בזמנו אברם דרש מלוט להפרד ממנו, והציע לו חצי מנחלתו בכנען (בראשית יג ט). לוט השאיר הכל לאברם ועזב לסדום ללא דרישה לתשלום עבור החלק שלו בכנען. אברם נשאר בעל חוב ללוט וזרעו, וללוט נשארה הזכות לבקש את נחלתו בכנען.

לאחר שלוט נפרד מאברם, אלוהים הבטיח לאברם שהוא וזרעו יקבלו את כל כנען (בראשית יג טו). אברם הבין שנוצרה בעיית בעלות על ארץ כנען והוא חייב לשחרר את עצמו מכל התחייבות ללוט וזרעו.

אברם חיכה להזדמנות לשלם ללוט, וגם אלוהים רצה לפתור את הבעיה הזאת.

וכך קרה שלוט ורכושו נפלו שלל לארבעת המלכים ונלקחו צפונה (בראשית יד יב). אברם הבין שיש לו הזדמנות לשלם ללוט ולהשתחרר מחובו. אברם רדף אחרי ארבעת המלכים, התקיף אותם בלילה, יצר בהלה ומבוכה, והציל את כל אנשי סדום ורכושם. כך אברם הציל גם את לוט ורכושו.

כאשר אברם שב מהמלחמה הוא חזר לעמק שווה הוא עמק המלך (בראשית יד יז), כדי להשיב את הרכוש ללוט בנוכחות מלכי צדק מלך שלם כעד (בראשית יד יח), וכך לשלם ללוט.

אברם נשבע בשם אלוהים בצורה ברורה ביותר: "הֲרִימֹתִי יָדִי אֶל יְהוָה אֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אִם ..." (בראשית יד כב)

השבועה הזו, בשם אלוהים, היתה הודעה ללוט שהחלטתו של אברם היא סופית וקיימת לעד, ואי אפשר לשנות אותה. אברם ממשיך ומודיע שהוא לא יקח: "מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ" וזאת כדי שלוט לא יוכל להגיד: "אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית יד כג) 

לוט הבין שאסור לו אף פעם לחזור לאברם, ואפילו לא להודות לו או לדבר איתו או לתת לו עצה. כל דבר שלוט יעשה יצור מצב שאברם ישבור את שבועתו ויעשיר את אברם. לדוגמא יתרו נתן שתי עצות למשה שעיצבו את עם ישראל (שמות יח יט-כג).

כך אברם שילם ללוט את חובו עבור החלקה בכנען. זכותו של לוט וזרעו, לשוב לכנען או לקבל תשלום, פקעה, ולוט וזרעו לא יכולים לטעון שהם העשירו את אברם.[1]

[1] לפני ששרה התעברה עם יצחק אלהים החליט להפוך את סדום, כי בהמשך אברהם יעשה משתה לכבוד גמילתו של יצחק, והיתה סכנה שאנשי סדום ולוט יביאו מתנות ליצחק, וכך אברהם יפר את שבועתו של אברם, ויעניק לאנשי סדום הרשעים וללוט את הזכות לטעון שהם העשירו את אברהם ויצחק.