פרשת השבוע - ראה
"רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו) התורה מניחה בפנינו שתי דרכים מנוגדות - בחירה בין ברכה לקללה. הרש"ר הירש זצ"ל הגדיר זאת כך: ברכה - "מצב של התפתחות ללא מעצור, של שגשוג מתקדם". קללה - "להיות ריק וחסר כל תוכן". אלו הן האפשרויות, ומבניהן יש לבחור. האם אין דרך שלישית? מדוע בהכרח האפשרויות הם זה או זה, אי אפשר גם מזה וגם מזה? שמא התורה לא סוללת דרך ל"בינוניים" אלא, אך ורק ל"מצטיינים"? הנטיה האנושית למיצוב ב"מקום טוב באמצע" נשללת ע"י התורה. אך, נטיה זו אכן קיימת אצל חלק לא מבוטל מהבריות. בדרך כלל ב"אמצע" אין אידיאולוגיות ומאוד קל להיות שם. התורה כיוונה למקום גבוה, אך אפשרי. על האדם לבחור בדרך האידיאלית ללא פשרנות מעשית או רעיונית. פשרנות שכזו פוגמת ומרחיקה את האדם מעצמו ומבוראו. יתירה מכך, גם מי שמבחינה רעיונית מחובר לתורה, אך מעשית מנותק ממנה, לא יוכל להתקדם מבחינה רוחנית וגם לא מוסרית כיון שהדרכות התורה וחז"ל נועדו להביא את האדם למקום רוחני ומוסרי גבוה יותר, וזולתם לא ניתן לעשות זאת בצורה נכונה ושלימה. מעבר לכך, בבינוניות, יש מעין לגיטימציה לדריכה במקום, לשמירה על הקיים. ובמקום שהאדם יעלה ויתעלה הוא רוצה לשמור על מדרגתו הרוחנית הנוכחית. על האדם ללכת כל הזמן ולהתקדם לעלות ולהתעלות- וזוהי שלמותו. וכבר אמר על כך רבי אברום שפירא זצ"ל: "אסור להיות בינוניים!"
הרב יניב כהן, מתוך האתר "ישיבת ההסדר קרני שומרון" - www.karnash.co.il
הרב כרמיאל כהן, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il
