בטחון אמיתי
בס"ד
"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה וְהָיָה יְהוָה מִבְטַחוֹ" (ירמיהו יז, ז, ברכת המזון)
מהמילה "והיה" מתקבל של הוי'ה ב"ה, כמו המילה שלפני וזו שאחרי וכך נוצר באופן נדיר מצב בו שם הוי'ה ב"ה מופיע 3 פעמים ברציפות.
3 המילים האלה מופיעות בין שתי המילים משורש "בטח", לרמוז לנו עד כמה מגלה האדם שבוטח ב-ד' את כבודו ומופיע את אורו יתברך, כששתי המילים יוצאות הדופן הן הראשונה בה יש תוספת "ב" והשניה בה שם ד' מופיע בחילוף אותיות ומתחילה ב"ו" וביחד מצטרפות למילה "בו", לחזק את העובדה שהקב"ה שוכן "בו" ומשגיח עליו בצורה מיוחדת.
מספר המילים לפני הרצף הזה הוא גם 4 כמספר האותיות שמרכיבות את שם ד' ואם נגדיר אותן כיחידה אחת נקבל ביחד עם שלוש המילים שאחריהן שוב את המספר 4 כנגד שם הוי'ה ב"ה.
מר"ת של 4 המילים הראשונות מתקבל "ביאה" לרמוז לנו שאדם בעל מידת דבקות ובטחון ב-ד' מרגיש שהוא נמצא איתו ורוצה שהוא יתברך יהיה איתו וילוה אותו בכל זמן, מקום ומצב ואפילו במצבים האישיים ביותר.
אם נספור את המילים שמרכיבות את שם ד' יחד עם 3 המילים הראשונות נקבל 7, לרמוז לנו על כך שכל השומר את השבת מביע בכך רמת בטחון גבוהה באלוקים שברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת וינפש, ואם נספור את כל המילים בפסוק נקבל את המספר 8, שמסמל את העולם הבא, לרמוז לנו עד כמה גדולה מעלתו של הבוטח ב-ד' וכמה גדול חלקו בעיקר בעולם הבא אך גם בעולם הזה, והרי ידוע שאחת הברכות הגדולות ביותר שיכול האדם לקבל בעולם הזה היא שלא יפחד משום דבר זולת יראת הרוממות שתהיה לו כלפי הקב"ה, וחיזוק לכך מקבלים מהמילה שסוגרת את הפסוק ממנה מתקבל "מובטח", שנאמר: "מובטח לו שהוא בן העולם הבא" כפי שאנו אומרים לפני "עלינו לשבח" בתפילת שחרית.
מס"ת של "בן העולם הבא" מתקבל "אמן", לרמוז לנו הן על מעלתו של הנוהג לענות "אמן" על ברכות שאחרים מברכים והן על אדם בעל אמונה בממ"ה, הקב"ה, שנאמר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד), שהרי שורש המילה "אמן" הוא מ"אמונה" ואולי ניתן להוסיף ולומר שכמו שאנחנו מכוונים באמירת "אמן" את ר"ת של המילה: "א-ל מלך נאמן" ו"אני מוסר נפשי", גם הקב"ה מכוון כנגדנו את ס"ת "בן העולם הבא", כשם שידוע שגם הקב"ה מניח תפילין ובזמן שבתפילין של בני ישראל כתוב: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ד' אֱלֹהֵינוּ ד' אֶחָד" (דברים ו, ד), על התפילין שהקב"ה מניח כתוב: "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ" (שמואל ב ז, כג).
מחיבור האות הראשונה והאחרונה של שתי המילים הראשונות מתקבלת המילה: "ברכה", מחיבור האות הראשונה והאחרונה של המילה הרביעית והחמישית מתקבלת המילה: "חיבה", מחיבור האות הראשונה והאחרונה של המילה השישית והשביעית שוב מתקבל שם הוי'ה ב"ה, ומחיבור שתי המילים הנותרות, השלישית והשמינית מתקבלות המילים: "מואר" ו"אומר", ומכל אלה אנו מקבלים רמז לכך שכל הבוטח ב-ד' זוכה לברכתו וחיבתו, מופיע את אורו וזוכה לשמוע ולהבין את דבריו ומסריו של האינסוף ב"ה כפי שרק הוא יכול.
כאמור ניתן לחלק את הפסוק לשלושה חלקים, כשהראשון מורכב מארבע המילים הראשונות, השני משלוש המילים הבאות והשלישי מהמילה האחרונה, ובגימטריה מרכיבים המספרים 4,3,1 את המילה "דאג", לרמוז לנו שחייו של הבוטח ב-ד' יתברך הם נטולי כל דאגות, חרדות ופחדים, כמו שידוע שבמילה "דאגה" יש את כל האותיות מ"א" ועד "ה" מלבד האות "ב" מאחר וכל מי שיש לו בטחון ב-ד' יתברך חי ללא כל דאגות.
שנזכה כולנו להתחזק במידת הבטחון באבינו מלכנו, הקב"ה.