ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו" (דברים יח,ד). ראשית הגז ניתן מחמשה כבשים שכל אחד נותן שנים עשר סלע. אולי זה משום שבזה מרמז על קדושתנו לתיקון העולם, ולכן אז מתחייב לתת לכהן (שהוא פסגת הקדושה, ותיקון העולם במקדש). לכן זה בחמשה כבשים, כנגד חמשה חומשי תורה, שאיתם אנו מקדשים ומתקנים את העולם ובכל אחד יש שנים עשר סלעים של גיזה, כנגד שבטי ישראל (שלכל שבט יש מעלה משלו, ובכלל זה מרמז על בנ”י) שאנו מקדשי ומתקני העולם. וסה"כ יוצא שישים סלעים, כנגד מעלת בנ"י, שמתגלת בשישים ריבוא, וכן בכמות זו קיבלנו את התורה, ולכן זהו חיבור התורה ובנ”י. את ראשית הגז נותנים דווקא מהכבשים, ניראה משום שבנ"י נידמו לזה 'הכבשה העומדת בין שבעים זאבים' (תנחומא תולדות סימן ה). וכן 'כבש' מרמז על רחמים (כובש כעסו) שלא כ'עז' שמרמז על דין (עזות), ואנו בעולם פועלים ע"י מידת הרחמים, ולכן דווקא כבשים. וכן כבשים זהו קרבן התמיד שבכל יום, שמרמז על תיקוננו את העולם (שבא בשם כלל בנ”י לקדש את העולם [והוא כנגדנו, כקרבן שבא במקום האדם]). ונאמר "צאנך" כיון שבנ"י נימשלו לצאן: ”ואתן צאני צאן מרעיתי" וגו' (יחזקאל לד,לא). וזה דווקא בצמר שניתן ללבישה (שאם הצמר קשה, שאינו ראוי ללבישה, הוא פטור מראשית הגז) כיון שמרמז על היותנו מגלי הקב"ה בעולם, ולכן זהו קשר לבגד שהוא מכסה, כמו שבעולם הקב"ה ניסתר. וכן יש בזה תיקון לעץ דעת (שבו האדם חטא וקילקל את העולם) שהתחלת תיקונו הוא ב"ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת" (בראשית ג,ז) שבזה באו להוריד מהרוע שנוצר (שלכן מכסים את גופם שלא לעורר את היצר) [לכן גם מובן שלדעת הטור נותנים משקל חמשה סלעים שיכול לעשות ממנו בגד כהונה קטן- שזהו אבנט, ואבנט הוא כעין חגורה, כמו שעשו מהעלה תאנה] ולכן כיון שזה בגד, אז גם בראשית הגז זה הראוי לבגד. הנתינה לכהן (הצמר שניתן לכהן) הוא אחד משישים (לרמב"ם) כנגד בנ"י שהם שישים ריבוא [ובפרט בקשר לתורה] (כמו שאמרנו עניינה של ראשית הגז) או כמות לגודל אבנט (לשיטת הטור) שזה בגד כהונה, כנגד "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו) [וזה נאמר בהקשר למתן תורה, דרכו אנו מתקני העולם כעין כהנים (ולכן [לטור] זה חמשה סלעים כנגד התורה)]. מצוות ראשית הגז חלה דווקא בא"י, כיון שבא"י זהו מקומנו, וכן בא"י זה מקום התורה (שבחו"ל זה רק משום זכרון, “הציבי לך ציונים" [ספרי "עקב" מג]) ולכן כאן זה מקום חיבורנו לתורה ותיקון העולם, ולכן כאן ניתן ראשית הגז שכנגד בנ"י והתורה (ותיקון העולם). ואמנם יש החולקים, וסוברים שגם בחו"ל יש מצוות ראשית הגז, כניראה כיון שבפועל גם בחו"ל בנ"י מחוייבים בקיום התורה (משום "הציבי לך ציונים”. ומימלא גם קיים תיקון עולם גם שם [אלא שקטן מא”י]). ואולי אפשר עוד, שמתחייבים כשיש סה"כ צמר של שישים סלעים, כנגד השמחה שיש לנו בתורה "שש אנכי על אמרתך" (תהלים קיט,קסב) וברבים (שהרי זה בנ"י) זהו 'ששים' ולכן רומז לשמחה שלנו על התורה (שהתורה מעלתה זה בעשיה בשמחה). וכן, אנו מתקנים את העולם החומרי-הפיזי, שניברא בששה ימים (בשבת נח ולא ברא לפיזי), ובעשרה מאמרות קדושות, ולכן מחשיבים חיבור גמור בין החומרי (ששה ימים) לבין הרוחני (עשרה) ולכן זה כפול זה (שמערבם היטב), ויוצא שישים. (ואולי שישים כיון שניברא ביום 'בית שמאי ובית הלל. בית שמאי אומרים: מחשבה בלילה ומעשה ביום. ובית הלל אומרים: מחשבה ומעשה ביום' [בראשית רבה יב,יד] וכל יממה זה 12 שעות יום ו-12 לילה, מימלא לאחר 60 שעות מבריאת העולם, זהו תחילת היום השלישי, שאז ניגלתה היבשה, שעליה אנו חיים ופועלים לתקן את העולם [שלא כרשב"י שסובר בדמדומים]). עוד ניראה ש'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא' וכו' (סנהדרין צז,א), ניראה שששת אלפי השנה הם כנגד חיבור (ערבוב) של מאה ושישים, שיוצא ששת אלפים. מאה כנגד הגיל שבו הוליד אברהם את יצחק (“ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו". בראשית כא,ה) שילדו בגיל מבוגר כיון שהוא המשכו הניבחר לתיקון העולם, ולכן יש קושי להוריד לעולם כזו מעלה. ושישים שנה זה הגיל שבו יצחק הוליד את יעקב (“ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם". שם כה,כו) ולכן מרמז על תיקון העולם שבא מהאבות, ולכן העולם ששת אלפים שנה עד תיקונו. לכן נותנים מכמות של שישים, כנגד הולדת יעקב שממנו 12 השבטים, ולכן ע"פ 12 בכל כבש (ולא ע"פ גילו של יעקב שהוליד, כיון שכל השבטים ניבחרו ונולדו בזמנים שונים). ולכתחילה היה אמור מיצחק לצאת השבטים 'רבי הונא אמר: אם כך אני עתיד להעמיד שנים עשר שבטים הלואי לא עיברתי, מנין “זה". תני בשם רבי נחמיה: ראויה היתה רבקה שיעמדו ממנה י"ב שבטים' וכו' (בראשית רבה סג,ו). מימלא גיל שישים של יצחק קשור עם שנים עשר השבטים. ולכן גם מצד אחד ישנה דעה שלא חל ראשית הגז בחו"ל, כנגד יצחק שלא יצא לחו"ל. ומצד שני זה גם כנגד יעקב שיצאו ממנו שנים עשר השבטים (והוא שנולד בגיל שישים ליצחק) והוא ירד לחו"ל, ולכן חל גם בחו"ל. ולכן נותנים ראשית הגז לכהן, לומר שאיננו כעשו שהיה רשע, אלא אנו פועלים ונותנים למען הקדושה בעולם. ולכן גם בכבשים ולא בעיזים, שעשו היה כעיו עז, שרבקה שמה על יעקב "ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו" (בראשית כז,טז) שכך "ולא הכירו כי היו ידיו כידי עשו אחיו שערת" (שם, כג) הרי שעשו היה דומה לעז (בשערותיו) ולכן לא מחברים זאת לקדושה, שאנו ההיפך מעשו. עוד אפשר, שחמשה כבשים כנגד השתלשלות הבחירה של הקדושה עד לכהנים, שזהו שלושת אבות, ומהשבטים ניבחר לוי, ומתוכם נבחר אהרן (וכבש כנגד עליה לקדושה, כמו כבש המזבח). או כנגד שמתקנים את העולם כולו, שזה במקום שנימצאים (שהוא הכי חזק) וכן משפיע לשאר העולם, לארבע רוחות העולם, ולכן סה"כ חמשה (וכבש לשון כיבוש שכובש את החומרי לצד הקדושה). וכן, ביום יש 12 שעות, לכן זה מרמז על האור והטוב שאנו מפיצים בעולם "תורה אור" (וכן יום מסמל טובה ונחת, כהשפעתנו הטובה לעולם), ולכן 12 בכל כבש (כבש כלשון כבשן, אש [“נר מצוה"] התורה והקדושה, שהאש מביאה אור לעולם, כנגד אור היום, ואור השמש המחממת). ואולי ע"פ הזמנים שמובא בפסיקתא דרב כהנא (פיסקה כג) בשעה העשירית אדם חטא 'בעשירית עבר על צוויו' ולכן זה עשר (שעה עשירית) כפול שש, שהוא ביום השישי, שיוצא שישים, שכנגדו נותנים לכהן לכפר על חטא עץ הדעת (ומתגלה בלבוש, כאדם הראשון) [אדם הראשון לקח ממה שה' לא ניתן לו, ולכן אנו עושים ההיפך ונותנים לכהן שהוא עובד את ה' (ולא קיבל נחלה)]. וזה ע"י שלכבש יש לפחות צמר של 12 סלעים, שמאז מתחיל חובת המצווה (כשיש לכל כבש כמות כזו), כנגד 'בשתים עשרה יצא בדימוס מלפני הקב"ה' (שם) ששתים עשרה זהו הכפרה (כנגד שעה שתים עשרה שיצא זכאי).