"רק לא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס וה' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז,טז) 'לא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו' (משנה סנהדרין ב,ה) 'תנו רבנן: "לא ירבה לו סוסים" יכול אפילו כדי מרכבתו ופרשיו? תלמוד לומר: "לו" לו אינו מרבה, אבל מרבה הוא כדי רכבו ופרשיו. הא מה אני מקיים "סוסים"? סוסים הבטלנין. מניין שאפילו סוס א' והוא בטל שהוא בלא ירבה? ת"ל "למען הרבות סוס". וכי מאחר דאפילו סוס אחד והוא בטל קאי בלא ירבה, סוסים למה לי? לעבור בל"ת על כל סוס וסוס. טעמא דכתב רחמנא "לו", הא לאו הכי ה"א אפילו כדי רכבו ופרשיו נמי לא? לא צריכא לאפושי' (סנהדרין כא,ב) ['לאפושי- רכב ופרשים וסוסים לרכוב בהרווחה ולא בצמצום' רש"י] אם החשש הוא שיורידם למצרים בשביל הסוסים, אז למה להרבות במרכבתו מותר, הרי הם הרבה סוסים, ויגרם שיוריד בשביל זה את בנ"י למצרים?- בפשטות כמה שירבה בשביל מרכבתו זה עדיין לא כ"ך הרבה סוסים עד שיגרם שיורידם למצרים כדי להביא סוסים, אלא יסתדר עם סוסים מהאזור. אבל כשהסוסים בטלים אז אין גבול כמה כאלו יהיו ולכן ידרדר לבסוף להורדה למצרים. והנה מה הבעיה בכלל לחזור למצרים?- בפשטות מצרים היתה מעצמה שמלאה ע"ז, ולכן מי שיהיה שם ימשך אחר כוחם וידרדר לע"ז. אולם אולי אפשר שמצרים היתה מקום השעבוד של בנ"י לפני מתן תורה, שביציאה יצאנו לעבודת ה', ולכן חזרה לשם יש בה משום מעשה של בריחה מעבודת ה', שה' אמר שלא תוסיפו לשוב כי מעכשיו אתם שלו, ואתם חוזרים וזהו כעשיה של חזרה ללפני מתן תורה, לבטל התחייבותנו לה'. לכן סמוך ל"ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" שיש כאן עניין של הסרה מעבודת ה'. לכן גם יש עניין שלא ירבה סוסים בטלים, שהסוסים מזכירים את מצרים (שהם מגדלי סוסים) והם בטלים, שמביא בטלה לעולם, ומזה ימשך ללמוד מהם בטלה בעולם במקום עבודת ה', שזה יתגלגל בהמשך לירידה למצרים והסרה גמורה מעבודת ה', לכן דווקא סוסים בטלים אסורים. אבל סוסים למרכבה אינם בטלים, ואף יותר מזה, הם מזכירים את עבודתנו את ה', שסוס מכבד את המרכבה ומושכה, ואף אנו מכבדים את ה' בעולם ופועלים להתגלותו בעולם. ו'במרכבה' יש דמות אדם, שזה אנו שמביאים את גילוי ה' לעולם, שלכן 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה' (חולין צא,ב) ['בדיוקנו של מעלה - פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב' רש"י]. כך שסוסים למרכבה מבטאים את פעולתנו בעולם לגילוי ה', ע"י עבדותנו לה' (להיפך ממצרים). וזה מובא מיד לאחר "שום תשים עליך מלך" וגו' 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, שנאמר (דברים יז, טו) "שום תשים עליך מלך" שתהא אימתו עליך' (קידושין לב,ב) שיש להזהר מאוד בכבוד המלך, שהוא מרמז על ה', מלך העולם, ולכן גם בעניין הסוסים יש להזהר מאוד בכבוד ה', שיהיה באימה, שלא יעשה מעשה שיראה כבריחה מעבדותו ואימתו. ואף בהמשך נאמר על חובת המלך לכתוב ס"ת וכו' כדי שירא מה' וישמור את התורה, “למען ילמד ליראה את ה' אלקיו לשמר את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשתם" (יז,יט). מיד אחר הסוסים מובא על נשי המלך, שגם יזהר שהן יטו. והנה כמה נשים מותר לו?- 'לא ירבה לו נשים אלא שמנה עשרה' (משנה סנהדרין ב,ה). למה שמונה עשרה, מה מיוחד בזה?- מצינו שמונה עשרה גם בתפילה: 'הני י"ח כנגד מי? א"ר הלל בריה דר' שמואל בר נחמני: כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד (תהלים כט, א) ב"הבו לה' בני אלים". רב יוסף אמר: כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע. א"ר תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה' (ברכות כח,ב). שבעצם ניראה שכולם מרמזים על הקשר לקדושת ה', שק"ש זהו קבלת מלכות שמים, שממליכים את ה' בעולם, ובכך מחברים אלינו את הקדושה לעולם, שזהו אזכרות ה' (שה' זהו גילוי ה') ב"הבו לה”- 'הכינו לה' והכינו לו אתם בני אילי הארץ' (רש”י. תהלים כט,א) שזהו מטרתנו (בנ"י) בעולם להיות שלוחי ה', להביא לו "כבוד ועוז". וזה ע"י גופנו בעוה"ז, וזהו חוליות שמעמידות את האדם בעולם, והם העצמות החשובות, ולכן רומזות גם לשאר העצמות לעבוד את ה' "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (תהלים לה,י). מימלא גם בנשים מותר לו עד שמונה עשרה, לומר שזה כדי לעבוד את ה', שהאשה משלימה את האיש (ובפרט המלך שיש לו במיוחד חשיבות לילחם בעמלק ולבנות מקדש, שאיש ואשה בשמם השם 'י-ה' [סוטה יז,א] שנאמר בהקשר לעמלק [שמות יז,טז] ומקדש [תנחומא "כי תצא" סימן יא]), ולא לתאותיו שח"ו יסירו לבבו מה'. וגם כסף לא ירבה מאוד שלא ידרדר לתאותיו במקום לייצג את ה'. לכן מותר לו להרבות כסף בשביל חיילותיו, שזה למטרת מלכותו ולא לבטלה לתאותיו (ובזה דומה לסוסים). לכן גם יש חשיבות מיוחדת שהמלך יהיה מא"י: 'בקרבך- ולא מחוץ לארץ' (ספרי דברים יז,טו). כיון שהוא מייצג את ה' ועבדותנו לה', ולכן יש חשיבות לא"י שהיא מקום שכינת ה': “ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא,יב), וכאן זהו עיקר מקום עבודתנו את ה' (ספרי דברים יא,יז [מג]. רמב"ן ויקרא יח,כה). שהמלך מייצג את ה', לכן יש לו ליזהר במיוחד בכבוד ה' ומחשש הסרת ליבו מה'.