בהקשר לפורים מביא מרן גדול הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (מועדי ישראל' 'ערכי הנצח') שמפורים למדים 4 ערכי נצח, והם: שלילה מוחלטת של הגלות, האמונה בהשגחה עליונה בעולם, טהרת המידות והנשק של ישראל, ומסירות נפש על האמונה. ובמקום אחר (ב'משנת הגורן' יסודות הנצח') הביא במקום המסירות נפש על האמונה ערך זכרון המלחמה והשנאה הנצחית בין עמלק ובנ"י. אלא שניראה ששני אלו הם אותו דבר, שעמלק הוא כח הטומאה בעולם ש'משמש מקור ההשחתה והרוע בעולם.. ונשזר במאורעות הדמים נגד ישראל. מלחמה זו היא סמל הניגוד בין אור וחושך' וכו', כך שבעצם הוא היסוד לצורך למסירות נפש על האמונה. וניראה שבעקבות ארבעת הערכי יסוד האלו, שהם שורש פורים (כמו שמביא מרן הגאון שלכן נחשבת המגילה מסיני [לדעה הזו], ששם משה שם את היסודות האלו) לכן גם בפורים ישנם כמה מצוות: מצוות השמחה והסעודות, שזה מעצם קביעת היום, הוא כנגד שלילת הגלות, שלכן את הזמנים קבעו ע"פ הקשר לא"י. שבמוקפות חומה הולכים ע"פ המוקפות חומה מימי יהושע בן נון. לומר שרק בא"י יש הגנה לבנ"י, גם באותם שכבר חריבות, יש יותר הגנה מחו"ל. שזהו: 'כרכים המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי: חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים, ותלו אותה מימות יהושע בן נון' (יר' מגילה א,א) הרי שהיו אז חריבות. המצווה של קריאת המגילה היא סיפור המלחמה בעמלק (ובפרט לתרגום שכל ההרוגים היו עמלקים), והמלחמה ברוע בעולם, כך שהוא כנגד הערך של המלמה בעמלק. מצוות משלוח מנות הוא כנגד דרכי ההשגחה, לומר שע"י כלל בנ"י נעשה תיקון בעולם, ובפרט שטענת המן היתה שבנ"י מופרדים, ולבסוף נעשה אחדות בבנ"י והשמדת המן ושאר הצוררים, כך שהמשלוח מנות הוא כנגד ההתגלגות בעולם ע”י ההשגחה, וכן במשלוח מנות זה אוכל כנגד הסעודה שבה נפל המן ע”י אחת מבנ”י (אסתר). וכן מצוות סעודת פורים הוא כנגד ההשגחה שנעשתה דרך הסעודה הזו (אלא שסעודה קשורה גם עם חגיגת החג, שבחג שמחים במאכל, ולכן קשור עם א”י, שאין לשמוח אלא בא”י, שלכן לא אומרים הלל). ומצוות מתנות לאביונים הוא כנגד טוהר הנשק, ש"ובבזה לא שלחו את ידם" שלא היו רודפי ממון, כך גם אנחנו במקום לשמור לעצמנו אנו נותנים לעניים. וכן משלוח מנות איש לרעהו קשור לזה. וניראה שכיון שפורים קשור ליוה"כ (ע"פ הקבלה) וכן קשור למתן תורה ('"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר'. שבת פח,א) סימן שיש בו משהו שקשור למתן תורה (ולכן גם ניתנה המגילה מסיני, לכמה דעות) כך שבא להשלים את מתן תורה (כמו שאומרת הגמ' בשבת) ולכן דומה ליוה"כ שבא לתקן את מתן תורה שניפגם בעגל. וזה קשור בארבעת היסודות האלו, שהנה כיון שניתנה התורה מסיני יכול לחשוב מישהו שאין קשר בין התורה וא"י, והעובדה שהתורה ניתנה בסיני (ראיתי פעם רב שמביא זאת) ולכן יש פגם בקשר לא"י, לכן בא פורים ומדגיש שיש קשר חזק לא"י אע”פ שנעשה בחו”ל (ולא מיד באו לא”י, אלא שבהמשך התגלגל דרך בנה של אסתר שהיה מלך שיעלו לא”י. וכן סיני היה כדי שיבואו מיד לא”י). ממצרים יצאו בניסים גלויים, וכן מעמד הר סיני היה מעמד של מעל הטבע (שלכן לא היתה להם בחירה, שזהו הכוונה שכפה עליהם הר כגיגית) ולכן בא פורים ומשלימו באמונה בהשגחה בהסתר פנים. והנה ישראל אמנם נילחמו בעמלק קודם שבאו לסיני, אולם לא היתה להם דחיה גמורה מכח עמלק, שזהו כח הטומאה בעולם, שלכן לא התבדלו מהערב רב, ואף התדרדרו לחטוא בעגל בעקבותם ('"אלה אלהיך" - ולא נאמר אלה אלהינו מכאן שערב רב שעלו ממצרים הם שנקהלו על אהרן והם שעשאוהו ואחר כך הטעו את ישראל אחריו'. רש"י שמות לב,ד). שזה פגם במעמד מתן תורה, שהמשכן והמקדש הם המשכו, וחורבן המקדש מיוחס לעמלק (בהקשר לפס' מחית עמלק): 'שהחריב ירושלים' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). לכן ניראה שפגיעה במתן תורה ניראה כחורבן שנעשה למקדש, כך שקשורים זה עם זה. ועניין הקדושה במלחמה, שלא הכסף נחשב אלא הקדושה, כך מול העגל: '"ודי זהב" מאי ודי זהב? אמרי דבי ר' ינאי כך אמר משה לפני הקב"ה: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די הוא גרם שעשו את העגל' (ברכות לב,א). והכסף היה להם זה בעקבות יציאת מצרים, שהמצרים הוכו, כך שזה כנגד קשר כסף ומלחמות. כך שפורים בא להשלים את מתן תורה.