פרשת שלח לך

"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען" (יג, ב)

שלח לך = לדעתך. אתה תחליט. ה' תולה את השליחות של המרגלים כפי שיקול דעתו של משה, אין ה' מעכבו, אך לא מוכן שהשליחות תהיה על שמו יתברך לצד מה שיצא מהדבר.

"כי כן דרך השם יתברך, שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך, אף על פי כן, הוא מניח לו מקום להסתפק בשביל נסיון ובחירה (ליקו"ה שבועות ב, טז).

עלה נעלה

בן אדם יכול להתאמץ בכל הכוח לעשות איזה דבר ופתאום קורה משהו שהורס לו את הכל.

וגם להיפך, אדם שמתקשה מאד לעשות משהו יכול פתאום לראות ניסים.

רבונו של עולם, עד עכשיו חשבתי שהכל אני עושה, תעזור לי להבין מעכשיו שהכל זה אתה.

כשאדם מתחזק באמונה, הוא מתחיל להבין שהבורא יתברך שמו הוא לבדו עשה עושה ויעשה לכל המעשים, הוא מתחיל להבין שרק ה' יכול לעזור לו, שרק רצון ה', הוא פועל. ה' מחכה לרגע הזה שנבין שהישועה שלנו היא רק אצלו ולכן במקום לנסות כל כך הרבה דברים שבדרך כלל לא מועילים, צריך להניח את הכל ולברוח אל ה'. מה זה לברוח אל ה'? זה להרבות בתפילות, להרים את הראש כמה שיותר, לדבר עם ה' מהמקום הכי פנימי והכי אמיתי, לספר לו כל מה שעובר עלינו בפרטי פרטים אפילו שה' יודע הכל. זה כל כך מחזק. זה כל כך מרגיע.

כשאדם מתחבר, הוא מרגיש שה' אוהב אותו לא רק כשהכל הולך לו והוא מצליח, גם כשלא הולך, גם במקומות הקשים, הכואבים, גם שם הוא מרגיש את אהבת ה'. החיבור הזה, הדבקות הזאת, זאת ההצלחה האמיתית שלנו. לכן ה' ברא ככה את העולם, שלא הולך לאדם בקלות, שחסר לו הרבה, שהוא צריך להמתין, שכל דבר שהוא רוצה לעשות קשה לו, יש לו המון מניעות. ככה הוא עם העיניים כל הזמן אל ה', ככה כשהוא מצליח, הוא יודע מאיפה באה לו ההצלחה והוא אומר כזאת תודה, עם כזה לב.

כלב בן יפונה לא התפתה לעצת מרגלים ולא לקח חלק בהוצאת הדיבה על ארץ ישראל. איך הוא הצליח? רוח אחרת פיעמה בו. "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו". רוח של אמונה, של בטחון בה'. כלב רץ לחברון, משתטח על קברי אבות, בוכה ומתחנן שיהיה לו הכוח לא לפול בעצת מרגלים, והועילה לו תפילתו. הוא האמין בכוח של הצדיקים. הוא האמין בכוחה של תפילה. הוא ידע שרק על ידי תפילה הוא יוכל להינצל מעצת מרגלים. תפילה זה הכי חזק בעולם. אין דבר יותר חזק מתפילה. אין שום כוח שיכול לעצור תפילה. הישועות מוכנות. איך זה יגיע אליך. דרך איזה צינור? הצינור זה תפילה.

כשאדם הכל הולך לו בקלות, במהירות, בלי יגיעה, בלי עבודה, זה בדרך כלל מכניס בו גאווה, מחשבות של כוחי ועוצם ידי וידוע שגאווה זה הדבר שהכי מרחיק אותנו מה'. לכן ה' נותן לנו קשיים, הוא עושה ככה שלא ילך לנו בקלות, כדי שנפנה אליו, נדבר אתו, נבקש ממנו. רק ככה מגיעים לדבקות בה'. כשאדם מבין את זה, הוא לא נבהל משום דבר, הוא יודע שע"י היגיעה שלו, בעיקר בתפילה, הוא ישיג את מבוקשו והוא חי במרץ ובשמחה. העיקר זה היגיעה והעמל.

העיקר זה הרצון. אדם צריך להגיע לזה שהוא רוצה רק את ה'. אפילו לא שכר עולם הבא. עצם הרצון, זאת כבר ההצלחה שלו. כל דקה שאדם מואס בעולם הזה, זה הנצחון שלו. אפילו שהוא רואה שהוא לא משתנה, שהוא נשאר עם התאוות שלו, עם המדות הרעות שלו, כל דקה שהוא מואס בזה, שהוא בוכה לה'- תציל אותי מזה - זה השנוי!

הדקות האלה שהוא מואס בעולם הזה, זה שלו לנצח נצחים.

כל הזמן לרצות, כל הזמן לכסוף. העיקר זה הרצון והכסופים. לא להיבהל מזה שאנחנו כל כך רחוקים, כי דווקא כשרחוקים, יש הרבה געגועים, אז זה שלכאורה הכי רחוק הוא בעצם הכי קרוב.

"מה שטועים העולם לפעמים ואומרים שהמניעות גדולים מהרצון, היינו שהמניעות גדולים כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום אופן בעולם, אפילו ירצה בכל הרצונות החזקים שבעולם זה נמשך מפגם המרגלים. שאמרו תחילה שבח הארץ וסיימו: "אפס כי עז העם", היינו שהמניעות גדולים כל כך עד שאי אפשר לשברם בשום רצון שבעולם. אבל יהושע וכלב אמרו: עלה נעלה. דהיינו – שמניעות שבזה העולם על כל דבר שבקדושה הן גדולים וחזקים מאד. אבל אף על פי כן הרצון דקדושה חזק יותר, ועל ידו יכולים לשבור את כל המניעות, כי אין השם יתברך מזמין לאדם מניעות כאלו שלא יוכל לשברם על ידי התגברות הרצון והחשק דקדושה כנ"ל (אוצר היראה, מניעות ז).

הרצון זה החלק העיקרי של האדם. הכוח של האדם זה הרצון. אדם צריך לראות את הרצון שלו ולקבל מזה כוח, לקבל מזה שמחה. אם הרצון שלי זה מה שאני, אז אני טוב, אז אני מצליח, כי אני רוצה רק את ה'. נכון, עשיתי עבירה, אבל אני רוצה את השם! אני לא רצה את העבירה! הלוואי והיה לי הכוח לא לעשות אותה! כל דבר שאדם חושב "אני רוצה" הוא מייד מקבל כוח. מקבל שמחה. אדם לא יכול להשתנות מייד. יש דברים שדורשים עבודה של שנים. יש דברים שדורשים עבודה כל החיים! אין כמעט דבר שאפשר להשתנות בו מייד. אך כל דקה שאתה מואס בעולם הזה, זה הנצחון שלך. אפילו שאדם רואה שהוא לא משתנה, שהוא נשאר עם כל התאוות שלו, כל דקה שהוא מואס בזה, שהוא בוכה לה'- תציל אותי מהחושך הזה, זה השנוי! זה שלו לנצח נצחים!

העיקר לא להתייאש. הרי בשניה אחת הכל יכול להתהפך לטובה וכל הרצונות שלך, כל התחינות, כל התפילות, כל התחנונים, של כל הזמן הזה שלא נענית, הכל מתחבר יחד ופועל את פעולתו. אין תפילה שהולכת לאבוד. השם אוסף את כולן וברגע המתאים הוא מוציא אותן מבית גנזיו. ואז, מאפילה גמורה אתה יוצא לאור גדול. כמו יוסף הצדיק שעלה מבור האסורים ישר לארמון המלך. אתה צריך לזכור את זה כל הזמן ולהתחזק.

אדם רואה שהיצר מתגבר עליו כל פעם מחדש וכבר שנים הוא תקוע באותו מקום, הוא מתחיל להתייאש, אבל אסור לו. המרגלים בפרשה שלנו מפרטים את האיומים ואת הקשיים ואילו כלב ויהושע נוסכים אמונה ובטחון. המרגלים אומרים "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (יג, לא) ואילו כלב מכריז: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" (יג,ל). המרגלים מכניסים בלב העם כזה פחד, כזה יאוש עד כדי שכולם מתחילים לבכות, ואילו יהושע וכלב מרגיעים ומעודדים, "ה' איתנו, אל תיראום". אין לנו לאן לפנות אלא אל ה'. שם ההצלחה שלנו. שם הישועה שלנו, שם הסכוי שלנו. שלמות האמונה זה לדעת שרק ה' יכול לעזור לי, שהישועה שלי היא רק אצלו יתברך.

כמו הסיפור של תלמידה "בעייתית" שמנהלת בית הספר דרשה שתעבור טיפול פסיכולוגי שישפר את התנהגותה אחרת לא תוכל ללמוד בבית ספר רגיל. חודשיים אחר כך התקשרה המנהלת לאם כדי להביע התפעלות ואף ביקשה את מס' הטלפון של הפסיכולוגית, כדי לעזור אולי לתלמידות נוספות. אחרי שתיקה של כמה שניות הודתה האם: היא פנתה לפסיכולוג הגדול מכולם, זה שייצר את הנפש והוא מבין אותה לפרטי פרטיה, כי הוא היחיד שמסוגל לטפל בכל תחלואיה. "רבונו של עולם אתה נתת לי את הילדה, אתה נתת לה את הקשיים, ואת היצר הרע שמציק לה כל כך. מכל הפסיכולוגים שבעולם, אני בוחרת לפנות רק אליך, אין מי שיכול לטפל בה כמוך. תעזור לה". הרגשתי באותו רגע, אומרת האם, שרק הוא יתברך יכול לעזור, שהטיפול שלו יהיה יעיל יותר מכל שיחת נפש אחרת. היום הילדה היא בת ערכית, שמתנהגת למופת, ושכל מורה מאחלת לעצמה כמה תלמידות כמותה בכתה. (ברומו של עולם).

לכל אדם שי עמוק בפנים מרגל קטן שמזכיר לו את כשלונות העבר שלו ומחפש כל הזמן את נקודות החולשה שלו כדי לזרוע ספיקות והסוסים.

אתה לא יכול, אתה לא כזה צדיק, כבר ניסית הרבה פעמים, זה לא בשבילך, זה עבודה של צדיקים, של חסידים, של אנשים יותר רוחניים, חבל על הזמן שלך, תהיה מציאותי , כל אחד והרשימה שלו.

המרגל הזה זורע פחד ורפיון בלבבות, הוא גורם לחלישות הדעת וחלישות הדעת זאת מחלה מאד קשה. אם לפני כל צעד קדימה נשאל מחדש: "מי אומר שזה בשבילי", לעולם לא נתקדם.

צריך להתחזק ולזכור כל רגע ורגע שאנחנו לא לבד. הקב"ה אתנו בכל הנפילות והוא עוזר לנו לקום. וגם אם התרחקנו, הוא תמיד מוכן לקבל אותנו בחזרה. וכאשר אדם מסתמך על עזרתו יתברך, היש מעצור לה' להושיע? הרי בלא עזרת הבורא אי אפשר לעבור את מפתן הבית ועם עזרתו יתברך אפשר לבקוע את הים.

מורנו הרב:[לכל יהודי ויהודי מוכנים נסים ונפלאות בלי סוף, מזמן בריאת העולם. רק שיפתח את הפה, רק שיתחיל לבקש. לא שיתפלל בזמן הכי קצר וכבר ירוץ הביתה ובבית הוא מוצא את אשתו חולה, את הילד חולה. תעמוד שמונה עשרה כמו בן אדם, מילה מילה, אות אות, תעמוד 5 דקות 'רפאנו' – תקבל את כל הרפואות שבעולם. 5 דקות זה הרבה זמן? לרוץ לרופא זה לא יותר זמן? תעמוד ב'רפאנו' כמה דקות ותחסוך שעות אצל רופאים, שעות בחדרי מיון ח"ו.

הישועות מוכנות. הכל מוכן. כל הניסים מוכנים. איך זה יגיע אליך? דרך הצינור של התפילה.

כל יהודי יכול להגיע לכאלה ניסים, רק תתבטל, תגיע לשיא הביטול, תהיה אפס, תזכור שה' הוא המשפיע את כל השפע, הכל בא מה'. ואז אתה לא צריך להתיירא משום אוייב ומשום שונא, כולם יפלו לפניך, לא ערבים, לא מחבלים, לא גויים, שום דבר, רק אותיות התפילה"] (עד כאן מורנו הרב)

יהדות אמיתית זה דבקות. זה ללכת עם הקב"ה 24 שעות. זה כמה שיותר להרים את הראש. זה להאמין שאפשר להילחם בעולם הזה, אפשר לנצח אותו. זה לזכור שהעיקר זה המלחמה, לא ההצלחה. זה לא להסתכל אחורה, לא להסתכל על כשלונות, כל הזמן קדימה, זה לחפש את הצדיק הכי גדול, זה שפרש מהעולם, כי רק ממנו אפשר לקבל את האור הזה של 'אין עולם'. זה להיות בשמחה כל הזמן, לשמוח שלתוך גוף עכור כזה, מלא תאוות ומידות רעות, מצליח לחדור אור אלוקי. זה לזכות לרגעים האלה שאדם מרגיש פתאום את ה' ושוכח מכל העולם ולא אכפת לו מכלום.

כל המטרה פה זה להתחבר, מהשליחות האלוקית שלי פה, מהנתונים שלי, מהקשיים שלי, מהסבל שלי. אין בן אדם שלא קשה לו פה, כי אם לא קשה לו, בשביל מה הוא בא לעולם, כל העולם הזה זה התמודדות, התמודדות, התמודדות, עם עוד קשיים ועוד קשיים. אבל אני לא לבד. יש ה'. ה' אוהב גם את המקומות הכי נמוכים. עם ישראל עשה את כל העבירות בעולם אבל זה הילדים שלי, זה הבן שלי, זה התינוק שלי, אני אוהב אותו אפילו עם מה שקרה לו, אני לא יכול לעזוב אותו – בנים הם למקום.

נכון, יש לי צדיקים שעושים לי נחת רוח כזו עצומה, שנולדו עם תכונות כאלה, עם דבקות כזאת, עם נקיות כזאת, אבל כמה אני נהנה מהחוזרים בתשובה, שהם עכשיו עוזבים את כל הרשעות שלהם, והם מתמודדים, ויש להם כאלה יסורים כל דקה כי כל התאוות בתוכם. שהם נולדו מתוך קליפות נוראיות אבל הם נאבקים, הם רוצים לצאת מזה, איזה דבר עצום ונורא זה.

זה תענוג להיות צדיק, אבל אלה הרשעים הם מתענים, הם סובלים, יש להם יסורים גדולים על כל דבר שהם עושים. אז זה שהם עושים את זה בכאלה יסורים זה חביב לפני מקום, היסורים שלהם מקרבים אותם אל ה'. אנשים שהגיעו לתחתית המדריגה, למקומות הכי נמוכים, אם משם הם ירימו את הראש אל ה', יזכו לשכר הכי גבוה שהוא הרגשת קירבת השם.

הקדושה תנצח. אם רק נאמין בכוחנו, אם רק נזכור את מה שזועק הצדיק לכל אחד ואחד: ה' איתכם עמכם ואצלכם. אין יאוש. מילותיו של כלב בן יפונה צריכות לעמוד כל הזמן לנגד עיננו: "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה" (יג,ל).

ה' איתנו תמיד. גם עם אלברט אוחיון בספור הבא

"נו, נו, נו אלברט

לאלברט אוחיון יש חוש ריח מפותח, איך לעשות כסף מכל מה שזז. מכיריו טוענים בתוקף שהעיניים שלו בוחנות כל עצם וכל חפץ בעולם, מן הזווית שיכולה להניב כסף. מאמץ, עבודה קשה ומפרכת לא רשומים בלקסיקון של אדון אוחיון, שמודד את עצמו על פי נתוני המפתח של מיליארדים כמו יצחק תשובה, גאידמק, ואפילו בלי בושה כמו בלי גייטס המולטי מיליארדר בעליה של חברת המחשבים "מייקרוסופט". נו, לא צריך להגזים, המרחק הפיננסי בין הכיס שלו לחלומות שלו הוא דמיוני בהחלט, אבל בסופו של דבר כמה מאות אלפי דולרים, שוכנים אחר כבוד בחשבון הבנק שלו עקב עיסקאות שונות ומשונות.

ובכן, מיודענו אוחיון המכובד, הוא גבר בן 36 נשוי ואב לשלושה בנים חביבים שגדל במושב עני בדרם הארץ., בימים ההם, אם היית שואל את ילדי המושב, אף אחד לא יכול היה להצביע על כישורים מיוחדים שיש לנער הצנום הזה, שיותר שתק מאשר דיבר.

דתי? ובכן אלברט כמו רבים מבני עדות המזרח נולד בבית מסורתי דתי, אבל כמו מאות אלפים כמותו הוא נשאב אל הוואקום החילוני. נשאב? כן, כן, אלא שלעולם לא יכולת לתפוש אותו בלי כיפה מקומטת בכיסו והעובדה הזו לכשעצמה הניחה את דעתו שהוא עדיין יהודי טוב ואפילו שומר מצוות. נו,נו.

כמו שסיפרנו, אצל אוחיון לבלבה השאיפה להתעשר. מעניין, גם אם תעשה תחקיר מקיף בקרב ידידיו הותיקים וגם החדשים, אף אחד מהם לא יודע בוודאות במה הוא בדיוק עוסק. כן, הוא קונה ומוכר, נוסע מדי פעם לחו"ל, חוזר ושוב טס. שלא תטעו, אף אחד לא חושד בו שעסקיו לא כשרים. ההיפך. בסביבתו תמיד תמצאו אנשים מכובדים ונעימי סבר, והוא כיאה לילד מרוקאי שגדל אצל אבא חם ומסורתי, מכיר ישר והפוך את מצוות הצדקה.

רבים וטובים מודעים לאצבע הנוחה שלו, השולפת מדי פעם פנקס צ'קים צעיר ורענן, ומיד אחר כך נכתב לו טרי ומריח טוב, צ'ק עליז שמעלה חיוך של נחת בקרב חתנים, כלות, חולים, וסתם נודניקים.

באחרי צהרים אלולי אחד החנה מר אוחיון מיודענו את רכבו המפואר מול בית אביו במושב. כשהוא יצא החוצה, הבחינו בו כמה מרכלני המושב, ולא האמינו למראה עיניהם, על ראשו של איש העסקים המסתורי אוחיון, היתה מונחת כיפת קטיפה שחורה, וציציות לבנבנות רקדו סביב מותניו. מרחוק הם לא הבחינו בשתי פיאות קטנות שהסתתרו מאחורי אוזניו.

"הופה" לחש ויקטור דהן מגדל התותים האגדי "אם אוחיון שלנו הפך לחרדי, זה בטח סיפור שמלקקים ממנו את האצבעות".

"צ'מע" הציע אליקו צרור הלולן גבה הקומה, "מה כ'פת לך, ניגש אליו נשמע את הסיפור , שיהיה מה לספר לאשה בבית".

בקיצור, ויקטור את אליהו החלו לנוע לכוון בית אוחיון, אמרו "ערב טוב" והתיישבו להם על המרפסת והמתינו. אצל האוחיונים לא שואלים "מה תשתו". תוך פחות משלוש דקות היו מונחות על השולחן הנמוך שלוש כוסות קפה שחור, שלוש כוסות מים ועוגיות מלוחות תוצרת הגברת.

"יפה, אז באתם לשמוע איך חזרתי בתשובה... נחמד" חייך אוחיון לעבר ידידיו הותיקים. "אוקי, אין ברירה, הפעם אחרוג ממנהגי ותזכו לסיפור דליקטס.

"ובכן, לפני מספר שנים גיליתי סוד מקצועי שאף אחד לא ידע, לא שמע ולא חלם עליו. עליתי על כך שבפילם של המצלמות טמון כסף. לא שקלים. לא דולרים, כסף. החומר כסף. היצרנים משתמשים בו, ואני לא יודע איך, כדי שהצילומים יהיו מוצלחים. מפה לשם הצלחתי לגלות, שיש טכניקה מסויימת, אשר באמצעותה מגרדים את הכסף מעל גבי הפילם, אוספים אותו, ולא תאמינו כאשר אוספים אלפי פילמים, צוברים כמות כסף שיש לה ערך כלכלי רציני.

"מה עשיתי, עברתי מחנות צילום לחנות צילום, והפכתי לפועל הנקיון שלהם. הם זרקו פילם, ואני תמורת פרוטות רכשתי אותם. בשלב מסויים נודע לי שיש מפעל באיטליה אשר פיתח טכניקות משוכללות להפקת כסף מפילים בעלויות מינימליות, מה שהיה מכניס לכיסי עוד סכומי עתק. אלא מה? באותה עת התגלה הסוד לחברת צילום גדולה, שהבינה שהיא מוכרת לי בפרוטות סחורה ששוויה אלפי דולרים. נו, מה עושים? ניהלתי איתם משא ומתן והגענו להסכמות

שאני אהיה נציגם מול החברה האיטלקית, והרווח יחולק שווה בשווה.

"ועכשיו שימו לב, אני מקבל פאקס מאיטליה, ובו מודיעים לי על הפגישה העיסקית המתוכננת. עסקה שממנה אני אמור להרויח ערימה של כסף. אלא מה, התאריך הלועזי נראה נחמד, אבל לא תאמינו, הוא נפל בדיוק ביום... כיפור י' בתשרי. ובאותיות קטנות כותב לי המנכ"ל האיטלקי. "אם לא תגיע בתאריך הנ"ל תדחה פגישתנו לעוד שלושה חודשים" עקב איזו סיבה מקצועית, או עיסקית.

"מה לא עשיתי" מספר אוחיון לעיניהם המשתאות והסקרניות של חבריו " כדי לדחות את הפגישה. התחננתי, ביקשתי רחמים. שומכלום. הגוי האיטלקי היה עקשן, ומנגד לחצה עלי חברת הצילום הגדולה לנסוע. ובסופו של דבר הוכרחתי לטוס לאיטליה לפגישה, השם ישמור, ביום כיפור.

"היצר הרע שלי ניצח את היצר הטוב. תאוות הממון התגברה על המסורת מבית אבא. את חטאי אני מזכיר היום... התעוררתי ביום כיפור בבוקר, השעה 09:00. בעוד שעה פגישה עם המנכ"ל. אני עולה על מונית. שעה נסיעה. בחיים שלי לא נסעתי ביום כיפור. הלב שלי פועם כמו גנרטור. אני מרגיש לחץ בחזה, אני לא דתי גדול, אבל הרגשתי שאני אולי קצת מגזים. אבל היצר הרע הרגיע אותי: אלברט תרגע, אתה עושה עסקים, אתה צם, לא אוכל, רק עושה ביזנס. הקב"ה יסלח לך על הנסיעה ביום כיפור.. זה הגוי האיטלקי שנוהג, לא אתה... אין לך ברירה אלברט, הכריחו אותך.

"נו, אז אני נכנס לפגישה, ואחרי שעה של דיבורי עסקים נחתם חוזה שמן. אני יוצא החוצה עם מנכ"ל המפעל לסיור על פס הייצור של הפקת הכסף מהפילמים. מליוני פילמים על הפס מכל רחבי העולם. הטכניקה מדהימה, הפקת הכסף פנטסטית. אני מביט לשמים הכחולים מבעד לחלון ואומר לעצמי: אבא, רבונו של עולם, אל תכעס עלי...

"סמוך לרגלי הימנית הבחנתי בגליל פילם ואני מרים אותו ופותח אל מול השמש. 32 תמונות מצולמות בתוכו. מסתכל ולא מאמין למראה עיני, אלו תמונות שצילם יהודי. בית כנסת, ספר תורה, יהודים מתפללים, נרות שבת דולקים. אבל הצילום האחרון, מתוקים שלי, הצילום האחרון שבר אותי. אני רואה על הפילם, צילום של סידור תפילה, תפילה של יום כיפור, פתוח בדיוק בעמוד של "ונתנה תוקף קדושת היום" בסמוך הסיפור הנורא של אמנון ממגנצא. ולנגד עיני בולטת שורת המחץ שבסידור: "בראש השנה יכתבון וביום כיפור יחתמון... מי יחיה ומי ימות מי בקיצו מי לא בקיצו. מי במים, ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא...,. אני מרגיש איך הלב שלי מחסיר פעימה. רבונו של עולם מליוני פילמים במפעל, מכל קצווי העולם, והיחיד שאני מרים בידי, אוחז ומסתכל בו, זה פילם של יהודי ובו מילים ברורות... מי ימות ומי יחיה. ואני מרגיש שהתמונה הזו ממש חונקת אותי. כאילו היא עושה לי כמו גננת לילד קטן: נו,נו,נו אלברט, לא יפה ככה לעשות לאבא שבשמים.

"אז זהו מתוקים שלי, בורא עולם נתן לי רמז ענק. חבוב, אדון אלברט אוחיון, יום כיפור לא עושים בו עסקים ואתה בטח לא רוצה למות לפני הזמן. נשארתי במפעל האיטלקי עד הלילה, חצי שעה אחרי צאת הכוכבים הזמנתי מונית. הנחתי את הכיפה על הראש, והנה המוצר הסופי אלברט אוחיון הולך להיות תלמיד חכם. היידה תשתו, הקפה מתקרר...".

ורוח נעימה של ערב קריר נסקה לה בעדינות מן השדות למרפסת הירוקה של משפחת אוחיון על שלל עציציה.

(מתוך סידרת ספריו של רב יעקב קובי לוי)

תפילה

רבונו של עולם

תעזור לי להתחזק באמונה שהתפילות פועלות. שיש לתפילות כוח עצום. שבעצם זה הדבר העיקרי שצריך לעשות, שרק זה יכול לעזור לנו. כשאני רואה יהודים שהאמונה שלהם בתפילה כל כך חזקה שהם לא רוצים לעשות שום דבר נוסף וגם מבקשים מאחרים שלא יעשו שום דבר למענם רק להתפלל, כשאני פוגש צדיקים כאלה אני כל כך מתפעל, כל כך מתחזק, זכה אותי אבא להבין שהעיקר זה התפילה. שכל הדברים האחרים זה רק השתדלות שצריך לעשות כי ככה אתה בראת את העולם.

תעזור לי להאמין שגם אם עוד לא נושעתי, כל התפילות שהתפללתי לא הולכות לאבוד, הכל נגנז ונשמר לרגע שאתה תחליט ושבעצם התפילה עצמה היא הישועה כי כשמתפללים אליך עם כל הלב זוכים להידבק בך וזו הישועה הכי גדולה.

רבונו של עולם

תעזור לי להאמין ברצון, שהרצון זה בעצם אני, שכל דקה שאני רוצה אותך ומבקש אותך זאת ההצלחה שלי, כי העולם מריע לתוצאות, הדרך לא כ"כ נחשבת העיקר שבסוף הצלחת.

ואתה אבא אוהב את הדרך, את היגיעה, את העמל, את הרצון, את התפילות. תעזור לי להאמין שגם אם לא הצלחתי להתגבר עדיין על תאווה מסוימת, על מידה רעה, עצם זה שאני נאבק ולא מפסיק לרצות ולהתפלל, זאת ההצלחה שלי, זה מה שעושה לך הכי הרבה נחת רוח. כי הידיעה הזו כל כך מחזקת, נותנת כל כך הרבה כוח ושמחה.

ובכל זאת אני מבקש ומתחנן לנצח את התאוות והמדות הרעות כי זה כזה סבל, כי ממה האדם סובל? מהרע של עצמו. תעזור לי אבא.

רבונו של עולם

תעזור לי לרצות את המכסימום, את הדברים הכי גבוהים, לא להסתפק בתפילות על מה שנראה לי מציאותי, לבקש את הכי קדוש, הכי לא מציאותי, הכי קרוב אליך.

תעזור לי להאמין כשאדם רוצה את הקדושה, אז השמים הם הגבול, אז אפשר לשבור את כל המניעות, ולהגיע למקומות הכי גבוהים, הכי נפלאים, אפילו שכרגע אני כל כל רחוק מהם, אפילו שעכשיו אני בדיוק ההיפך.

רבונו של עולם אין תענוג יותר גדול מאשר להיות דבוק בך לגמרי, וזה אפשר רק עם קדושה עצומה ונוראה ואת זה בדיוק אני רוצה ולא אפסיק לרצות עד יומי האחרון. תזכה אותי אבא.

שבת שלום

הרב מנחם אזולאי