האם זו "עקיפה" תורנית - או "אכיפה" תורנית? (6 תגובות לחידוש זה)
האם זו "עקיפה" תורנית - או "אכיפה" תורנית?
שלום וברכה לצדיקים שליט"א.
בטרם אשאל את השאלה, אקדים מספר "נתונים", אולי זה יתן כיוון וישמש את "העונים".
* יש דין בחושן משפט, שכל דבר שבממון - תנאו קיים. אפילו אם התנו כנגד המוסכם בשולחן ערוך (כמו שומר חינם שקיבל עליו חיובי "גניבה ואבידה").
* יש מושג של "מעשה לסתור" הגובר על "הלב הנסתר".
* יש דין שאם האדם יודע את הערך המדויק של המוצר - והייתה הונאה "במחיר" מצד המוכר, שבמקרה כזה אין דין "הונאה" - והמקח קיים. משום שאם ביצע הלוקח את המקח למרות ידיעתו שהמחיר מופקע, הרי שנתרצה למקח וחשק בו למרות ההונאה. [מדובר במטלטלים. אך "בקרקעות" אין הונאה "כלל". (מחלוקת ביותר מחצי שווויה ואכמ"ל)].
* אין הונאה בשכירות קרקע (חו"מ סימן רכ"ז סעיף ל"ב).
* יש הבדל אם "הקונה" יוזם את ההונאה - או "המוכר". (חו"מ רכ"ז כ"ב).
* יש עניין שאדם לא יקבל מתנות בחינם.
* יש דין של "בורח את הגבול", שלא חייב לשלם "למעביר" את הסכום "המופקע" שסיכמו ביניהם, שהרי כל מה שהסכים "מעיקרא", זה מחמת פחד בלבד, ואכמ"ל.
* אדם יכול לחייב את עצמו "בחוב לחברו" - על ידי קניין.
* יש מושג של "הערמה", (והבלעה), כמו מלצר המקבל משכורת על עבודתו בשבת (במילצור בשבת חתן), על ידי שהוא עובד גם לפני שבת כמה דקות, ואז "כל התשלום" כאילו ניתן לו על העבודה הקטנה שעשה לפני שבת.
לאחר ידיעת הנתונים הנ"ל, יש מקום לדון בשאלה הבאה:
יוסף (להלן "העני"), שרוי בחובות עצומים.
בנימין חברו (להלן "העשיר"), רואה את מצבו הקשה, והוא פונה אליו ומציע לו "במתנה" סך עשרת אלפים דולר.
העני מסרב לקבל את המתנה, מחמת שהוא לא מעוניין לקבל מתנות בחינם. העשיר ממשיך ללחוץ, והעני מסרב לקבל. העשיר ממשיך לשכנע את העני ליטול את המתנה. רואה העני שלוחצים אותו "עד בלי די", ומיד הוא קופץ "ונשבע" שלא יקח מתנה מאף אחד "לעולם".
רואה העשיר שהעני מסרב לקבל "מתנות", וכעת העסק הסתבך, מחמת שהוא גם "נשבע" שלא יקח מתנה לעולם, ומיד עולים במוחו שלושה פתרונות לבעיה:
פיתרון ראשון: הוא פונה לחברו העני ומציע לו את "העסקה הבאה":
אתה (העני) יש לך חנות פלאפל. אני מבקש ממך לקנות "מנה" בעשרת אלפים דולר!
העשיר מדגיש שהוא משלם את "כל הסכום" מדין "מכר", ולא בתורת "מתנה", וששווה לו לקנות מנה פלאפל בסכום עתק זה, משום שהוא יודע שהעסקה הזו (לא המתנה) תעזור לחברו בחובותיו הכבדים.
העני שומע את ההצעה, והוא מיד מודיע שהעסקה לא תופסת מבחינה הלכתית, שהרי יש "דיני הונאה".
אומר העשיר - אבל דיני הונאה זה רק אם המשלם "מרומה" ולא יודע את המחיר בשוק, והרי אני מודע למחיר, ולמרות זאת מוכן לשלם לך עשרת אלפים דולר "בתור מכר".
והרי נפסק בשולחן ערוך "דכל דבר שבממון - תנאו קיים".
והגם שבליבי יתכן "שהמניע" לכל הקניית פלאפל זה הרצון שלי לתת לך "מתנה", סוף סוף עשינו עסקה "עם קניין", והכל בתורת "מכר", והווי "מעשה לסתור" לדברים שבלב.
פיתרון שני: הציע "העשיר", שהוא יחייב את עצמו "בקניין", בסך עשרת אלפים דולר לעני, ועל ידי כך ייווצר "חוב".
פיתרון שלישי: אין הונאה בשכירות קרקע. כיוון שכך, ישכיר העני לעשיר חדר מביתו לעשר דקות, ותמורתו יקבל 10,000$ דמי שכירות.
בשלושת הפתרונות הללו, יש לברר:
א) האם העסקה "תקינה ותקפה"?
ב) האם נטילת העשרת אלפים דולר, כבר אינה עבירה על השבועה?
ויש לציין ששו"ת שואל ומשיב, מהדו"ה סי' לו, דף לב ע"ג כותב ש"שונא מתנות יחיה" אמור גם לגבי מחילה, כלומר לא ראוי ללווה להסכים שהמלוה ימחל לו על חובו. ולכאורה זו ראיה שכוונת הנשבע (שבא מצד "שונא מתנות יחיה") היא גם שלא ימחלו לו.
מצד השבועה: במקרה הראשון אמנם זה נראה כהערמה, ובאמת התכוון לתת את ההפרש במתנה, אבל בכל זאת כיון שהוא אומר שזה מכר, יש להניח שהוא מתכוון למכר באמת, כדי שלא יעבור המקבל על שבועתו. ומטעם זה יש תוקף למכירת חמץ לגוי אף שזה נראה כהערמה, מניחים שיש למוכר גמירת דעת כדי להינצל מאיסור.
במקרה השני - זה בוודאי מתנה, בלשון בני אדם, שזה מה שקובע בדיני שבועה.
במקרה השלישי - זה מותר כמו במקרה הראשון, שמניחים שהוא התכוון באמת שכל הסכום יהיה לשכירות ולא שחלקו יהיה למתנה.
אם מדובר במקרה שאתה מציג שהעשיר אמר מפורש שהמחיר המופרז יהיה בתור מכר, נראה שאין בעיה. שהרי האומר לחבירו מכור לי כוס זה ששוה שקל במאה שקל, והוא מתנה שאם הוא יתן רק תשעים ותשע שקלים שהמכירה לא תחול, ברור שתנאו קיים. ה"ה כאן אם העשיר התנה מפורש שהמכירה חלה דוקא אם הוא יתן עשרת אלפים דולר בעד מנת הפלפל, ואם הוא יתן פחות המכירה לא תחול ברור שיועיל.
אולי יצטרכו שטר ועדים כדי שהדבר יראה רציני, ולא צחוק.
אכן בשולחן ערוך (חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכז סעיף ג') מרן מדגיש "שהונאה" פחות משתות "מוחלין עליה".
ומדברי הפתחי תשובה (חושן משפט הלכות אונאה ומקח טעות סימן רכז סעיף כא ס"ק ט"ז)
נראה להדיא "שמחילת הונאה", זה מצד "מתנה".
אך אנו שואלים: מה הדין אם התנו בעסקה, שהמחיר המופרז לא יהא מצד "מחילה ומתנה", אלא בתורת "מכר". שהרי "הם קובעים מחיר" המוסכם על שניהם. והם "יודעים" שהמחירון בשוק שונה. והם רוצים לבצע את הקניין בצורה זו, על סמך ההלכה הידועה בדיני ממונות, "שכל דבר שבממון - תנאו קיים", והם גם עשו "קניין" על ההסכמה הזו.
האם יש לכך תוקף "מכר" - או שמא לא.
א. אונאה לא שיין במקרה הזה כיון שהעשיר יודע שמנה פלפל שוה רק 12 ש"ח ולא עשרת אלפים דולר.
ב. סברת הדין שאם האדם יודע את הערך המדויק של המוצר - והייתה הונאה "במחיר" מצד המוכר, שבמקרה כזה אין דין "הונאה" - והמקח קיים. היא משום שכיון שהלוקח יודע את המחיר האמיתי ומסכים, אנו אומרים שהתכוון לתת למוכר במתנה את הפרש הסכום בין המחיר האמיתי למחיר שהמוכר דרש.
וכיון שזוהי הסברה א"א להתיר לעני לקחת מהעשיר את העשרת אלפים דולר, כיון שזוהי מתנה.
ג. גם אם העשיר יחייב את עצמו לתת לעני, אסור לעני לקחת כיון שכל התחייבות שאדם מתחייב לשני הסיבה כיון שרוצה לתת לו משהו במתנה, ומפחד שיחזור בו אח"כ ולכן מחייב את עצמו, וא"כ הוי מתנה גמורה ואסור.