אִם יִהְיֶה אֱלקִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי...[בראשית,כ"ח,כ]   --הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' [כ"ט,ל"ה]

ההודאה לקב"ה על הטוב אשר גמלנו, מעוגן במקרים רבים בברכת הגומל הנאמרת דווקא במניין. בגמרא מוזכרים 4 מצבים המצריכים את אמירת הברכה: "יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא" [ברכות נד,ב]

מהו "חולה"? -לכל הדעות, חולה שהבריא ממחלה שהייתה בה סכנת חיים, יברך הגומל לאחר שיחזור לאיתנו. ובמקרי ספק כדאי לברר עם הרופאים אם הייתה סכנה. מאידך, לכו"ע אין מברכים לאחר מחושים או מחלה שבה החולה לא היה רתוק למיטתו. במקרי הביניים –מחלה שאין בה סכנה אך ריתקה את החולה למיטתו, נחלקו הראשונים והפוסקים. דעת רוב הפוסקים הספרדים כדעת הרמב"ן, שיש לברך [לאחר שיבריא!] גם אם מוגבלות השכיבה הייתה קצרה, אפילו פחות מיום [שו"ע,רי"ט,ח, כף החיים ופוסקי זמננו] והטעם לכך: "מפני שדומה כמו שהעלוהו לגרדום וצריך פרקליטין גדולים להנצל, ורחמיו של הקב"ה נעשו לופרקליטין" [רמב"ן,תורת האדם]. ואילו לדעת הרמ"א אין מברכים. יש הסוברים [בדעתו] שרק הבראה ממחלה שהיו מחללים עליה שבת מחייבת "הגומל". ברם, פוסקים אשכנזים רבים הלכו בעקבות הט"ז, וסברו שחולה שהיה ממש רתוק למיטתו למשך שלושה ימים לפחות, גם ללא סכנת חיים, יברך הגומל כאשר יבריא. והדבר שכיח לאחר אישפוזבביה"ח. לכן במקרים כאלה כדאי לשאול שאלת חכם אישית, כי כל מקרה לגופו.

כמו כן קבעו פוסקי זמננו שלאחר ניתוח בהרדמה כללית יש לברך. ואף שסכנת החיים בהרדמה קלושה, יש עדיין סיכונים כלשהם. וכיום יש הרבה ניתוחים שנעשים בהרדמה חלקית/מקומית או אפידוראלית. ולעיתים מרדימים לצורך טיפולים קלים מניתוח. נחלקו בכך הדעות ויש לברר עם פוסק.      [תודה לפרופ' יעקב גוזל]