בפרשתנו התורה מזהירה לאבד את מקומות הפולחן של עובדי עבודה הזרה: "וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" (דברים יב, ג). אך לאחר מכן איסור לאו של: "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם (שם ד).

מכאן למדו חז"ל שיש איסור לאו לסתור (לפרק) אבן מאבני המזבח או מן האולם או מההיכל של בית המקדש (תוספתא מכות ה, ח). ר' ישמעאל (שם ט) סובר שמכאן האיסור של מחיקת שם ה', שכן נאמר לאבד את שם הגויים מן המקום ההוא, ובסמוך לו: "לא תעשון כן לה'...".

נראה מסמיכות הפסוקים והפרשיות ששני הדברים אמת, ואכן כך התקבלה ההלכה, שיש איסור לאו בנתיצת אבן מאבני המקדש (רמב"ם בית הבחירה א, יז) וכן איסור לאו במחיקת שם ה' (רמב"ם יסודי תורה ו, א), והדברים משלימים זה את זה:

המקדש והמזבח בפרט הם הופעת שם ה' בעולם, שכן המזבח מטיל שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ודרך הקרבנות אפשר להתקרב להקב"ה. זהו אותו מזבח עליו נאמר שהוא מוריד דמעות במקרה ואיש גירש את אשתו (גיטין צ, ב), מכיוון שהוא נועד להטיל שלום גם בין איש לאשתו (מנחת סוטה).

המדרש אומר שבשעה שעלו ישראל מן הגולה נשאו הגברים היהודים נשים עמוניות, והיו הנשים היהודיות עולות למקדש ומקיפות את המזבח ובוכות (בראשית רבה יח), מכיוון שהמקדש הוא אותו מקום שמטיל שלום, והוא מקום השראת השכינה, זהו אותו מקום שהכי מתאים לעלות ולהתפלל גם על הזוגיות, שכן אם זכו האיש והאשה - שכינה ביניהם כמו בבית המקדש.

הרב אבי כהנא

המכון לכהנים – "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש