בס"ד                                             עש"ק ור"ח אלול                                         כ"ט  באב  תשע"ו

                                     ליקוטי אור - בפרשה - ראה

  " רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה   "(יא, כו)

דע, העולם הזה הוא עולם של אמת ושקר, שכר ועונש, חיים ומוות, ובהתאם לבחירה של האדם באיזה

דרך הוא רוצה ללכת בה, כך הוא גם ימצא ברכה וקללה, כמו שאמרו חז"ל (מכות י): בדרך שאדם רוצה

לילך בה מוליכים אותו. וזה יסוד חשוב בהבנתנו את זה העולם, היינו הבחירה ניתנה לאדם כי בהתאם

לבחירתו ולמעשיו כאן בעולם הזה, כך ייגזר והשתלשל מפי עליון עד למטה בעולמנו הברכה והטוב, או

להפך חס ושלום, כמובא במדרש (דב"ר ד, ב): אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אם עשיתם את רצוני – הרי

הטוב והברכה, ואם לאו - הרי הקללה, הרי שתי דרכים לפניכם. ותדע, כי אין ה' הטוב רוצה להרע לאף

אדם אלא רק להטיב עם הבריות, כמו שכתוב (איכה ג): "מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב", ודרשו חז"ל

(דב"ר ד, ג): הרעה באה על עושי הרעה, והטובה באה על עושי הטובה.

והנה, מי מאתנו לא נמצא בחיי היום יום בפרשת דרכים כזאת או אחרת, ואנחנו צריכים לקבל החלטות,

חלקן חשובות יותר וחלקן חשובות פחות, כל אחד לפי עניינו ומדרגתו. אומנם, מלבד ההחלטה שצריכה

להתקבל לכאן או לכאן, אין לנו ידיעה האם בחירתנו והחלטתנו הייתה נכונה באותו רגע אלא רק למפרע,

היינו איננו יודעים מראש את התוצאה הסופית אלא רק ה' הטוב יודע, בבחינת (דברים כט, כח): "הנסתרות

לה' אלוקינו". אולם כאשר אדם צריך לקבל החלטה גורלית בחייו, היינו האם לבחור בדרך האמת, בדרך

החיים, וממילא גם בטוב ובברכה כנ"ל, או חלילה להפך חס ושלום, אזי ודאי התוצאה הסופית אכן ידועה

מראש, כנ"ל.

ובעניין זה ישנו משל יפה שאמרו חז"ל (ספרי): משל לזקן שהיה יושב על אם הדרך, והיו לפניו ב' דרכים:

אחת - תחילתה קוצים וסופה מישור, ואחת - תחילתה מישור וסופה קוצים, והיה יושב בראש שתיהן

ומזהיר העוברים, ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחילתה של זו קוצים, לכו בה, שסופה מישור.

וכל מי שהיה חכם שומע לו, והיה מהלך בה ומתייגע קמעא. הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא

היו שומעין לו, היו הולכים ונכשלין בסוף!. ומובא שם, שהזקן הוא בחינת משה רבינו ע"ה, שצווה את

ישראל לפני מותו ללכת בדרך שסופה מישור, כי טוב אחרית דבר מראשיתו (קהלת ג.). ואם תראה אדם

שבחר בדרך הקלוקלת, או שסטה מדרך הישר והטוב כנ"ל, ואף על פי כן השעה משחקת לו, דע שאסור

שתחליש דעתך, כי זו הצלחה רגעית ולא נצחית! כמובא במדרש (יל"ש, רמז תתעה): אמר להן משה לישראל:

אתם רואים את הרשעים שהן מצליחים בשנים ושלשה ימים הן מצליחין בעולם הזה, וסופן לדחות באחרונה,

שנאמר: כי לא תהיה אחרית לרע וכו'.

ולעניות דעתי, נראה שכתוב זקן, כי הוא בבחינת: זקן - זה קנה חכמה (קידושין ל"ב:), והחכמה היא התורה

שהיא מלשון הוראה, היינו שהיא תראה לנו את הדרך הטובה ללכת בה, כמובא במדרש (דב"ר ד, ג): ולא עוד

שנתתי לכם שתי דרכים, אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם: 'ובחרת בחיים'. ואין חיים אלא

התורה, כמו שכתוב (משלי ג, י"ח): "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ", והיא תורת אמת ואין זולתה, כפי שאנחנו

מברכים בברכות התורה 'תורת אמת נתן לנו'.

בכל אופן, עדיין קצת קשה, כי רואים מכאן שאף שהאדם הבוחר ללכת בדרך החיים, היינו על פי התורה

שהיא דרך האמת כנ"ל, אומנם זוכה לטוב בסופה, אבל בכל זאת יש גם קוצים בתחילתה. ואפשר שאלו

הקוצים הם בחינה ורמז לניסיונות שבאים על האדם, כל אחד מה שצריך לעבור בזה העולם, שאם יעמוד

בהם בגבורה יזכה לדברים שטרם ניתנו לו לפני הניסיון, כמו שכתוב (עיין רש"י תהילים ס, ו): "נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ

נֵּס לְהִתְנוֹסֵס", ועל פי זה אפשר לתרץ שכתוב 'נס' דייקא ולא ניסיון, כי העומד בניסיון הוא נהפך לו לנס.

ולפיכך, רואה את הקוצים למפרע כמישור, דהיינו את הניסיונות כדרך הטוב והברכה כנ"ל, כי זוכה בסוף

לגדולה שלא הייתה לו טרם הניסיון, הן בעולם הזה, והן בעולם הבא שהוא העיקר, כמובא בילקוט (שם, ר

מז תשעז): ניסיון אחר ניסיון, גידולין אחר גידולין, בשביל לנסותם בעולם (הזה), בשביל לגדלם בעולם (הבא).

וישנם הרבה דוגמאות לזה בכתובים שבראשם ניסיונותיו של אברהם אבינו ע"ה, ואין כאן המקום להאריך

כי קל להבין.

נמצא מכאן, שאם אדם נמצא בצומת דרכים בחייו, בחינת ב' דרכים כנ"ל, כלומר הוא בעצם צריך להחליט

האם לעשות תשובה ולשוב לה', או ההפך חלילה. אומר לו הקדוש ברוך הוא כמפורש במדרש (דב"ר ד, ה):

שמעו לי! שאין אדם שומע לי ומפסיד!. ואם "אַרְיֵה שָׁאָג מִי לֹא יִירָא" (עמוס ג, ח:), היינו הנמשל הוא שאם

השם יתברך מבטיח לנו שמי שעושה תשובה לא מפסיד, אזי מי לא ישמע?. ולפיכך, אדם יסיר מעליו את

כל הספקות והחששות, שהם בבחינת הניסיונות כנ"ל, ויבחר בחיים, בדרך התורה שהיא דרך האמת, כי

התוצאה הסופית שלה היא מישור כנ"ל, היינו זוכה בסוף לטוב ולברכה עוד בעולם הזה. והעניין בברכה,

הוא שלא בהכרח חייב להיות לו דווקא עושר, נכסים וממון, אלא בעיקר שתשרה הברכה בכל מעשי ידיו

של האדם בגש"ם וברו"ח. ואף על פי שאם חנן אותו במעט, הוא יהיה בבחינת: מכיל מרובה ויוטב לו, וזאת
מלבד השכר הצפון לו לעולם הבא.         

נמצנו למדים, כי אדם חייב לראות, דהיינו להתבונן ולבחון, מהי התכלית בסוף, כלומר התכלית הנצחית

של כל דבר ודבר בחייו, ובפרט שמדובר בבחירת דרך חיים כנ"ל, שכן בשבילה הוא נוצר בעולם. ובאמת

אם רק נתבונן בנפלאות הבריאה בכלל, בבחינת (תהילים קד, כד): "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ",

ובגוף  האדם בפרט, בבחינת: "וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱלוֹקַּ" (איוב יט, כו:), נשכיל ונבין בדעתנו, שהתכלית הנצחית,

היא אך ורק דרך האמת שהיא דרך התורה כנ"ל, כלומר שמירת ועשיית דברי התורה אשר צווינו ה' יתברך.

ולפי זה אפשר להסביר למה פתח הפסוק במילה 'ראה' בעוד שבפרשה הקודמת נאמר 'תשמעון' כי לא

דומה 'תא-שמע' (בוא ושמע) ל'תא חזי' (בוא וראה), כי חוש הראיה חזק יותר מחוש השמיעה, בבחינת (תהילים

לד): "טעמו וראו כי טוב ה'", שהרי המציאות מלמדת שאף על פי ששומעים דברי תורה ואפילו דברי תוכחה,

אם לא בוחרים לקבלם ולהבינם, עדיין הישארו בדרך השקר שהיא דרך הקלוקלת שסופה קוצים, ולצערנו

הרב עולם כמנהגו נוהג!.

וזה דייקא שפרשת 'ראה' יוצאת לפני חודש אלול, כי 'ראה' ראשי תיבות: ראה אחרית השנה, היינו הגיע

סוף השנה, כי חודש אלול הוא החודש האחרון בחודשי השנה למניין השנים. וישתבח שמו שלמלך מלכי

המלכים, אבינו מלכנו, אשר נתן לנו את חודש אלול, בעבור שמי שסטה מדרך הישר כנ"ל, יוכל תקן את

מעשיו ולעשות תשובה, בחינת (מלאכי ג): "שובו אליי ואשובה אליכם". שכן החודש הזה נקרא בפי חכמנו

הקדמונים חודש הרחמים והסליחות, כמובא בשולחן ערוך (או"ח, סימן תקפא): "נוהגים לקום באשמורת לומר

סליחות ותחנונים, מראש חודש אלול ואילך עד יום הכיפורים", ופירש המשנה ברורה (ס"ק א): דסוף הלילה

הקדוש ברוך הוא שט בעולם הזה, והוא עת רצון ..., כי באלו מ' ימים התשובה מקובלת, ע"ש. ודורשי

רשומות אמרו: "אני לדודי ודוד לי" ראשי תיבות 'אלול'. והכוונה 'אני', כלומר כל אחד ואחד שיבחר

לשוב לדרך האמת של ה' יתברך כאמור, פשוט שה' ישוב להיות עמו, ותשובתו תתקבל ברצון.

וזה שנאמר: 'ראה' בלשון יחיד, רצה לומר אולי שכל אדם חייב לראות, היינו להתבונן בעיניו ולראות

בחוש את התכלית הנצחית שלשמה הוא נוצר כנ"ל, ובפרט בחודש אלול שהוא אחרית השנה, שזהו עת

רצון לעשות תשובה כנ"ל, ואף על פי שעבר עליו מה שעבר עליו במשך השנה, העיקר שישוב לה' בטרם

יום הדין שהוא ראש השנה, אשר בו כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון (ר"ה פר"א, ב), וכל אחד נגזר עליו

מה שנגזר, על פי בחירת הדרך שבה הוא רוצה ללכת, ובהתאם למעשיו.

ואולי זה שפירש הרמב"ם (הל' תשובה פ"ג, הלכה ד): "עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם"

וכו', ולכאורה לא מובן למה נעשה החילוק בין 'ישנים' לבין 'נרדמים', שהרי פשוט כי הכוונה ששניהם

ישובו בתשובה. אלא לפי דברנו, אפשר להסביר בסייעתא דשמיא את החילוק ביניהם. דהיינו אם בחר

בדרך הטוב והברכה, צריך להתעורר משנתו ולהתחדש בעבודת השם, ולעשות תשובה על תשובה,

כי משנה לשנה תתרחב הדעת, ויבין עד כמה הוא רחוק מה' ומשלמות קיום המצוות כראוי. ואם בחר

חלילה בדרך ההפוכה כנ"ל חס ושלום, אף על פי כן זה הזמן, כלומר חודש אלול כנ"ל, המסוגל לשים

קץ לתרדמת החזקה, ולזנוח את הדרך הקלוקלת, בבחינת 'סור מרע', ומיד לעשות תשובה ומעשים

טובים, בבחינת 'ועשה טוב', כי ה' הטוב לכל דן אותנו בהתאם למעשנו בבחירת דרכנו.  

וזה: 'אנכי' רצה לומר אולי שעל ידי אותה התבוננות אדם יקבל דעת, ויזכור את אנכי ה' אלוקיך אשר

נותן לו כוח בנפשו ובגופו, והוא המחייה את עולמו במאמרו בכל רגע ורגע. וזה שכתוב: 'נֹתֵן' מלשון

מתנה, כמובא בספר 'פרי צדיק' לרבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל, רצה לרמוז על התורה שניתנה לנו

במתנה, שרק על ידה אפשר לעשות תשובה שתכליתה לשפר ולתקן את מידותינו ומעשינו, ובעיקר בעת

רצון של חודש אלול שהתשובה רצויה כנ"ל. וזה: 'לפניכם' רצה לומר שאף על פי שיש ב' דרכים לפניכם

כנ"ל, הרי אמרתי לכם לפנים משורת הדין, מהי הדרך שלבסוף יהיה לכם חיי נצח, כמו שכתבנו למעלה.

וזה 'היום' בבחינת מה שכתוב (תהילים צה, ז): "הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ", רצה לרמוז שהיום ובכל יום ויום,

חייב לראות לנגד עינו את ב' הדרכים הללו, היינו ברכה וקללה כנ"ל, והתבונן בהם היטב בשכלו ובדעתו,

ויבחר בדרך הטוב והברכה, בבחינת ובחרת בחיים, היינו על פי התורה כאמור, ולא יחוש מהניסיונות

שבדרך הזאת, כי העומד בהם בסוף זוכה לניסים וגדולה כנ"ל. ודע, שאף על פי שכבר בחר בחיים, לא

יישן בעבודת ה' כי היצר המפתה המריע, מנסה להכניעו בכל יום, כדי שיבחר בדרך הקלוקלת חלילה וחס,

כמו שאמרו חז"ל (קידושין ל): יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום. ולכן, יהיה חזק בדעת זאת כל ימי חייו,

ולא יאמין בעצמו עד יום מותו, כי מיבלתך אין מושיע, ועל ידי זה יזכה לכל הברכות הכתובות בתורה. יהי

רצון בעזר החונן לאדם דעת, שבזכות זאת תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה, אכי"ר.

                 פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה היא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות, ופתח דרך כבושה

לילך בהּ. ועיקר דרך התשובה שעשה משה, הוא לידע שהשם יתברך בכל מקום, ולמצוא ה' יתברך בכל

מקום, בכל הירידות שבעולם ובכל העליות שבעולם; כי לפעמים על ידי שהאדם עולה למעלה גדולה, כגון

שנתעשר, אזי הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא; גם אפילו בעבודת השם מצינו שיש שעלה למעלה גדולה,

וכפר בעיקר רחמנא לצלן, על כן צריך לבקש מהשם יתברך שיקרבהו והתקרבות שלא יזיק לו; וכן כל

הירידות שבעולם חס ושלום, אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כִּתרין דִּמסאבותא, גם שם צריכן

לקשר את עצמו להשם יתברך, כי מלכותו בכל משלה (מועדי ה'- אלול, אות ד).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל ילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                              ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה ז"ל, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה

                        ולע"נ הני רביב בת קלרה ע"ה, נלב"ע בי"א באדר ב' התשע"ו, תנצב"ה

            ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה