"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹותוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" (במדבר כז, יח-כ)

לעומת זאת, את הנתינה השנייה המוזכרת כאן: "וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו" - נראה שהמדרש שלפנינו מבין כהעברה של כתר המלכות. כך פירש אף הספורנו: " 'ונתתה מהודך עליו' - הוד מלכות, תן לו איזו שררה בחייך שיתחילו לנהוג בו כבוד". בעניין כבוד המלכות אי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד (חולין ס' ע"ב), ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימה (שבת ל ע"א), ולכן משה מתואר בעניין זה כמערה מכלי אל כלי, שכן בהכרח עם מינויו של יהושע וקבלת השררה המעשית לידיו, בטלה השררה וכבודה ממשה רבנו. נראה שאבחנה זו אינה מצטמצמת לענייני העברת שלטון, אלא יש כאן אבחנה מהותית בין עניינים שברוח ובין עניינים שבחומר.

הרב אברהם וולפסון, מתוך האתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il