סביר ששרי ידעה שאלוהים ברך את אברם, ואברם יהיה לגוי גדול. אלוהים לא הזכיר את שרי, ונוצר הרושם ששרי אינה כלולה בברכה. אחרי שנים רבות של עקרות שרי החליטה לבדוק אצל מי הבעיה – אצלה או אצלו.

לפי חוק חמורבי מספר 146, אישה רשאית לתת את שפחתה לבעלה כדי להביא לו בנים. שרי עשתה כך, ונתנה את שפחתה המצרית, הגר, לאברם, והגר נכנסה להריון. בשלב זה שרי ואברם חשבו ששרי היא גורם הבעיה ולא אברם.

לאחר שהגר התעברה, הגר התחילה לזלזל בגבירתה, שרי. לפי החוק, שפחה כזו מוחזרת למעמדה הקודם, אולם אין רשות למכור אותה, ובמות הבעל, השפחה ובנה יוצאים לחופשי.

שרי עינתה את הגר (בראשית טז ו), והגר ברחה. תוכניתה של הגר היתה לחכות ליד באר המים בדרך לשור שבמצרים, למצוא שיירה ולחזור למצרים.

המלאך הכיר בעובדה ששרי מקשה את חייה של הגר, אבל בקש שהגר תחזור ותתענה ובתמורה אלוהים מברך את בנה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב" (בראשית טז י)

מדוע היה חשוב לאלוהים שהגר תחזור ותביא ילד לאברם?

לאלוהים היה חשוב מאוד שאברם יגדל ילד למופת, לכן:

1. אלוהים מנע מאברם ילד כדי שהילד לא יגדל לפני שאברם יהיה מוכן וראוי.

2. אלוהים דרש שאברם יעבור לארץ אחרת וינותק מהתרבות המקומית.

3. אלוהים הדגים את כוחו. (ראה סיפור שרי בבית פרעה (בראשית יב), ונצחון אברם על ארבעת המלכים (בראשית יד))

4. אלוהים נתן לאברם אפשרות להתעשר ולהתחזק.

5. אלוהים נתן להגר הזדמנות להתעבר כדי שיהיה לאברם ילד להתאמן עליו לפני שיורשו האמיתי יבוא.

6. לאחר שאברם הצליח מאוד עם ישמעאל, אברם היה מוכן לילד משרי, וישמעאל גורש למדבר כדי שישמעאל לא ישפיע על חינוכו של יצחק כבכורו של אברם.

אם הגר היתה בורחת, אברם לא היה מקבל נסיון בגידול ילדים. לכן המלאך היה מוכרח לדרוש ממנה לחזור, להמשיך להתענות כאילו שהכל בסדר, ובתמורה בנה יזכה להיות לעם גדול מאוד.

 חז"ל עסקו בבעיה הזו, והם החליטו שאלוהים שופט לפי מה שעומד לפניו, ולא מה שיקרה בעתיד.