פרשתנו מדברת הרבה על סיפור העבר מיציאת מצרים עד הכניסה לארץ, ובאופן כללי גם על שבח ארץ ישראל. בתוך הפרשה באופן תמוה התורה מזהירה: "זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח אֵת אֲשֶׁר הִקְצַפְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמִּדְבָּר..." (דברים ט, ז). בדרך כלל אנו אוהבים לזכור חוויות נעימות ומרוממות, מדוע התורה מצוה לזכור את חטאינו במדבר?

יתירה מזאת, התורה מוסיפה לצוות לזכור את כל הדרך אשר הלכו במדבר:  "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא" (דברים ח, ב). מה פשר זכירות אלו?

דומה שהתשובה לכך נעוצה בפסוקים עצמם, ולא תמיד אנו נותנים את דעתנו על כך: זכירת החטאים במדבר נועדה להזכיר שירושת הארץ אשר ניתנה לנו איננה בגלל צדקותינו, אלא אנו נמצאים "על תנאי" על מנת שנטיב את דרכנו ונשפר את מעשינו. כמו כן זיכרון המסע במדבר והדרך אשר הלכו בתוכו,  נועדו להזכיר לנו שכל המסע הגדול הצלחנו לעבור בזכות הקב"ה, לא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה: "וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה" (דברים ח, יח).

אדם המביא קרבן בבית המקדש זוכה לקיים שתי מצוות אלו, מצד אחד קרבן הבא על חטא מזכיר שכל זכות הישיבה בארץ תלויה בקיום המצוות, ומאידך גיסא, כל העושר וכל הכסף והזהב של הקב"ה "ולא כוחי ועוצם ידי עשה את החיל הזה".

שנזכה לזכור ולהזכיר לעצמנו במהרה בימינו בבית המקדש.

הרב אבי כהנא

המכון לכהנים – "נזר הקודש"

שעל יד מכון המקדש