מרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מביא (מובא ב'משנת הגורן' 'החירות הלאומית והרוחנית') שיש 3 משמעויות שנילמדים מחג הפסח: א. שהאדם ניברא בצלם ולכן נגד העבדות. ב. שילוב החירות הרוחנית והלאומית. ג. האמונה ברוח (מול הההשקפה שהכל חומר). והנה גם מביא (שם, 'קדושת האדם..') שישנם שלושה ערכים מפסח: א. חירות האדם שניברא בצלם אלקים. ב. שלטון הצדק (העליון) שקיים בעולם. ג. הבחירה החופשית של האדם. אפשר שזה לא מתנגש, אלא המשמעויות הם יותר קרובות למעשה האדם (למה עלינו לשאוף למעשה, נגד העבדות,לחבר את הלאומיות עם רוחניות, ומאבק בדעות הגוים שהכל חומר), בעוד שהערכים הם כללים יותר (אדם בעל ערך, יש צדק בעולם, ויש בחירה חופשית). ואפשר שזה קשור בזה, חירות האדם משותף לשניהם. שילוב הלאומיות עם הרוחניות, זה יכול להיות קשור לבחירה החופשית של האדם, שלכן כלאום שהוא חומרי (קשר פיזי) הוא קשור ברוחני (ובפרט בנ"י שאנו לאום קדוש). או שקשור לעניין הצדק שבעולם, שלכן יש בחירה חופשית כדי שאדם הוא שיבחר את דרכו. והאמונה ברוח יכול להיות קשור לבחירה החופשית, להאמין שיש רוחני ולבחור בו ולא להתדרדר אחר הגשמי הרע. או שקשור לשלטון הצדק בעולם, שמגלגל את התהלכים בעולם, שה' הוציאנו ממצרים הכוחניים כדי לעבדו. והנה מביא (שם. 'סיפור הגדה..') שיש שלושה מוטיבים בהגדה של פסח: סיפור- מכוון לעבר, ההגדה – מכוון להווה, ושירה מכוון לעתיד. ניראה שזה גם קשור בערכים שקודם: האמונה בחירות האדם בהיותו בצלם אלקים, שייך לעבר, שכך ניברא האדם. שילוב הלאומי והרוחני שייך להווה, שעלינו להביא כבנ"י- הלאומיים את האמונה בה'- הרוחני, ובכלל עלינו לידבק ברוחניות ולא לשקוע בחומריות כשאר העולם. והאמונה ברוח מול שאר השקפת העולם- זה כנגד לעתיד שאז הכל יתגלה שהכל קדוש ורק היה ניסתר. וכן הווה יכול להיות הבחירה החופשית שהיא כיום, ולעתיד תתבטל (בהריגת יצה"ר) שהקדושה תהיה גלויה ולכן לא יבוא לניסיון, או כנגד שלטון הצדק שעכשיו מסובב את העולם על צדדיו השונים, שהכל לכוון הטוב. וכנגד הלעתיד יכול להיות שלטון הצדק שאז יתגלה איך פעל שלטון הצדק, או הבחירה החופשית שאז יתגלה מה פעל ומה שכרו על פעולתו עכשיו בבחירה (השירה היא עכשיו כנגד לעתיד, כך עכשיו הבחירה החופשית היא כדי לתקן עד לעתיד שיתוקן הכל). וניראה שכנגד שלושה עניינים, לכן יש מצווה בפסח בשלושה דברים במיוחד, שהם 'רבן גמליאל היה אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור' (משנה פסחים י,ה). הפסח הוא קדוש וכך לעתיד כל העולם יתקדש כתיקונו. מרור היה כנגד עבדות במצרים ולכן כנגד העבר. מצה הוא כנגד ההווה, שהוא לא קדוש אבל מכוון לאמונה (לחם האמונה), כך אנו פועלים בעולם כיום באמונה. וכן, מרור כנגד העבדות, ולכן כנגד חירות האדם. פסח כנגד שה' פסח עלינו להוציאנו, ולכן רומז על האמונה ברוח, שה' פעל בעולם, וכן שלטון הצדק בעולם, שה' בא להוציאנו בשם הצדק שמכוון את העולם, וכן המכה באה עם הכבדת לב פרעה על שחטא הרבה עד שה' מנע ממנו את התשובה, שזה חלק בענייני הבחירה חופשית. מצה הוא ביניים, ולכן מכוון לחיבור לאומי ורוחני, ובפרט שמצרים שילחו אותנו מהר (עד שלא הספיק הבצק להחמיץ) כך שקשור להבדלים בלאום, ויצאנו למתן תורה, וכן המצה היתה בזמן היציאה כך שרומז לשלטון הצדק שגרם לשחרור עמנו מהעבדות במצרים, וכן הבחירה החופשית, שעכשיו הם בחרו לזרזנו, ובכלל הבצק תופח ולכן מרמז על הבחירה החופשית שעל האדם לעצור עצמו מלחטוא. אולי לכן 'ר"י היה נותן בהם סימנים דצ"כ עד"ש באח"ב' שחילק לשלוש קבוצות, כדי לרמז על 3 עניינים שיש בפסח (וכן 3 עניינים של 3, כמובא בדברי מרן הגאון, ולכן חולק ל3 של 3 [מכת בכורות הוא הסופי, שמראש בו היו אמורים לצאת, ולכן לא נחשב כ"ך כשלושה מכות שניתנו בנוסף אליו שבו יצאו]). (ראה ב'לזמן הזה' ניסן, 'דצ”כ עד”ש באח”ב' למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א, את העניינים שבחלוקה של ר”י) שהמכות הראשונות שבכל סדר נאמרו לפרעה על הבוקר, ולכן הוא כמו לשעבר, שזה לפני שהאנשים מתעוררים, וכשאר קמו כבר היה בארמון שלו. והנאמר שני בסדרים הוא נאמר לפרעה בארמון בצהרי היום, כך שזה לפני כולם, כהווה. ואילו המכה השלישית שבסדרים נעשתה בלא התראה, כמו הלעתיד, שהוא מכוסה מאדם. וכן, דצ"כ הם כנגד יסוד מציאות ה', וזה כנגד האמונה ברוח, שיש ה' בעולם ולא רק חומר. ועד"ש הוא כנגד שה' שולט ומכיר במה שקורה בארץ, השגחת ה' בעולם, וזה כנגד החירות הרוחנית והלאומית שה' רוצה שנעבדו, ולכן אנו לאום מיועד לה', ובכלל ה' רוצה שיעבדוהו בעולם, ולכן קשור לגשמי ורוחני. ובאח"ב זה כנגד שה' בלתי מוגבל, ניראה שזה כנגד שאדם ניברא בצלם, שזה בא לומר שה' הוא שברא את העולם. (או לחילופין, דצ"כ כנגד חירות האדם, שיש מציאות ה' ולכן אנו עבדיו ולא עבדי פרעה. ובאח"ב זה כנגד האמונה ברוח, לומר שהחומר כפוף לרוח, שה' שולט על כל העולם, שהוא ברא את כל העולם הזה הגשמי). וכן החלוקה כנגד 3 ערכים: דצ"כ שזה יסוד מציאות ה' בעולם זה כנגד חירות האדם, שאין לשעבד את מי שניברא בצלמו. עד"ש שזה היסוד שה' משגיח על העולם זה כנגד שלטון הצדק בעולם ע"י ה'. ובאח"ב שזה כנגד שה' בלתי מוגבל זה כנגד הבחירה החופשית, שה' קבע בעולם שלא להתערב במעשה האדם אע"פ שהכל תלוי בו, כל המציאות קיימת ממנו, ויכל לשנות הכל בכ"ז לא מתערב בבחירה של האדם. (או לחילופין, דצ"כ כנגד בחירת האדם, שיש ה' ועליו לבחור לעבדו. ובאח"ב שהוא כנגד שה' בעל היכולת כולם, הוא ודאי מעל המשעבד שחושב שהוא חזק ולכן משעבד את האחר, וזהו נגד העבדות). והנה נאמר 'דתניא אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, שנאמר (במדבר ט, יא) "על מצות ומרורים יאכלוהו"' (פסחים קטו,א). ניראה שהלל שהיה ראש הסנהדרין, היה לו קשר גם לגוים (שהסנהדרין היו הנציגים של כלל בנ"י) ובכלל בהיותו משושלת דוד המלך (שמלך על העולם) יש לו קשר עם כלל העולם. וכמובן שיש לו קשר להשפעה על בנ"י כראש הסנהדרין. ולכן הוא היה כורכם ביחד, לומר שיש לחבר את כל העניינים האלו, שצריך להאמין ולדבוק בכולם, שכולם יצאו מפסח. ואולי לכן '"שלשה המה נפלאו ממני" אלו פסח מצה ומרור' (ילקו"ש נ"ך תתקסג) ששלמה התקשה איך להביא את האמונה בשלושת הערכים והמשמעויות שקשורים לחג הפסח, שגם יוצאות מפסח מצה ומרור, לכלל בנ"י והעולם. איך אפשר להביא את כלל האנושות להאמין באלו. וניראה שיש חלק אחד להביא את בנ"י להאמין לגמרי בזה, ויש חלק שני להביא את כלל האנושות להאמין בזה. לכן יש מצד אחד את פסח, שזה שייך לבנ"י (שגוי לא קשור לפסח) ומצד שני יש קשר לסוכות, כמובא בהמשך '"וארבעה לא ידעתים" אלו ארבע מינים שבלולב', שבסוכות יש קשר לגוים (שמקריבים בשבילם 70 קרבנות) שזה ההשפעה לגוים. ובסוכות יש ארבעה מינים, ניראה שזה דומה לפסח, רק שאתרוג זה כנגד הצדיקים, ולכן כנגדנו (בנ"י) שאנו מאמינים בכל אלו, ולכן 3 המינים האחרים מחוברים, והאתרוג בניפרד, שאנו מאמינים בשלושתם יחד. ו-3 המינים האחרים הם כנגד האומות שעלינו להשפיע עליהם להאמין בדברים אלו. 'ד"א, "פרי עץ הדר" אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים. "כפות תמרים" אלו ישראל, מה התמרה הזו יש בו טעם ואין בו ריח, כך הם ישראל יש בהם שיש בהם תורה ואין בהם מעשים טובים. "וענף עץ עבות" אלו ישראל, מה הדס יש בו ריח ואין בו טעם, כך ישראל יש בהם שיש בהם מעשים טובים ואין בהם תורה. "וערבי נחל" אלו ישראל, מה ערבה זו אין בה טעם ואין בה ריח, כך הם ישראל יש בהם בני אדם שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. ומה הקב"ה עושה להם לאבדן אי אפשר, אלא אמר הקדוש ברוך הוא יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו, ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה, הה"ד (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו" ואימתי הוא מתעלה כשהן עשויין אגודה אחת שנאמר "ואגודתו על ארץ יסדה" לפיכך משה מזהיר לישראל "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן"' (ויקרא רבה ל,יב) שהמדרש כאן מדבר על בנ"י, אולם כיון שבסוכות יש קשר גם כלפי הגוים, ניראה שגם מרמז על בנ"י ושאר הגוים, שהצדיקים הם כנגד בנ"י שכך היה ראוי להיות. אבל אלו שחסרים מהשלמות זה משום השפעה מהגוים ('...גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה, ושעבוד מלכיות' [ברכות יז,א] שניראה שגם רומז [מעבר לפשט שזה שני דברים שמעכבים] שהקשר לגויים משפיע עלינו ביצה”ר) ולכן אותם 3 סוגים החסרים זה משום הקשר לגוים, והם שלושה: שם, חם ויפת. חם הוא כנגד אלו שאין בהם כלום, כמו שחם היה הרע שבאחיו. יפת קשור לתורה: 'רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית... א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא, דכתיב "יפת אלקים ליפת" יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב), ולכן כנגד שיש בהם קשר לתורה. שם הוא כנגד אלו שיש בהם מעשים טובים, שלשם היה בית מדרש שבו לימדו מה לעשות ע"פ רצון ה' (ואין זה תורה ממש, אלא שבע מצוות בן נוח).ולכן ארבעת המינים הם כנגדנו שאנו משפיעים לשאר האומות את 3 ערכי היסוד שנילמדו מפסח. וניראה שערבה מרמז על עבדים, כחם שהוא "עבד עבדים יהיה לאחיו" (בראשית ט,כה), לולב מרמז על האמונה ברוח כמתבטא מהתורה, שכל העולם הוא מה', והדס מרמז על שילוב לאומי ורוחני, כיון שהוא כנגד המעשים הטובים שנעשים בעולם (ולכן קשור ללאומי שאנו מובדלים מהגוים במעשינו והופעתנו החיצונית).