ז' בסיוון תק"ט - י"ד בסיוון תקפ"א

הרב חיים בן יצחק  איצקוביץ מוולוז'ין ינק תורתו מרבה של מינסק, הרב רפאל זיסקינד ולאחר מכן גדל על ברכי השאגת אריה. בהיותו בגיל תשע עשרה למד אצל הגר"א כשהוא רואה בו כרבו המובהק וגדול הדורות האחרונים. בעידודו של הגר"א נשלח ר' חיים לשמש כרב העיירה וולוז'ין שם שימש בעיקר כרב העיירה ולאחר פטירת הגר"א הקים את ישיבת עץ חיים אשר הפכה להיות אבי אבות הישיבות הליטאיות הגדולות. את תלמידיו בישיבה חינך לחשוב עצמאית כפי שקיבל מהגר"א (חוט המשולש סימן יא), ללמוד בקיאות, מוסר (מסילת ישרים), לימוד ויגיעה בתורה.

ר' חיים היה תלמידו של הגר"א אך בענוותנותו כתב על עצמו שאינו ראוי להיחשב כתלמידו. לעומת זאת, בני הגר"א ראו בר' חיים ראש וראשון לתלמידי הגר"א. ר' חיים לא עלה לארץ ישראל כשאר תלמידי הגר"א, אך הוא תמך כלכלית בפרושים היהודים בארץ ישראל באמצעות כספי החלוקה.

הרב חיים מוולוז'ין חיבר ספרי יסודי באמונה ועבודת ה', ספרו החשוב נקרא 'נפש החיים' העוסק בקרבה לה' ובתפילה. בספר זה כתב פרק שלם על המקדש והקשר לחיי האדם הפרטי (שער א פ"ד). לאמור שה' שוכן באדם שנפשו מתוקנת כדרך שהוא שוכן במקדש. מצאנו בהלכה שהמתפלל בחו"ל מכוון ליבו כנגד א"י וכו'' ומי שנמצא בירושלים יכוון ליבו לבית המקדש, ומכאן דייק נפש החיים שיכוון את ליבו של האדם ששם הוא קודש הקדשים. וכן להיפך, נמצא שבית המקדש הוא מקום לבם של עם ישראל ומקום ליבו של הקב"ה כמו שנא': "והיו עיני וליבי שם כל הימים".

הרב חיים נפטר לפני כמאתיים שנה, בי"ד סיון שנת תקפ"א בהיותו בן שבעים ושתים שנה. תנצב"ה.