"כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה שנאמר: 'השמר לך ושמור נפשך" (רמב"ם,רוצח ושמ"ה,י"א,ד)

פשט הפסוק עוסק בשמירת הנפש במובן הרוחני, אך כבר הורונו חז"ל שהדברים אמורים גם במובן הפיזי (עי' כלי יקר ומנחת-חינוך תקמ"ו,יא). חובת שמירת הגוף מחייבת נטילת אחריות על שמירת החיים והבריאות: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושים לי נס. שמא אין עושין לו נס, ואם תמצי לומר עושין, מנכים לו מזכיותיו" (שבת,ל"ב,א)

מאידך, ישנם דוגמאות בתלמוד המורות לסמוך על "שומר פתאים ה'" ומן השמים ירחמו (שבת קכ"ט, יבמות י"ב ועוד) וכן סיפורים על גדולים וצדיקים שלא היססו להסתכן כי היו בטוחים שלא יאונה להם רע, כמו ר"ח בן דוסא: "אין ערוד ממית אלא החטא ממית" (ברכות ל"ג,א)

הפוסקים לדורותיהם שירטטו נוסחה המשקפת את "שביל הזהב" בהתנהלות החיים: אין להימנע מדברים שדרך העולם לעשותם ולא לחשוש לסיכונים נלווים. כגון, טיולים וחופשות הנחוצות להתרעננות ובריאות נפשית, אף שמצריכים נסיעות והליכה במקומות שיש להיזהר בהם. אולם יש לעשות מה שבידינו (השתדלות) ולנהוג לפי הכללים והתקנות שנקבעו ע"י הגורמים המוסמכים. כל חריגה מכך כרוכה באיסור של "ונשמרתם" שהרי כבר אינם בכלל "דרך העולם לעשותם" וממילא אינם בהבטחת "מן השמים ירחמו". לכן, יש להתייחס לחוקי התנועה כהלכה מחייבת ולא כהמלצה (כשלמה המלך שאמר "אני ארבה ולא אשיב"...)

וכן בתחום הרפואה. ידועה תשובת הגרמ"פ לגבי בדיקות של נשאות גנטית למחלות קשות (אגרות-משה,אה"ע,ד,י) שמאחר והעניין הפך לנורמטיבי וקל לבדיקה, ממילא הנמנע ממנו הריהו כסוגר את עיניו במקום שצריכות להיות פתוחות. אולם יש לדעת את הגבול ולעשות ביֶדע המתפתח והמאלף הזה שימוש הולם, שאם לא-כן, וכל נער ונערה ילכו למיפוי של הצ'יפ הגנטי  –לא ימצא אדם שכולו "גלאט" ו"לא שבקת חיי לכל בריה"!

כיו"ב המכשיר הנייד שכיום אי אפשר בלעדיו אך לפעמים הוא מסכן חיים ממש. השעבוד אליו מסיח את הדעת ומפזר את המחשבה לריבוי עניינים, עד כדי פיקוח נפש. כשם שבתפילה אין לאחוז דבר ויש להסיר כל המחשבות הטורדות אותו –כך ממש בנהיגה.

"הגדרת הבטחון הוא רק כשנשלים את חוק ההשתדלות במה שהוא בידינו" (עין אי"ה,ברכות,ב,ק"כ) והקב"ה יוליכנו ויצעידנו לשלום