואימו דורשים שרבקה תאשר שהיא מוכנה ללכת, ורק לבן ואימו מברכים את רבקה: "אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" (בראשית כד ס).

מה קרה לבתואל?

חז"ל הסבירו שבתואל מת. הם הניחו שהוא היה זקן, הן סדר השמות מעיד על חשיבות, ולבן מופיע לפני אביו, בתואל. הם הניחו שבתואל מת מזקנה בדיוק אחרי הארוחה. חז"ל כתבו סיפורי אגדות על מותו המופלא של בתואל.[1] קשה לקבל הסברים אלו, שבתואל מת באותו היום ומשפחתו לא ספדה לו, ושלחה את רבקה בברכות.

נכון שלבן מופיע לפני אביו, אבל כאשר שכם בא ליעקב לבקש את ידה של דינה, רק האחים עונים לו. יעקב לא אמר מילה, ככתוב: "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו" (בראשית לד יג). ניתן להניח שבנושא חתונה של אחות, האחים הם הקובעים, כי הם קרובים לאחותם יותר מאשר אביהם, ולהם יש עניין כספי בתשלומים שהכלה ומשפחתה יקבלו. ניתן לסכם ששמו של לבן מופיע לפני אביו כי הוא אחיה של רבקה, ולא בגלל שלבן לקח את כל השלטון מבתואל.

נראה שבתואל כעס, כשם שיעקב ובניו כעסו על שכם. העבד ניגש ישר לרבקה בלי לדבר עם משפחתה. העבד בחן את רבקה ומצא אותה מתאימה. העבד נתן לה מתנות ארוסין, והעבד עצמו שם את המתנות על גופה (בראשית כד מז).רבקה הסכימה לקחת את המתנות וכך היא הודיעה לעבד שהיא מוכנה לשמוע את הצעת האירוסין. בתואל כעס שלא התיחסו עליו, ולא נתנו לו כבוד, ולכן בתואל לא הסכים לקבל מתנות, או לברך את הכלה. בתואל ניער חוצנו מרבקה.

עבד אברהם הציג את אדונו כעשיר והודיע שאדונו נתן את כל אשר לו ליצחק, בנו היחיד. אמנם יצחק היה עשיר, אבל מגיע לכלה נדוניה. הנדוניה היא רכושה של הכלה ולא של הבעל. הנדוניה נועדה להבטיח את עתידם של הכלה וילדיה, שלא יהיו תלויים בבעלה. לבן ניסה לעכב את יציאתה של רבקה כדי לטפל בעניין, אבל העבד סרב להתעכב ולהסתכן שתתארגן התקפה על השיירה בדרכה חזרה, ובכל מקרה הוא לא היה מאורגן לצאת עם עדר ענקי. רבקה ידעה שאחיה הצעיר יתן לה מה שמגיע לה לפי החוק, במידה והיא תצטרך, לכן היא הסכימה ללכת מיד ללא ויכוחים.

אפשרי שבתואל פחד שהעבד יבקש נדוניה עבור רבקה ולכן בתואל נעלם וסרב לדבר בעניין. לפי חוקי חמורבי מספר 184, היה מגיע לרבקה נדוניה נכבדה. לבתואל היו רק בת ובן, וכל אחד יהיה זכאי לחצי מצאנו ועבדיו, במותו, כירושה, אם בתואל לא יתן כלום לרבקה בחתונתה. בתואל נעלם כדי לא להפסיד את חצי מרכושו כנדוניה, או לתת מתנה קטנה לרבקה, וכך רבקה תפסיד את החצי המגיע לה במותו. בתואל אפילו סרב לתת לרבקה ברכה, כדי שלא יטענו שהוא נתן לה משהו.

למעשה, כאשר רבקה ענתה "אלך", היא לא הסכימה להתחתן עם יצחק אלא רק ללכת לראות אותו ואז היא תחליט. לאחר נשואיה ליצחק, רבקה לא בקשה את נדוניתה מלבן או אביה, לכן לא נוצרה החובה לתת לה נדוניה.

כתוצאה מזה, לאחר מותו של בתואל, לבן נשאר חייב לרבקה חצי מהמטלטלין (צאן) שהוא ירש מאביו. ולכן בהמשך רבקה שלחה את יעקב ללבן, וידעה שלבן יטפל יפה בבנה.

[1] ראה: מאמר מסכם של דברי חכמים בעניין מותו של בתואל:
 http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_50384_28.pdf