פנינת המקדש - שתי הלחם
בחג השבועות אנו מביאים את מנחת שתי הלחם העשויה מחיטים. מה
ענינו של מנחה זו? בנושא שלפנינו:
הקדמה: נצטוינו בתורה להביא בחג השבועות מנחה
של שתי חלות: "והקרבתם מנחה חדשה לה'. ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני
עשרונים סולת תהיינה, חמץ תאפינה, ביכורים לה'"[1]. מנחה זו
מתירה את איסור החדש במנחות שבמקדש – דהיינו, מותר להקריב מנחות מהתבואה החדשה, רק
אחרי הבאת מנחה זו[2].
הבאת החיטים: החיטים של שתי הלחם באות דווקא מקציר
חיטים בארץ ישראל, ודווקא מן התבואה החדשה[3]. אם לא מצאו
מהתבואה החדשה, הלכה היא שיש להביא את החיטים מהתבואה הישנה[4], ויש מי
שאוסר[5].
הכנת הלחם: מביאים שלוש סאים של חיטים ושפים
ובועטים[6] בהם ומנפים
אותם בשתים עשרה נפות, עד שנשארים שני עשרונים של סולת[7]. את שתי
העשרונים לשים אחת אחת, ואופים אחת אחת[8]. הלישה
והעריכה נעשות מחוץ למקדש, והאפייה בפנים - בתוך שטח העזרה, כמו בלחם הפנים[9].
שבת ויום טוב: אין אופים את החלות לא בשבת ולא ביום
טוב, אלא אופים את החלות בערב יום טוב, ואם ערב יום טוב חל להיות בשבת, אופים את
החלות בערב שבת[10].
חמץ: כדי להחמיץ את העיסה של שתי הלחם,
מביאים שאור ממקום אחר ונותנים לתוך העישרון[11]. מנחה זו
היא המנחה היחידה שצריכה להיות דווקא חמץ ולא מצה, חוץ מעשר חלות תודה שצריכים
לבוא למקדש כשחלקן חמץ[12]. למעשה
מנחה זו אינה מוקרבת על המזבח, שאין מקריבים חמץ על גבי המזבח[13].
צורת הלחם: הלחם לא היה רבוע אלא בצורת מלבן –
אורכו שבעה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים, והיו לו ארבעה קרנות בגובה ארבעה טפחים[14]. ויש מי
שכותב, כי גובה הלחם כולו היה ארבעה טפחים[15].
האוכלים: לאחר הנפת[16] 'שתי הלחם'
נאכל הלחם לכהנים. חלה אחת מתוך שתי החלות ניתנת לכהן הגדול[17], והחלה
השניה מתחלקת בשווה בין כל המשמרות[18].
האכילה: שתי הלחם דינם כקדשי קדשים, ועל כן הם
נאכלים בתוך שטח העזרה עצמה, ורק לזכרי כהונה, משעת חלוקת הלחם ביום ועד חצות
הלילה[19].
המעכב בהקרבת שתי הלחם: אין מביאים כקרבן חלה אחת, שכן שתי
החלות מעכבות אחת את השניה, ויש להקריב למזבח את שתיהן[20]. החלות
מעכבות את כבשי השלמים המובאים עימם, אך הכבשים אינם מעכבים את החלות[21]. ויש
אומרים להיפך – שהחלות אינן מעכבות את הכבשים, ואילו הכבשים מעכבים את החלות[22]. אם הונפו
הכבשים עם החלות ליד המזבח, יש מי שאומר, שמעתה הם מעכבים אחד את השני – ואם אבד
הלחם - לא יקריבו את הכבשים, כמו כן, אם אבדו הכבשים אין מביאים את הלחם, ויביאו
לחם וכבשים חדשים[23].
מהמכון לכהנים - "נזר הקודש"
הרב אבי כהנא
חג שמח
[1]
ויקרא כג, טז - יז.
[2]
משנה מנחות סח, ב; רמב"ם תמידין ומוספין ז, יז.
[3]
משנה מנחות פג, ב; רמב"ם תמידין ומוספין ח, ב.
[4]
כך נראה מהרמב"ם שם וכתנא דברייתא שם, ולפי אפשרות המובאת בכסף
משנה, כך דעת תנא דמתניתין.
[5]
כך נראה מהשגת הראב"ד שם וכתנא דמתניתין שם.
[6]
ראה ערכים 'שיפה' ו'בעיטה'.
[7]
מנחות עו, ב; רמב"ם שם ח, ג.
[8]
משנה שם צד, א; רמב"ם שם ח, ו.
[9] משנה שם צה, ב; רמב"ם שם
ח, ז. בנוגע לתנופת שתי הלחם ראה בערך תנופה במנחות וביכורים.
[10]
משנה מנחות שם ובערכין דף ח, ב; רמב"ם שם ה, י; ח, ח.
[11]
דברי רבי יהודה במשנה במנחות שם; רמב"ם תמידין ומוספין ח, ט.
ולרבי מאיר מחמץ אותם בשאור מתוכם.
[12]
משנה שם נב, ב; רמב"ם שם ח, ט.
[13]
על פי ויקרא ב, יא; רמב"ם מעשה הקרבנות יב, יד.
[14]
משנה מנחות צו, א. ולדברי רש"י ורבינו גרשום שם, היה מדביק את
הקרנות בקצוות.
[15]
רמב"ם שם ח, י, ובפירושו למשנה במנחות יא, ד.
[16]
עיין ערך 'תנופה'.
[17]
יומא יז, ב; רמב"ם שם ח, יא.
[18]
משנה בסוכה נה, ב; רמב"ם שם ובכלי המקדש ד, ד-ה.
[19]
תוספתא זבחים ו, טז; רמב"ם תמידין ומוספין שם.
[20]
משנה במנחות דף כז, א; רמב"ם שם ח, יד.
[21]
דעת רבי עקיבא במשנה מנחות מה, ב; רמב"ם שם ח, טו.
[22]
דעת רבי שמעון ורבי שמעון בן ננס במשנה שם; הראב"ד בהשגה שם.
[23]
רמב"ם שם – וכפי שמבאר בכסף משנה בדעתו, שיש אמוראים הנוקטים
כן.