והנה, כפי המובן בפשטות, מה שנקבע שמחנה דן ילכו בסוף כל המחנות מורה על כך שהם הפחותים שבשבטים, אך מכך ששבט דן היו משיבים "אבידותיהם" של כל השבטים, משמע שיש בדרך עבודתם עילוי גדול כל כך שיכולים להשלים ולתקן עבודתם של שבטים אחרים.

ועל פי זה מובן מה שמחנה דן ה"נמוכים" דווקא הם אלו שמשיבים "אבידות" השבטים האחרים, כי מחנה דן עיקר עבודתם את השי"ת הייתה באופן של ביטול והכנעה וקבלת עול, שעושים כל מה שמצטווים בלא להרהר. ואחת המעלות בעבודה זו היא, שכאשר עבודת האדם "בנויה" ומבוססת על הבנה שכלית או הרגש הלב, הרי יסוד זה אינו יציב וחזק ויכולים להיות בו שינויים ח"ו, שהרי הבנתו של האדם והנחות שכלו עשויים להשתנות מזמן לזמן, ורק כאשר היסוד והבסיס לעבודה הוא "קבלת עול" פשוטה ותמימה, אזי זהו דבר שאין בו שינויים ולא שייכים בו פירכות, ועבודת האדם יציבה ואיתנה.

ולכן, שאר השבטים, על אף היותם "קרובים למשכן" ויש בעבודתם טעם לשבח של הבנה השגה והרגשה, הרי דווקא משום היותם מבינים ומרגישים בקדושה, יכול להישמט מהם ח"ו הבסיס והיסוד של קבלת עול פשוטה – "מאבד מה שנותנים לו". ו"אבידה" חשובה זו "משיבים" להם מחנה דן בעלי הביטול וקבלת עול פשוטה, שהם אלו המקרבים אותם, מעוררים בהם את ההתבטלות להשי"ת ומביאים אותם לעבודת הבורא ית"ש.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 103 ואילך)

ויש ללמוד מכך הוראה בעבודת חינוך הבנים והבנות:

ישנה אפשרות לחנך את הילדים בתוקף ולצוותם 'עשה כך וכך' מפני שכן היא "הלכה למשה מסיני", וממילא אין לך לשאול שום קושיות, ואיני צריך ליתן לך טעם והסברה. ואמנם, ישנם זמנים שהנהגה כזאת מוכרחת היא.

אך מזה שהתורה מקדימה "קדוש יהי'" לציווי הפרישות למדנו דרך הנהגה אחר בחינוך, על ידי שמספרים לילדים על צור מחצבתם, ואשר מאז שבחר הקב"ה בישראל הרי הם עם קדוש, וממילא מתאים להתנהג באופן של "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", כי, יהודי מצד קדושתו אין לו להתנהג כגויי הארץ, ובאופן זה, אין צריך להטיל זאת על הילדים כחיוב וכהכרח, שהרי הילד מפנים ומרגיש בעצמו אשר "מתאים" להתנהג באופן נעלה, כי "קדוש" – "מתאים" לו להתנהג בהנהגה ישרה ומרוממת.

ומעין זה, כאשר מנסים לקרב יהודי לעניין של תורה ומצוותיה, הנה, במקום להעמידו על חיוב וחומרת הדברים שהוא עושה, וספק אם יושפע מכך, הרי אפשר לעורר אצלו הזיכרונות מאבות אבותיו שהיו עובדי ה' באמת, וממילא מתעורר בהכרה אשר אין מתאים לו להתנהג כשאר גויי הארץ אשר אבות אבותיהם היו מלסטמים את הבריות, שהרי הוא במצב של "קדוש יהי'", ו"מתאים" לו להתנהג בציוויי התורה לעם קדוש.