באבות (פרק ה') מובאים כמה דברים שיש בהם עשרה דברים: 'בעשרה מאמרות נברא העולם' (משנה א). 'עשרה ניסים נעשו בבית המקדש' (ה). 'עשרה דברים נבראו בין השמשות' (ו). שזה לא במקרה, אלא העולם ניברא בעשרה מאמרות, ותפקידנו לקדשו, שזה מתבטא בעשרה ניסים במקדש, שמגלים ניצוץ של הקדושה בעולם, שכל העולם הטבעי עומד על המאמרות, ולכן השינוים הקבועים (הניסים) במקדש מראים מהו מקור הקביעות בעולם, שהוא מה', שבמקום הקדוש מתגלה היסוד הקדושה של מקור הטבע שע”י ה'. והעולם מתקדש על ידנו, ולכן בער"ש ניבראו עשרה דברים כנגד עשרה מאמרות (ראה פרוש תיו"ט שמעמיד כל דבר מול איזה מאמר), שאותם דברים הם שעוזרים לנו לתיקון העולם (גם הקשת חלק מתיקון העולם, שהרי זה מראה שהעולם התקדם בקדושה שלכן לא יהיה מבול [ראה ב'תורת המקרא' פרשת "נח" למרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ע"פ הקבלה שהעולם התחבר בירידה מהתיבה לקדושה- 7 מצוות בן נח]. ולכן ניבראו בער"ש לקראת הקדושה של שבת, שהיא כנגד לעתיד לבא שיהיה כשבת, לאחר תיקוננו. וישנם כמה שלבים בקדושת העולם, יש עד נח, שאז התקדש העולם ע"י קבלת מצוות בן נח, ולכן 'עשרה דורות מאדם ועד נח' (משנה ב) ויש מעלה חדשה ע"י אברהם, שלכן 'עשרה דורות מנח ועד אברהם' (ב). ואברהם הוא הניבחר, הוא כבר מתחיל את התיקון השלם בעולם, ולכן 'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכלם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום' (משנה ג), וכנגד מעלתו של אברהם (והאבות) זכינו ליציאת מצרים "וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" (שמות ב,כד). ולכן 'עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' (משנה ד), ניראה שהמכות במצרים זה היה ליציאה, בהיותנו שקועים לגמרי בטומאות מצרים ולכן בזכות אברהם, ובים זה היה בגילוי חשיבות שלנו בעצמנו כצאצאי אברהם (שבנתיים קצת התנתקנו מטומאת מצרים), וזהו 'דאמר ר' ישמעאל: מה תצעק אלי - בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים' (מכילתא מסכתא "ויהי" פרשה ג) שזה מכוון לבנ"י שמתקנים את העולם בירושלים. וגם 'ר' אלעזר בן עזריה אומר: בזכות אברהם אביהם אני קורע להם את הים' (ראה שם עוד), שזהו סביב קדושתנו שמגלים את ה' בעולם, כהמשך אברהם, צאצאיו. ולכן בים הוא ניבקע רק לאחר שניכנסו במסירות נפש וכמעט מתו ('...קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה... אמר לו הקב"ה ידידיי טובעים בים..' [סוטה לז,א]. 'רד עם אל - ירד בים על שבטח בהקב"ה' [רש"י שם]). ולכן אז זכו לגילוי שכינה ("זה אלי" - בכבודו נגלה עליהם והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים'. רש"י, שמות טו,ב). ומכח זה היו צריכים להתגבר ולהראות שאנו בדרגה גבוה כמו האבות, ולכן 'עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום ברוך הוא במדבר, שנאמר (במדבר יד, כב) "וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי"' (משנה ד). שלא הגיעו למעלה הזו, ולכן בנתיים נישאר לתקן את עצמו ע"י התורה, שניתנה בעשרה דברות, לתקן את עצמנו שנהיה קדושים בשלמות כאבות, עד שנגיע לחיבור שלם לקדושה של עשרת המאמרות, ויתוקן כל העולם. וזה נעשה בנתיים במשך השנים בעולם הזה, ולכן בנתיים מתחברים דרך התורה, ויש קשר למעלה שלעתיד, בבית המקדש, שבו עשרה ניסים. ויש לנו את הדברים שאיתם מקדשים, עשרה דברים שניבראו בער"ש בין השמשות. ועלינו לתקן את העולם, שאנו מרכז הבריאה, ולכן הגילוי של שבעת ימי הבריאה באים לידי גילוי ב'שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם' (משנה ז), שאלו מעלות טבעיות שבהם יש ביטוי לקשר של הקדושה בגילויה בטבע האדם, כמו שהמאמרות ניסתרות בטבע, שזהו ביטוי בחכמה, שזה מהדעת שקשורה לנשמה: '"וַיִּפַּח בְּאַפָּיו" - עשאו מן התחתונים ומן העליונים. גוף מן התחתונים, ונשמה מן העליונים. לפי שביום ראשון נבראו שמים וארץ, בשני ברא רקיע לעליונים, בשלישי תראה היבשה לתחתונים, ברביעי ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים, הוזקק בששי לבראות בו מעליונים ומתחתונים, ואם לאו יש קנאה במעשה בראשית שיהיו אלו רבים על אלו בבריאת יום אחד. "לְנֶפֶשׁ חַיָּה" - אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה אך זו של אדם חיה שבכולן שנתוסף בו דעה ודבור' (רש"י. בראשית ב,ז). ותפקיד החכם (הצדיק, שזהו החכמה בשלמותה) לתקן את העולם, לחבר תחתונים ועליונים (רוחני). ולכן גם יש השפעה של מעשה החטא על העולם, כשמתרחק מהקדושה, מקשר לעליונים, וזהו 'שבעה מיני פרעניות באין לעולם על שבעה גופי עברה' (משנה ח). והאדם ניברא מארבע רוחות העולם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה" - צבר עפרו מכל האדמה מארבע רוחות שבכל מקום שימות שם תהא קולטתו לקבורה' (רש"י.שם) גם כדי לתקן את כל העולם, שקשור לכולו, וגם קשור לקדושה,שלכן: 'ד"א, נטל עפרו ממקום שנאמר בו (שמות כ) "מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִּי" הלואי תהא לו כפרה ויוכל לעמוד' (שם). לכן מיד מובאים במשנה ארבעה דברים שקשורים לרעות מהחטא, ולמידות שבאדם ובדעות, ובתלמידי חכמים, ובעושי חסד (שקשו לאברהם בעל החסד). שהאדם בקדושתו מתקן את כל העולם, מארבע רוחותיו.