בחג השבועות אנו  מביאים את מנחת שתי הלחם העשויה מחיטים. מה ענינו של מנחה זו? בנושא שלפנינו:

הקדמה: נצטוינו בתורה להביא בחג השבועות מנחה של שתי חלות: "והקרבתם מנחה חדשה לה'. ממושבותיכם תביאו לחם תנופה שתים, שני עשרונים סולת תהיינה, חמץ תאפינה, ביכורים לה'"[1]. מנחה זו מתירה את איסור החדש במנחות שבמקדש – דהיינו, מותר להקריב מנחות מהתבואה החדשה, רק אחרי הבאת מנחה זו[2].

הבאת החיטים: החיטים של שתי הלחם באות דווקא מקציר חיטים בארץ ישראל, ודווקא מן התבואה החדשה[3]. אם לא מצאו מהתבואה החדשה, הלכה היא שיש להביא את החיטים מהתבואה הישנה[4], ויש מי שאוסר[5].

הכנת הלחם: מביאים שלוש סאים של חיטים ושפים ובועטים[6] בהם ומנפים אותם בשתים עשרה נפות, עד שנשארים שני עשרונים של סולת[7]. את שתי העשרונים לשים אחת אחת, ואופים אחת אחת[8]. הלישה והעריכה נעשות מחוץ למקדש, והאפייה בפנים - בתוך שטח העזרה, כמו בלחם הפנים[9].

שבת ויום טוב: אין אופים את החלות לא בשבת ולא ביום טוב, אלא אופים את החלות בערב יום טוב, ואם ערב יום טוב חל להיות בשבת, אופים את החלות בערב שבת[10].

חמץ: כדי להחמיץ את העיסה של שתי הלחם, מביאים שאור ממקום אחר ונותנים לתוך העישרון[11]. מנחה זו היא המנחה היחידה שצריכה להיות דווקא חמץ ולא מצה, חוץ מעשר חלות תודה שצריכים לבוא למקדש כשחלקן חמץ[12]. למעשה מנחה זו אינה מוקרבת על המזבח, שאין מקריבים חמץ על גבי המזבח[13].

צורת הלחם: הלחם לא היה רבוע אלא בצורת מלבן – אורכו שבעה טפחים ורוחבו ארבעה טפחים, והיו לו ארבעה קרנות בגובה ארבעה טפחים[14]. ויש מי שכותב, כי גובה הלחם כולו היה ארבעה טפחים[15].

האוכלים: לאחר הנפת[16] 'שתי הלחם' נאכל הלחם לכהנים. חלה אחת מתוך שתי החלות ניתנת לכהן הגדול[17], והחלה השניה מתחלקת בשווה בין כל המשמרות[18].

האכילה: שתי הלחם דינם כקדשי קדשים, ועל כן הם נאכלים בתוך שטח העזרה עצמה, ורק לזכרי כהונה, משעת חלוקת הלחם ביום ועד חצות הלילה[19].

המעכב בהקרבת שתי הלחם: אין מביאים כקרבן חלה אחת, שכן שתי החלות מעכבות אחת את השניה, ויש להקריב למזבח את שתיהן[20]. החלות מעכבות את כבשי השלמים המובאים עימם, אך הכבשים אינם מעכבים את החלות[21]. ויש אומרים להיפך – שהחלות אינן מעכבות את הכבשים, ואילו הכבשים מעכבים את החלות[22]. אם הונפו הכבשים עם החלות ליד המזבח, יש מי שאומר, שמעתה הם מעכבים אחד את השני – ואם אבד הלחם - לא יקריבו את הכבשים, כמו כן, אם אבדו הכבשים אין מביאים את הלחם, ויביאו לחם וכבשים חדשים[23].

מהמכון לכהנים - "נזר הקודש"

הרב אבי כהנא

חג שמח