פרשת השבוע - עקב
"וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם... כִּי ד' אֱ-לֹהֵיכֶם הוּא אֱ-לֹהֵי הָאֱ-לֹהִים" (דברים י, טז-יז) כתב רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן (חלק א', קמא): "אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת". מהי המשמעות של מילת הלב? מסביר רבי נחמן בעצמו: "רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב" - היכולת להרגיש חלל. אדם ללא חלל בליבו בטוח שהוא הכל. זאת העורלה הכי גדולה שיש לנו על הלב, שאין חלל, שאין מרחב, אין אחר, יש רק אני. אם אדם משחרר את האחיזה הזו, ויש לו חלל, כלומר יש מקום למשהו אחר ומעל כולם לקב"ה, לריבונו של עולם, הרי שיש לו לב פתוח וכוח לתקן.
כתב הרמח"ל בספר "מסילת ישרים", פרק כב - בביאור מידת הענווה:
"ואמנם מי שהוא בעל שכל ישר, אפילו אם זכה להיות חכם גדול ומופלג, באמת כשיסתכל ויתבונן יראה שאין מקום לגאווה וההתנשאות, כי הנה מי שהוא בעל שכל שידע יותר מהאחרים, אינו עושה אלא שבחוק טבעו לעשות, כעוף שמגביה לעוף לפי שטבעו בכך, השור מושך בכוחו לפי שחוקו הוא - כן מי שהוא חכם הוא לפי שטבעו מביאו לזה... אם כן אין כאן להתנשא ולהתגאות: אלא אם יש בו חכמה רבה - הוא מחויב ללמדה למי שצריך אליה... אם עשיר הוא ישמח בחלקו - ועליו הוא לעזור למי שאין לו, אם גיבור הוא - לעזור לכושלים ולהציל לעשוקים. הא למה זה דומה למשרתי הבית, שכל אחד ממונה על דבר מה, וראוי לו לעמוד במשמרתו לפי פקודתו, להשלים מלאכת הבית וצרכיה, ואין בכאן מקום לגאווה לפי האמת. והנה זה העיון והתבוננות הראוי לכל איש אשר שכלו ישר ולא מתעקש, וכשיתברר זה אצלו, אז יקרא עניו אמתי שבלבו ובקרבו הוא עניו".
אפילו אם באופן תאורטי נמצא אדם שמוכשר בכל התחומים ולא נכשל בכלום, "כליל המעלות" - גם הוא אינו רשאי להתגאות. עליו להפנים את המחשבה כי הקב"ה נתן לו את הכישרון כפיקדון, ויש לו אחריות להשתמש בו בחכמה. כשאדם תופס הבנה זו הוא לא מתגאה, אלא בודק האם הוא נוהג בחכמה עם המתנות שנתן לו הקב"ה. בכל כח שקיבל האדם הוא חייב להשתמש כדי לסייע לסביבתו, אך לא להתגאות על ידו. דבר זה לא צריך להביא לגאווה אלא דווקא לתחושת בושה ואחריות: מצד אחד, מי אני שזכיתי לכל זה, ומצד שני אם זכיתי לכל זה כיצד אני מנצל את זה.
כשאדם מבין שכל העולם הוא כבית בו לכל אחד יש תפקיד, והוא בסך הכל ממלא את תפקידו, ולשם כך ניתנו לו הכלים, ממילא מתבטלת אצלו תחושות הגאווה.
הרב חיים סבתו, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il
הרב דן האוזר, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home
