פרשת השבוע - בחוקותי
"וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה. וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי... וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ לִי וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם שֶׁבַע עַל חַטֹּאתֵיכֶם".
(ויקרא כו, יד-יח)
"רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר, כָּל הַמְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹנִי, סוֹפוֹ לְקַיְּמָהּ מֵעשֶׁר" (פרקי אבות ד, ט)
הרב קוק זצ"ל המשיל באחד מכתביו את הסבל והקשיים שכל אחד מאתנו עובר ל"כקורטוב המלח בתבשיל". דווקא המלח, שכאשר הוא לבדו הוא מר ולא ניתן לאכילה, הופך את האוכל לטעים יותר, כך גם הסבל בחיינו בא לחדד ולהצביע על הטוב. לדוגמא, תפוח אדמה לבדו הוא לרוב תפל וחסר טעם, אולם אם נוסיף לו קורטוב (מעט) מלח אזי טעמו יהיה טעים הרבה יותר.
כיצד זה ייתכן שדווקא הוספה של המרירות ושל דבר שלילי כביכול מוסיפה טוב? התשובה היא שתפקיד המר לחשוף ולגלות את הפוטנציאל שהיה טמון בתבשיל (ובכל אחד מאתנו...) ושבלעדיו הוא לא יכול היה להתגלות.
כך גם האדם – בזכות הטלטלות שהוא עובר הוא מפיק מעצמו איכויות נסתרות, ולכן אין לראות בסבל בהכרח כדבר שלילי.
כתב רבי אברהם גרודז'ינסקי:
"משבטלה הנבואה, והדורות הולכים ומדרדרים – מי יכוון את האדם? על זה אני אומר, כי ההשגחה זיכתה אותנו בדבר הממלא מקום הנבואה, והוא – הייסורים. ייסורים אינם עונש על חטא שעבר, אלא לימוד והוראת דרך על חטא שלא יבוא. שלוחים של מקום המה הייסורים, להורות לנו את שגיאותינו וטעויותינו בעבר, ולהאיר את דרכנו בעתיד. כי הייסורים גורמים לאדם לפשפש במעשיו ולחדור לשורש נפשו, לערוך חשבון נפש ולתקן את דרכיו".
"אמר ר' אחא, נמשלו ישראל לזית שנאמר (ירמיה יא, טז): 'זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ' " (ילקוט שמעוני).
על מנת להפיק את השמן מהזית לצורך הדלקת הנר לקבלת אור, צריך לכתוש את הזית. כך גם היהודי - הייסורים והקשיים שעוברים עליו תפקידם להפיק ממנו את "האור" – "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ, כז).
ב"ה שנזכה להפיק את האור שבנו ללא ייסורים.
ניר אביעד, מתוך האתר: "השבוע בפרשה" - http://nir.benny-aviad.com/
