ליקוט מביאור יש"ר (יצחק שמואל רג'יו) לתורה – פרשת ראה

יא,כו: ראה אנוכי נותן: מהו לשון 'ראה'? יש"ר: "לשון זרוז והזמנה, כלומר התבונן בעיני שכלך". לא צריך רק לשמוע, אלא גם להבין בראש פתוח, בעיניך ולא בעיני אחרים.

יב,ה: לשכנו תדרשו: מה הכוונה ב'תדרשו'? יש"ר: "שתבואו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית ה', ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה'". צריך להתאמץ ולחפש את בית המקדש, לדרוש אותו.

יב,טז: רק הדם לא תאכלו, על הארץ תשפכנו כמים: מדוע לשפוך דווקא על הארץ? יש"ר: "לפי שנפש הבעל חיים מן הארץ ... ולא תשאר ולא תאסף אחר מותה ... לכן ... צוותה התורה לשפוך את דמה על הארץ, כי הדם הוא הנפש, ונפשם תשוב אל מקורה שהוא הארץ". לה' יש חשבון כולל, לאדם ולחיה.

יד,יח: ונתן לך רחמים ורחמך: מדוע כפילות 'רחמים'? יש"ר: "אין זה כפל לשון אלא שני עניינים הם: 'ונתן לך רחמים' עניינו שכל העמים אשר סביבותיהם ירחמו עליהם ... אבל 'רחמך' הוא עניין אחר ופירושו שהוא יתברך ירחם עליהם, אם ישמרו מצוותיו". שמירת המצוות משתלמת פעמיים, גם מצד הסביבה וגם מצד ה'.

יד,ב: כי עם קדוש אתה לה': מהי הקדושה? יש"ר: "הנזירות מדרכי העולם והתעלות הנפש על הדבקות בטובות הזמניות". קדושה – נצח, אי קדושה – ארעיות.

טו,ד: אפס כי לא יהיה בך אביון: והרי אחר כך (פסוק ז') הבטיח ש'כי יהיה בך אביון', וכן מהו 'אביון'? יש"ר: "התאב והמתאווה לכל – ואינו מוצא, ואין כן העני שעל הרוב הוא מוצא מה שמבקש, והנה אי אפשר לעול בלי עניים, אף אם יהיו כולם צדיקים, כי בזה תחסר מצוות הצדקה וההענקה וההלוואה וכיוצא, אבל כאן הבטיח שלא יהיה בך אביון ... וכבר אפשר שיהיו בארץ ישראל עשירים ועניים, אבל ימצאו העניים די צרכם ויסתפקו בו, ולא יהיו אביונים". כלומר האביון שיהיה – יהיה עני, שימצא די צרכו. מעניין.

טז,טו: שבעת ימים תחוג לה' ... כי יברכך: מדוע צריך ברכה מיוחדת לחג בן שבעה ימים? יש"ר: "שלא ירבו בעיניך ימי החג והביטול ממלאכה, כי יברכך ה' אלוהיך בשפע רב ואינך צריך לדאוג, וזהו 'והיית אך שמח' ... שלא יתערב שום דאגה ועצבות בשמחתך". ה' משבית אותנו ממלאכה – ומצד שני דואג לנו לפרנסה.