""וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה"...

"...תזכו לבניין עדי עד". כך נהוג לאחל לזוג הבא בברית הנישואין. עם זאת, התורה מאפשרת (ולעתים אף מחייבת) פירוד, אך הדבר קשה וכואב עד ש"מזבח מוריד עליו דמעות" (גיטין,צ,ב).

מהדברים המשמעותיים ביותר בחיי הנישואין -הפריון והילודה, אין זו רק מצווה אלא ערך בסיסי הרמוז גם באיחול הנ"ל. אכן,  ישנם זוגות לא מעטים שהקב"ה "אוהבם אהבה גמורה" (תנב"א רבה, פרק י"ח) ומתוך כך הועיד להם לעבור כברת דרך שאינה קלה ופשוטה במסילה העולה הבאת דור ישרים מבורך. דרך של טיפולים שיכולה להיות קצרה אך גם ארוכה ומלאת חתחתים: עליות ומורדות, ציפיות ואכזבות והרבה מאד תפילות ודמעות. בני זוג שנכנסים לכך מתוך אהבה ואמונה, זוכים לחיזוק והתעצמות הקשר של קיימא ביניהם, והזוגיות יוצאת נשכרת. אולם לעתים עלול חלילה להיווצר משבר בזוגיות, בשל הקשיים וההתמודדות עם כל מה שכרוך במסלול הטיפולים, בעיקר בצד הנפשי. ובפרט כאשר בעיית הפוריות שבשלה "הסער הגדול הזה" נמצאת רק אצל אחד מבני הזוג...

כאשר אחד מבני הזוג (או שניהם) מבקשים להפריד את החבילה, כדאי מאד שילכו ליועץ זוגי אמוני ומקצועי, שעשוי לעזור להם לעשות שינו תפיסה ולבנות את הקשר מחדש. ברם, במידה וחלילה הניסיונות לא הועילו, עולה השאלה האם רשאי אחד/ת מבני הזוג לתבוע גט בטענה שאינו מעוניין לעבור הליך כזה, ושאי אפשר לחייבו לעבור טיפולים וסבל כאשר הבעיה לא אצלו/ה.

ידועים דברי המשנה ביבמות(ו,ו) "נשא אישה ושהה עימה עשר שנים ולא ילדה –אינו רשאי ליבטל". משמעות הדברים שבעבור זמן, מצוות פריה ורביה גוברת על הזוגיות. אלא שבזמננו המציאות שונה: א.בירור הפוריות וזיהוי הבעיה מתרחש הרבה קודם ב.ישנם פתרונות רפואיים ביותר מ 95% של מעוכבי הפריון. השאלה אפוא, האם האפשרות הטיפולית הכוללת התערבות מלאכותית (כהזרעות והפריות) שוללת אפשרות תביעת גט, שהרי "לא בשמים היא"?

רבים מדייני ופוסקי זמננו אכן סבורים שבדרך כלל אין לקבל תביעה כזאת, משום שהדבר נעשה מקובל ונורמטיבי, והותר (בתנאים ידועים) ע"י רוב הפוסקים (להרחבה: הרב דיכובסקי, אסיא סז-סח; הרב אריה כ"ץ תחומין ל'; ספר שו"ת פוע"ה 180-202) אך כאמור: "שלום ביתו עדיף"!

-----------------

חידוש זה מוקדש לעילוי נשמת אחי משה שרגא בן רחל