chiddush logo

פנינה יומית... יג סיון

נכתב על ידי שניאור, 19/6/2016

 

יום שישי י"א סיון - אה"ק: בהעלותך

 

לא לאבד את ההתבטלות להקב"ה

בפרשתנו כתוב שכאשר "ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני" (פרשתנו י, יב), היו השבטים מסודרים בארבע מחנות, ואחרון לכולם הי' מחנה דן – "ונסע דגל מחנה בני דן, מאסף לכל המחנות לצבאותם" (שם, כה). ופירשו חז"ל תיבות "מאסף לכל המחנות" "שהי' שבטו של דן . . נוסע באחרונה, וכל מי שהי' מאבד דבר הי' מחזירו לו" (הובא ברש"י כאן).

והנה, כפי המובן בפשטות, מה שנקבע שמחנה דן ילכו בסוף כל המחנות מורה על כך שהם הפחותים שבשבטים, אך מכך ששבט דן היו משיבים "אבידותיהם" של כל השבטים, משמע שיש בדרך עבודתם עילוי גדול כל כך שיכולים להשלים ולתקן עבודתם של שבטים אחרים.

ויש לבאר זה על פי מה שאמרו רז"ל: "איזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו" (חגיגה ד, א), ונתבאר בספרים שמהות האבידה היא שמאבד "כל "מה" שנותנים לו" (ראה לקוטי תורה במדבר צא, ג. שם דברים לג, א) ש"מה" מורה על עבודת הביטול, שצריך האדם לעמול בה להכניע גאוותו ומציאותו, להיות בטל לגמרי להשי"ת. ויש מי ש"מאבד" ומפסיד ביטול זה, והרי הוא מרגיש עצמו למציאות חשובה, ונופל בגאווה.

ועל פי זה מובן מה שמחנה דן ה"נמוכים" דווקא הם אלו שמשיבים "אבידות" השבטים האחרים, כי מחנה דן עיקר עבודתם את השי"ת הייתה באופן של ביטול והכנעה וקבלת עול, שעושים כל מה שמצטווים בלא להרהר. ואחת המעלות בעבודה זו היא, שכאשר עבודת האדם "בנויה" ומבוססת על הבנה שכלית או הרגש הלב, הרי יסוד זה אינו יציב וחזק ויכולים להיות בו שינויים ח"ו, שהרי הבנתו של האדם והנחות שכלו עשויים להשתנות מזמן לזמן, ורק כאשר היסוד והבסיס לעבודה הוא "קבלת עול" פשוטה ותמימה, אזי זהו דבר שאין בו שינויים ולא שייכים בו פירכות, ועבודת האדם יציבה ואיתנה.

ולכן, שאר השבטים, על אף היותם "קרובים למשכן" ויש בעבודתם טעם לשבח של הבנה השגה והרגשה, הרי דווקא משום היותם מבינים ומרגישים בקדושה, יכול להישמט מהם ח"ו הבסיס והיסוד של קבלת עול פשוטה – "מאבד מה שנותנים לו". ו"אבידה" חשובה זו "משיבים" להם מחנה דן בעלי הביטול וקבלת עול פשוטה, שהם אלו המקרבים אותם, מעוררים בהם את ההתבטלות להשי"ת ומביאים אותם לעבודת הבורא ית"ש.

(ע"פ לקוטי שיחות ח"א עמ' 103 ואילך)

 

חו"ל: נשא

 

הדרך הנכונה בחינוך ובקירוב

בפרשתנו מדובר אודות הנזיר, אשר עליו להפריש עצמו משתיית יין ותספורת השיער, ולהגדיר ולהרחיק עצמו מטומאת מת. אבל התורה מקדימה לציווי הפרישות – "קדוש יהי'" (פרשתנו ו, ה).

ויש ללמוד מכך הוראה בעבודת חינוך הבנים והבנות:

ישנה אפשרות לחנך את הילדים בתוקף ולצוותם 'עשה כך וכך' מפני שכן היא "הלכה למשה מסיני", וממילא אין לך לשאול שום קושיות, ואיני צריך ליתן לך טעם והסברה. ואמנם, ישנם זמנים שהנהגה כזאת מוכרחת היא.

אך מזה שהתורה מקדימה "קדוש יהי'" לציווי הפרישות למדנו דרך הנהגה אחר בחינוך, על ידי שמספרים לילדים על צור מחצבתם, ואשר מאז שבחר הקב"ה בישראל הרי הם עם קדוש, וממילא מתאים להתנהג באופן של "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה", כי, יהודי מצד קדושתו אין לו להתנהג כגויי הארץ, ובאופן זה, אין צריך להטיל זאת על הילדים כחיוב וכהכרח, שהרי הילד מפנים ומרגיש בעצמו אשר "מתאים" להתנהג באופן נעלה, כי "קדוש" – "מתאים" לו להתנהג בהנהגה ישרה ומרוממת.

ומעין זה, כאשר מנסים לקרב יהודי לעניין של תורה ומצוותיה, הנה, במקום להעמידו על חיוב וחומרת הדברים שהוא עושה, וספק אם יושפע מכך, הרי אפשר לעורר אצלו הזיכרונות מאבות אבותיו שהיו עובדי ה' באמת, וממילא מתעורר בהכרה אשר אין מתאים לו להתנהג כשאר גויי הארץ אשר אבות אבותיהם היו מלסטמים את הבריות, שהרי הוא במצב של "קדוש יהי'", ו"מתאים" לו להתנהג בציוויי התורה לעם קדוש.

(ע"פ תורת מנחם חמ"ד עמ' 75 ואילך)

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע