פנינת המקדש - מקדש בידי אדם – שיטת חז"ל
פנינת
המקדש
לימוד הלכות
המקדש בעיון
הקדמה: חכמי הסנהדרין וכן תלמידי רבי יוחנן בן
זכאי הלכו בעקבותיו, וקבעו הלכות במסכת
עדויות בעניין בניין המקדש מחורבנו. המשניות של מסכת עדויות נשנו ב'כרם ביבנה'
סמוך לחורבן, ואושרו על ידי הסנהדרין[1].
ההלכות שנשנו שם נועדו לזרז את בניין המקדש בידי אדם, גם בשעת דחק, וכגון, כשיש
עיכוב מצד המלכות בבניין ההיכל – כפי שאירע בראשית ימי בית שני.
עדות רבי יהושע בשם רבו: רבי יהושע בן
חנניא, תלמיד רבן יוחנן בן זכאי, מעיד בפני חבריו בסנהדרין: "שמעתי [הלכה]
שמקריבין אף על פי שאין בית"[2].
כלומר, בונים מזבח בלבד - כדרך שבנו זרובבל ויהושע בן יהוצדק כשעלו מבבל, והתחילו
מיד בהקרבת קרבנות, זאת, למרות שההיכל עצמו נשאר בחורבנו. חברי הסנהדרין ביבנה
קיבלו את דבריו, וכך נקבעה הלכה לדורות[3]. הלכה
נוספת אמר רבי יהושע ונקבעה באותו מעמד, והיא: כשחרב המקדש, וחרבה חומת העזרה
מחדשים את העבודה, והכהנים: "אוכלים קדשי קדשים בכל העזרה - אף על פי שהיא
חריבה ואינה מוקפת במחיצה"[4].
כך גם הדין כשחרבה חומת העיר, עם זאת, קדושת ירושלים בעינה, וניתן לאכול קרבן פסח
בתחום החומה שחרבה[5].
הלכה אחרת קובע רבי יהושע, והיא, שניתן לטהר את המקדש מעצמות הרוגי המלחמה. רבי
יהושע מתאר מציאות שאירעה במקדש בימיו בטרם חרב: "עצמות שנמצאו בדיר העצים,
אמרו חכמים: מלקט עצם עצם והכל טהור"[6]. הלכות
אלה כולן הלכות מעשיות לזירוז חידוש העבודה ובניין המקדש בידי אדם. בהתאם להוראת
רבן יוחנן בן זכאי זו, פעל רבי יהושע למעשה, וכאשר נפתחה אפשרות לבנות מקדש בזמנו,
שכן, ניתן היתר לישראל על ידי מלכות רומא לבנותו, קם רבי יהושע בן חנניה, ועמו
חכמי ישראל, ורבים אחרים שהגיעו מן הארץ ומן הגולה, הצטיידו בכסף וזהב ועשו את
דרכם לבנות מקדש בירושלים.
תנאים אחרים בעקבות רבי יוחנן בן זכאי: רבי אליעזר – אף הוא תלמיד מובהק של רבי יוחנן בן זכאי[7],
קובע הלכה בדבר עבודת התמיד בהיכל ובעזרה תוך כדי בניין הבית; פורסים קלעים של בד
מסביב להיכל והכהנים ניגשים לעבודה: "אמר רבי אליעזר: שמעתי [ככל הנראה מרבו
- רבי יוחנן בן זכאי] כשהיו בונים [אנשי בית שני] בהיכל - עושים קלעים להיכל,
וקלעים לעזרות"[8].
תנא אחר מתלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, רבי אליעזר בן יעקב, מחבר מסכת מידות, בה
תיאר את מראה המקדש ומידות ההיכל – כפי שראו עיניו; העזרה, המזבח, השערים, הלשכות,
מספר המדריגות מעזרה לעזרה – תיאור מסודר לפרטי פרטים. מסכת זו חוברה לבל ישתכח
פרט כל שהוא מן המקדש, זאת, כדי שידעו ישראל לבנות מקדש מדויק בדומה לבית שני[9].
משניות אלו נשנו ללא מחלוקת, שכן, רבן יוחנן בן זכאי שימש בתקופת המעבר בעת החורבן
כנשיא הסנהדרין בירושלים וכנשיא בכרם ביבנה. תלמידיו היו חברים בסנהדרין זו,
ממילא, לא מצינו מחלוקת בין התנאים בהלכות אלו. רבי עקיבא אף הוא הוכיח במעשיו את
שיטת רבי יוחנן בן זכאי, כשהצטרף למרד בר כוכבא, מתוך מטרה לבנות מקדש במהרה[10].
ראשונים ואחרונים בעקבות רבן יוחנן בן זכאי: בעקבות רבי יוחנן בן זכאי הלכו גדולי הראשונים, ופירשו את כוונתו,
שהמקדש יבנה בידי אדם. רבינו חננאל דן במציאות שהבית ייבנה בשעת הדחק, ובלשונו:
ש"יבנה בית המקדש בלילי ט"ז בניסן [במוצאי יום טוב]... מפני שלא נבנה
אלא בשעה דחוקה"[11].
הרמב"ם ב'יד החזקה', קובע להלכה, שמצות עשה לבנות מקדש בידי אדם, ככתוב:
"ועשו לי מקדש"[12].
עוד כתב, כי מטרת מסכת מידות, היא: "סיפור מידת המקדש וצורתו, והיאך בניינו. והתועלת
בכך, שכשיבנה [יקפידו ישראל] לשמור בו אותה צורה ואותו היחס, כי אותו היחס מאת
ה'"[13].
כן הביא להלכה את פרטי מסכת מידות בעניין תכנית הבניין, החצרות והלשכות, כפי
שנמסרו על ידי רבי אליעזר בן יעקב - כמצוה הנוהגת לדורות למעשה[14].
לאור האמור, כשעלתה השאלה בגמרא - למה התכוון רבי יוחנן בן זכאי באומרו:
"מהרה יבנה המקדש" סמוך לחג הפסח ולהקרבת העומר? מסבירים הראשונים,
שמלאכת הבניין תיעשה על ידי ישראל ותגמר על ידי ישראל[15].
לשיטה זו, מלאכת הבניין תסתיים ביום חול עם השקיעה סמוך לחמישה עשר בניסן.
'מהרה יבנה המקדש' – בבניין המזבח: האפשרות של בניין הבית באופן מזורז סמוך לחג הפסח נדונה בראשונים.
יש מן הראשונים שהציע אפשרות, שכדי להתחיל מיד בעבודה לא יבנו ישראל את ההיכל, אלא
יסתפקו בבניין מזבח בלבד, זאת, על פי ההלכה, ש"מקריבין [על גבי המזבח] אף על
פי שאין בית"[16].
לשיטה זו ישראל יבנו תחילה מזבח בעזרה, זאת, בעקבות אנשי בית שני שנהגו כך הלכה
למעשה[17].
ראשונים ואחרונים הלכו בדרך זו, ופירשו, שלכך התכוון רבן יוחנן בן זכאי באומרו
'מהרה יבנה המקדש', כלומר, כיון שייבנה המזבח בזריזות, אפשר יהיה להתחיל מיד
בהקרבת קרבנות[18].
בניין מקדש בידי אדם - אפילו ביום טוב: אפשרויות נוספות העלו הראשונים בדבר בניין המקדש והמזבח בידי אדם
בערב פסח. יש מן הראשונים שתיאר מציאות אפשרית, שהמקדש נבנה בכניסת יום טוב, וזאת,
על ידי 'בית דין טועים'. בית דין זה סבר, שלמען בנין המקדש וחידוש העבודה מותר
לעבוד עם כניסת יום טוב[19].
הסבר אחר מצינו באחרונים, שסיום בניין הבית נעשה בידי נוכרים, ככתוב "ובנו
בני נכר חומותיך"[20],
וכך תיתכן השלמת הבניין ביום טוב עצמו. המשותף לכל ההסברים הוא, שבניין המקדש נעשה
בידי אדם.
[1]
ראה ברכות כח, א: "עדויות בו ביום נשנית... ולא היתה הלכה
שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. ואף רבן גמליאל [הנשיא שנתמנה לאחר החורבן
בכרם ביבנה] לא מנע עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת".
[2]
עדויות ח, ו. המושג 'שמעתי' כשהוא נאמר מפי תלמידו המובהק של רבי
יוחנן בן זכאי, עניינו, שמעתי מפי מורי ורבי - רבן יוחנן בן זכאי.
[3]
רמב"ם בית הבחירה ו, טו.
[4] עדיות
ח, ו; ורמב"ם בית הבחירה ו, טו.
[5]
עיין בעדויות שם, וברמב"ם שם, שגם מעשר שני, אף הוא נאכל
בקדושת ירושלים, למרות שטרם נבנתה החומה.
[6]
עדויות ח, ה.
[7]
אבות ב, ח.
[8] עדויות ח, ו; ומסיים שם: "אלא שבהיכל בונים מבחוץ [לקלעים] ובעזרה
בונים מבפנים [לקלעים]". יתכן שכוונתו לתקופה בה בנו את המקדש בזמן הורדוס,
שהיו צריכים להרוס את ההיכל ואת חומות העזרה ולבנות הכל מן היסוד, אזי הקיפו את
ההיכל בקלעים.
[9]
ואמרו חכמים (עירובין סב, ב) ש'משנתו קב ונקי' ו"הלכה כמותו
בכל מקום" – רש"י שם, הווה אומר לחכמי הסנהדרין ברור, שמקדש יבנה בידי
אדם ויש לבנותו על פי התוכנית שתיאר רבי אליעזר בן יעקב.
[10]
רבי עקיבא הצטרף למחנה בר כוכבא במלחמתו ברומאים, והיה לנושא כליו,
שכן, מטרת המלחמה היתה לבנות מקדש בידי ישראל בירושלים. ראה רמב"ם מלכים יא,
ג; שם כתב, שבר כוזיבא ורבי עקיבא התכוננו לבצע בדורם את המשימה לבנות מקדש
ולהחזיר את כל המצוות והמשפטים למקומם, עיין שם.
[11] רבנו
חננאל ראש השנה ל, ב.
[12]
רמב"ם בית הבחירה א, א. ספר המצוות עשה כ.
[13] הקדמת
הרמב"ם למשנה.
[14]
ראה את פירושו למסכת מידות וכן את תוכנית הבניין לפרטיו בהלכות בית
הבחירה.
[15]
ראה את פירוש רש"י לסוגיא בסוכה מא, א; המפרש בד"ה –
"דאיבני אימת" - "אימתי תגמור המלאכה"? כלומר, ישראל יבנו
מקדש בידים ואף יגמרו את מלאכת בניין הבית עד תום בטרם יכנס החג.
[16]
זבחים סב, א; ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה צ; רמב"ם בית
הבחירה ו, טו.
[17]
ראה תוספות סוכה מא, א; ד"ה 'דאשתקד'.
[18]
מאירי תענית יז, א, וראה גם כעין זה בכסף משנה ביאת מקדש א, ז. הכלל
"מקריבין אף על פי שאין בית" מקורו במשנה עדויות ח, ו. וראה 'הר המוריה'
על הרמב"ם בית הבחירה א, א.
[19]
המאירי בפירושו לראש השנה ל, א.
[20]
ישעיהו ס, י.
