הגומל אחרי לידה
"וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ" [בראשית,ל"ה,ט"ז]
"על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן"
[שבת,ב,ו]. למרות שהלידה היא דבר טבעי ובעידן
המודרני נדירים ב"ה מקרי המוות סביב הלידות, הדבר נחשב עדיין כבר סיכון.
לצערנו גם שמענו לאחרונה על מקרים כאלה, ר"ל. משום כך, יולדת שהחלימה מלידתה
הריהי בכלל חולה שנתרפא לעניין ברכת הגומל, והואיל וחובת ההודאה לקב"ה
משותפת לגברים ולנשים, עליה לברך. אמנם לא מצינו שנשים מברכות הגומל [במצבים אחרים,
כגון לאחר טיסה מעבר לים] וכבר תמה על-כך לפני כ 350 שנה בעל "כנסת
הגדולה". ה"מגן אברהם" [בהקדמה לרי"ט] סובר שזו ברכת הרשות, והנשים במהלך הדורות נמנעו מהברכה מטעמי
צניעות, שהרי צריך לבַרכה באזני מניין גברים. ואילו ה"כנסת הגדולה" עצמו
תמך בכך שנשים תברכנה הגומל, ואף סבר שאפשר לברך גם בפני איש אחד ועשר נשים, כי
הצורך במניין כאן אינו משום "דברים שבקדושה" אלא בשל הצורך לתת לכך
פרהסיה ציבורית ועל-סמך הפסוק "בקהל עם ירוממוהו", ואת זה ממלאות
גם נשים [בהידור...] אלא שרוב הפוסקים לא הסכימו עם דעה זו וסברו שההגדרה של
"קהל" מחייבת מניין גברים דווקא.
היו מן הפוסקים בדורות
קודמים שהציעו שהאישה תצא ידי חובת הודאתה מעזרת הנשים בעניית "ברוך ה'
המבורך" בשעה שבעלה עולה לתורה אחרי הלידה. אולם ברוב הקהילות מכל העדות פשט
כיום המנהג שנשים מברכות הגומל אחרי לידה. ונראה שבזמננו שנשים יוצאות מן
הבית לצרכים שונים, אין בכך בעיית צניעות כלל. ויש שתי אפשרויות לעשות זאת: 1.בהתקבץ
מניין בבית [כך נהגו
בירושלים] או באולם
השמחה. אמנם בברית, אם אין היולדת מרגישה שכבר החלימה, עדיף להמתין. 2.באמירת
הברכה מעזרת הנשים בסוף קריאת התורה או בסוף התפילה.
