"ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה" (לד, יג)

הצעת שכם וחמור לשלם מוהר גבוה בעד דינה, ולחיות עם בני יעקב באחווה (לד, ט-יב), נראית לכאורה כהצעה הוגנת, ומעמידה באור גרוע את מעשי שמעון ולוי.

אבל לאמיתו של דבר, שכם וחמור הם הרשעים, שכן אחרי חטיפת דינה ואינוסה, לא העלו בכלל את האפשרות להחזיר את דינה. הם ידעו שהם הצד החזק, ויוכלו להחזיק בה גם בלי הסכמת יעקב ובניו. הסיבה היחידה שהם הציעו מוהר ושיתוף פעולה היתה כדי שדינה תרגיש טוב עם שכם, מתוך הכרה שמשפחתה מסכימה לכך.

זאת ועוד: הצעתם היתה בעצם שבני יעקב יתבוללו עם בני שכם, ויאבדו בכך את זהותם הלאומית הנפרדת. זה היה אינטרס של בני שכם, ודבר שבני יעקב לא יכלו להסכים לו.

לכן אחי דינה נאלצו לשחרר אותה בכוח, ומאחר שעמדו מול כוחות גדולים מנהם, הם נאלצו לנקוט בתחבולה. פעולתם היתה  אכזרית אך נחוצה.

ומכאן  להבנת התחבולה של בני יעקב: יש להניח שאנשי שכם שמלו את עצמם עשו זאת כדי שיוכלו לשאת אשה ישראלית. לא מתקבל על הדעת שמלו רק כדי ששכם יוכל להחזיק בדינה. זאת הסיבה שאמרו שכם וחמור לבני העיר "את בנותם נקח לנו לנשים" (לד, כא) - מפני שידעו שאם  ידרשו מבני העיר למול רק כדי ששכם יוכל להחזיק בדינה, הם לא יסכימו, ויסכימו רק אם יהיה להם רווח אישי מהמילה, שיוכלו לקחת נשים ישראליות.

שכם וחמור ידעו שיזדקקו לעזרת בני עירם כדי למנוע מאחי דינה מלקחת אותה בכוח, ולכן הבטיחו להם שירוויחו אישית מן העניין. ומצד שני, אחי דינה, שתיכננו לקחת את דינה בכוח, ידעו שעליהם לזהות את אלו שמוכנים להגן על שכם ועל חמור, שהם המסוכנים. לכן נקטו בתחבולה זו, לדרוש מבני העיר למול, מפני שידעו שרק מי שתיכנן לקחת אשה ישראלית - ומראה בכך שותפות עם תכנית שכם וחמור- ימול את עצמו.

מלשון הפסוק "ויענו בני יעקב" (לד, יג) משמע שכל האחים השתתפו בתחבולנה זו, ויתכן שתיכננו רק שע"י המילה ייחלשו אנשי העיר ולא יוכלו למנוע את החזרת דינה; אבל שמעון ולוי הלכו צעד נוסף, והרגו את בני העיר. שמעון ולוי סברו שאלו שמלו היו מסוכנים, שכן הראו שהם מתכננים לקחת נשים ישראליות.

בפועל, כל אנשי העיר מלו, כמו שכתב "וימולו כל זכר" (לד, כד), ולכן שמעון ולוי הרגו את כולם: "ויהרגו כל זכר" (לד, כה).

ומדוע לקחו בשבי את הנשים ואת הטף (לד, כט)? היה בכך עונש מידה כנגד מידה לבני העיר, על שתיכננו לקחת נשים ישראליות. ועוד: כשמלו, הראו שבדעתם לקחת נשים ישראליות בנוסף לנשים שכבר היו להם, ובכך ויתרו על זכותם הרגשית לנשותיהם. במידה מסוימת, היתה בכך גם חמלה על הנשים, שכן באותו זמן, אלמנה לא היתה יכולה להתפרנס.

יש כמה רמזים בפסוקים לכך שמעשה שמעון ולוי היה מוצדק:

(א) התורה משתמשת בלשון דומה לגבי מה ששכם עשה לדינה: "ויענֶהָ"  (לד, ב), ולגבי תגובת בני יעקב: "ויענו בני יעקב במרמה" (לד, יג).

(ב) המלה "במרמה כאן מקבילה לפסוק "בא אחיך במרמה" (כז, לה), וכשם ששם מעשה יעקב היה מוצדק, כך גם מעשה בני יעקב כאן (אלא שבשני המקרים יעקב חשש מהתוצאות: שם חשש מהתנקמות עשיו, וכאן חשש מהתנקמות יושבי הערים שסביבותיהם).

(ג) התורה אומרת "ויבוזו העיר אשר טמאו אחותם" (לד, כז), כמייחסת את טומאת לדינה לכל בני העיר.

(ד) כששמעון ולוי מסבירים את מעשיהם, "הכזונה יעשה את אחותנו" (לד, לא), יעקב אינו עונה להם, ומכאן שהוא מסכים לטענתם, כיון שלא היתה דרך אחרת להציל את דינה.

(ה) ה' שמר על בני יעקב מן הערים שסביבותיהם (לה, ה), ומכאן שה' הסכים למעשיהם.