לאור המקדש

חז"ל דורשים כי יש קשר בין הפרשיות השונות המובאות בספרנו, כך גם נסמכה פרשת המרגלים לפרשת בהעלותך, שהיה למרגלים ללמוד ממרים שלא לדבר לשון הרע, אך המרגלים לא למדו והוציאו דבה רעה על הארץ (רש"י במדבר יג,ב).

הרבה שואלים, לכאורה קשה! איך ניתן ללמוד מהדיבור של מרים על משה רבנו, רבן של כל הנביאים שהוא מעשה חמור מאד, על דיבור על עצים ואבנים? אולי לדבר על עצים ואבנים הדין יותר קל?

מתברר שהדיבה שהוציאה מרים על משה רבנו לא היתה בגנותו של משה כלל! כך אמרה מרים: "וַיֹּאמְרוּ הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר"... כלומר מרים מציעה שאולי לבחון מדוע משה פרש מאשתו ולנסות לתקן את המצב (כוונה לתועלת), או שכשם שמשה רבנו שהיה נביא ופרש מאשתו, כך גם אנו נביאים צריכים לפרוש מהבן זוג...

בכל זאת מתגובת ה' למרים ואהרן אנו למדים מה היה ה"לשון הרע" שדיברה מרים במשה: "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא... פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות...".

הקב"ה מוכיח את מרים ואהרן שמשה רבנו אינו כשאר הנביאים, ואין מקום להשוות אותו כלל לשאר הנביאים כי הוא התקדש ונתייחד! ממילא עצם ההשוואה בין משה רבנו לשאר הנביאים היא פסולה והיא היתה בגדר ה"דיבה". המרגלים חזרו על אותה טעות בכך שהשוו את ארץ ישראל לשאר הארצות וממילא היה עליהם ללמוד ממרים שכשם שיש הבדלים בין הנביאים, כך יש הבדלים בין הארץ שבחר ה' לשאר הארצות. הטעות חוזרת על עצמה בפרשתנו: קורח בא בטענות כלפי משה ואהרן: "כי כל העדה כולם קדושים, ומדוע תתנשאו על קהל ה'?" וידועים מדרשי חז"ל על השאלות של קורח: "טלית שכולה תכלת חייבת בציצית? בית שכולו ספרים חייב במזוזה?" בשאלות אלה חוזר קורח על הטענה שלו, והרי כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'?

בפרשתנו הקב"ה מוכיח לקורח ולעדתו שיש דרגות בעם ישראל וכן בעולם כולו: כשם שעם ישראל נתייחד משאר האומות, וכן ארץ ישראל נבחרה משאר הארצות, ומשה היה בחיר הנביאים, כך גם שבט לוי ובפרט אהרן ובניו נבחרו לעבוד את עבודת ה' ברית כהונת עולם, ועצם הערעור על יסוד זה יש בו חזרה על חטא מרים והמרגלים.

שנזכה להכיר כל אחד במעלת חברו והקב"ה יסיר מתוכנו כל שנאה, קנאה ותחרות בב"א.