מנהג חב"ד בחיוב פת בסעודה שלישית (1 תגובות לחידוש זה)
מנהג אדמור"י חב"ד (מאמר זה לקוח מאחד האתרים של חב"ד)
ג. למרות שלכתחילה יש לאכול פת בסעודה שלישית, לא נהגו אדמור"י חב"ד לאכול פת, אלא רק מיני מזונות ופירות, והעיד הרבי על אביו, הגאון האלוקי המקובל רבי לוי-יצחק שניאורסון, שאכל רק פירות, וכן הורה הרבי למעשה: "אין צריך פת, אבל צריך לטעום איזה דבר".
בתוספות מובא שגם בזמן התלמוד רוב רובו של הציבור לא נזהר לאכול שלוש סעודות בשבת (ולכן ציין ר' יוסי, שהוא נהג להקפיד על אכילת שלוש סעודות).
ומפורש בתלמוד שגם באכילת מזונות בסעודה שלישית מקיימים את המצווה, וכן כותב המאירי "מקצת רבני צרפת כתבו שאפשר לעשותה בפירות ומיני תרגימא", וגם רוב הפוסקים התירו להסתפק בכך - "אין צריך פת" ו"מיני תרגימא .. עומד לו במקום לחם ממש", וכן משמע ממה שכתוב במגיד ישרים שציווה המגיד לרבי יוסף קארו (בעל ה"שולחן ערוך") שבסעודה שלישית אין אכילה ושתיה, אלא רק כזית תבשיל.
אמנם צריך להבין מדוע אדמור"י חב"ד לא החמירו לאכול פת בסעודה שלישית, כדי לקיים את המצווה בהידור ולפי כל השיטות?
ובפרט שכאמור המקור בתורה לאכילת שלוש סעודות בשבת הוא מהכתוב "היום" שלוש פעמים בנוגע לאכילת מן בשבת, ולפי זה כתבו הפוסקים, שהיות שחיוב הסעודות נלמד מהמן, משמע שצריכים לאכול בכל אחת משלוש הסעודות פת (=מן), ואם-כן מדוע אדמור"י חב"ד לא נהגו לאכול פת?
סעודה שלישית בתורת הסוד
ד. הסיבה לדבר נעוצה בכוח הרוחני המיוחד השורה בעולם בשבת אחר הצהרים – שהוא כוח רוחני עליון הקרוב לנשמה האלוקית ולא לגוף הגשמי.
רבינו בחיי מסביר שלכן את מצוות סעודה שלישית למדים מהפסוק "היום לא תמצאוהו", כי בזמן זה ניתנת השפעה אלוקית נעלית ביותר ("ראשית הראשית .. חיים אמתיים בתענוג קיים ונצחי"), הניתנת לנפש ו"לא" לגוף ("מלת לא כמו אין").
[אדמו"ר מהורש"ב מסביר שב"היום לא תמצאוהו" שתי משמעויות: 1) תמצאו את בחינת ה'לא' - "גילוי בחינת "לא", בחינת האין העצמי". 2) "היום (כלומר בזמן הזה) לא תמצאוהו" לרוב עליונות האור הוא לא ניתן להשגה כיום, לכן "עכשיו הוא רק מעין .. אבל אתם מוצאים אותו לעתיד .. עיקר הגילוי יהיה לעתיד"].
מזה למד בספר ה"לבוש" אסמכתא שאם בסעודה שלישית לא אכלו פת אלא דברים אחרים יצאו ידי חובה, כי העיקר בסעודה זו הוא אכילת הנשמה ולא הגוף.
לכן, אומר הצמח צדק שבסעודה שלישית אין לאכול פת (אין "בחינת אכילה ממש, בחינת לחם") אלא רק מזונות או פירות, שכן בזמן זה מושפעת דרגה אלוקית נעלית ביותר "מעין לעתיד לבוא", וכשם שלעתיד לבוא לא יצטרכו לאכול ולשתות, כך גם בסעודה שלישית, שהיא מעין לעתיד לבוא, אין אכילה גמורה של פת, אלא רק אכילה מועטה - מזונות ופירות וכדומה.
הדרגה הרוחנית של סעודה שלישית היא מעין יום כיפור ("רעווא דכל רעווין", "פנימיות עתיק"), וכשם שביום כיפור אסור לאכול, משום שמתעלים לדרגת רוחנית של הנשמה ("דומים למלאכי השרת"), שמעל העיסוק הגשמי באכילה ושתיה של הגוף, כך גם בזמן סעודה שלישית, שהיא מעין יום כיפור, אין אוכלים סעודה גמורה - פת, אלא רק מזונות ופירות.
ובלשון הצמח צדק: "דווקא בסעודה שלישית יוצאין במיני תרגימא", כי "סעודה שלישית הוא גבוה יותר משתי סעודות הלילה והיום", וכשם "שבשבת שבתון אין בו אכילה ושתיה כלל מפני שגבוה יותר", כך "גם במנחה דשבת (אף שאינו בחינה זו ממש, מכל-מקום) אין אכילת לחם".
סעודה שלישית בתורת הנגלה
ה. הרבי מסביר שהצידוק לפי תורת הסוד שלא לאכול פת בסעודה שלישית יש לו היתר גם לפי תורת הנגלה, שכן כל מצוות אכילת הסעודות בשבת "אינה אלא בשביל עונג", ואין עניין באכילה לכשעצמה, לכן נפסק להלכה שמי שאכילה מצערת אותו - "אין צריך לצער את עצמו ולאכול", כי מטרת האכילה לעונג, יתירה מזו "אדם שהאכילה מזקת לו, שאז עונג הוא לו שלא לאכול - אין צריך לאכול כלל וכמעט שאסור לו לאכול, שלא יצטער בשבת",
לכן מי שאכילת פת בסעודה שלישית גורמת לו צער, משום שהוא חש את קדושת הזמן שהוא מעין לעתיד-לבוא, או אפילו כשאינו חש זאת, אבל הוא יודע ומאמין שכך הם פני הדברים - אין עליו חיוב כלשהו לאכול פת, אדרבה אם הוא אוכל פת, הוא עושה נגד כוונת סעודת שבת! ונגד קדושת הזמן העליונה!
לימוד סודות התורה בזמן סעודה שלישית
ו. אדמו"ר מהוריי"צ סיפר שלאחר שאדמו"ר הזקן הפסיק לאכול סעודה שלישית הרי במקומה הוא אמר דרושי חסידות בביאור הזוהר. גם אדמו"ר הרש"ב סיפר שלא כל שבת הוא אוכל סעודה שלישית, ולפעמים הוא אינו אוכל מאומה והוא מסתפק בחזרת חסידות.
בעצם זה היה מנהגו של רבי שמעון בר יוחאי בזמנם שלא אכל סעודה שלישית: 1) "בערב פסח שחל להיות בשבת - היה עוסק בסודות התורה, במקום סעודה שלישית". 2) בשלוש עשרה השנים שהוא שהה במערה ולא היה לו פת לחם אלא רק חרובים, "היה לומד סודות עליונים בעת שלוש הסעודות, לצאת בהם ידי-חובת שלוש סעודות".
מסביר הרמ"ע מפאנו שרשב"י החשיב את הלימוד "תמורת הסעודה", ואדרבה "היה חביב לו מאד במקום הסעודה" (שלימוד סודות התורה נחשב כמו שאוכל "הפה העליון").
אבל, מעיר הרבי בנוגע לכל הציבור:
"אף-על-פי שיכולים לצאת ידי חובת סעודה שלישית בדברי תורה, צריכים להיזהר שלא להסתמך על אמירת חידושי תורה של עצמו, כי יכול להיות שבמוצאי שבת מישהו יפרוך את החידושים שחידש ואז יתברר שמה שלמד במקום הסעודה שלישית לא היה דברי תורה – ובמילא לא יצא ידי חובת סעודה שלישית".
ולמעשה, הורה הרבי לציבור להדר ולטעום מזונות או פירות וכדומה, בנוסף ללימוד חסידות.
עוד אומר הרבי "יום שבת קודש מסוגל במיוחד ללימוד פנימיות התורה, ובמיוחד בעלות המנחה שהוא עת רצון למעלה ביותר וביותר", לכן בזמן זה יש לחזור מאמר חסידות בפני הציבור בבית הכנסת, אך "לא לחזור מאמרים קשים אלא מאמרים קלים שנקל להסבירם בשכל אנושי שיתקבל בשכלם של השומעים".
