הלכות כשרות עמ' 69-74 ,87-112

1. שלושה מתתי פרק א'-תמונת מצב- עולם הכשרות בעידן המודרני.

אגף הכשרות בישראל:

א. תחום הבשר- תפקידם לפקח על שחיטת העופות והבהמות כדין ולוודא שאכן הם כשרות. על מניעת חלות קדושת בכור בהמה בעדרי הבקר והצאן וכן מניעת היווצרות טריפות כתוצאה מזריקות או טיפולים וטרינריים מאיימים בבהמות ובעופות.

ב כשרות בשר מיובא- באחריות הרבנות הראשית לישראל לדאוג לצוותי שחיטה שהללו יהיו ממונים על בדיקת הבשר המיובא מחו"ל שאין בו נבלות וטריפות וכן לדאוג לקיום ההלכות השונות בעניין המליחה והשימור של בשר זה עד להקפאתו.

ג. תעשייה- אחריות על כל מפעלי המזון וכשרות מוצריהם.

2. נותני הכשרות בישראל:

א. הרבנות הראשית לישראל-לדוגמא כשרות בשר מיובא.

ב. הרבנויות המקומיות-כל אחת למקומות ולמפעלים שבתחומה.

ג. גופי כשרות פרטיים כמו למשל הבד"ץ השונים.

3.פיקוח הכשרות בארץ במקומות רבים אינו משביע רצון. שתי סיבות לדבר:

א.אין אחידות כלל ארצית בפיקוח- הנוהג המקובל הוא שהרבנות הראשית לישראל היא האחראית לפיקוח על הכשרות ולמתן תעודות ההכשר בתחומה. עקב כך נוצרו המון כשרויות שונות מבלי אחידות כלל ארצית.

ב. ישנן רבנויות בעלות כח אדם מקצועי ומיומן שבהן מחלקת הכשרות עובדת בצורה אחראית אך ישנן רבנויות שהדברים אינם תקינים עד למקומות שבהם ההתנהלות היא על גבול הפשיעה.

4. כשרות הבד"ץ- יתרון: הינה פרטית מה שמאפשר קביעת קריטריונים עפ"י רצוני נותני הכשרות. הללו לא פעם מגדירים רמות פיקוח גבוהות ודרישות הלכתיות מחמירות.

-חסרון: לא קיימת מערכת רשמית המגדירה מיהו בד"ץ כך שכל אדם יכול להקים לעצמו בד"ץ בענייני כשרות ולקבוע את הנהלים שלו לפי ראות עיניו.

5. יהודי שרוצה לקנות אוכל מוכן צריך להקפיד על תעודת כשרות מוכרת ובתוקף.

בחנות המייצרת את האוכל בעצמה חייבת תעודת כשרות בתוקף ומוכרת.

 אך חנות המוכרת מוצרים סגורים על האדם להקפיד על בדיקת הכשרות החתומה על גבי המוצר עצמו (גם אם אין לחנות תעודת הכשר כללית).

6."עד אחד נאמן באיסורין"- אדם אחד נאמן להעיד על דברים  שקשורים לעניני איסור והיתר. לדוגמא: אם מוצר מסוים כשר או טרף. סומכים על עד אחד למרות שלפעמים יש תקלות, כמו שבתחומים אחרים  אנו סומכים על עדות או חזקות, אם כי יתכן שיתגלה שהיתה טעות. יכול להתגלות למשל ששני העדים היו עדי שקר וכדומה.

7.אדם הצורך מזון מחוץ לבית עליו להקפיד לרכוש כל אוכל שיש עליו סימון של כשרות מקובלת ובעלת תוקף.אדם הצורך מזון לביתו צריך להקפיד יותר ולברר באמצעות רבנים, חברים וכ'ו מאלו מקורות מגיעים המוצרים ומהי רמת כשרותם.

8. כשרות רגילה:-המשגיח נמצא לעיתים

                         -הם יותר מקלים.

כשרות מהודרת:- יש השגחה קפדנית יותר על כשרות המזון והמשגיח נמצא כל היום                                     

                        במקום.

                       -במקרה שיש חומרא או קולא ,הם יחמירו.

פרק ד'- הבשר ומוצריו.

1.אכילת הבשר כרוכה בכללים הלכתיים שונים כגון:

א.הבשר צריך לבוא מבעל חיים טהור.

(בהמה- בעלי חיים מבויתים כגון :צאן ובקר. חלב- אסור, כיסוי דם- לא צריך.

חיות- בעלי חיים שאינם מבויתים כגון: הצבי והיעל. חלב-מותר, כיסוי דם- צריך.

עוף- חלב –מותר, כיסוי דם- צריך.)

ב. שחיטה כשרה.

ג. איסור איבר מן החי-איבר שניתק מבעל חיים בעודו בחיים נאסר לאכילה.

ד.איסור אכילת הדם.

ה. איסור גיד הנשה.

ו. הכשרת הבשר לאכילה על ידי השריה, מליחה והדחה.

2. בשר בהמה וחיה.

א. 2 הסימנים לזיהוי בהמה או חיה טהורים:

1).מפריסי פרסה שסועה

2). מעלי גרה.

ב.ולד הנולד מכלאיים של שני בעלי חיים טהורים מותר באכילה.

3.א. סירכה- קרום מוגלתי המתפתח כתוצאה מחולי .

ב בשר "חלק"/ גלאט-

 לדעת השולחן ערוך אסור לגעת בקרום וממילא אם יש קרום כזה הבהמה טרפה. בשר שלא היה עליו קרום ואין נקב בריאה נקרא "גלאט" (חלק).

 לדעת הרמ"א מותר להזיז את הקרום ולבדוק ואם אין חור בריאה הבהמה כשרה.

להלכה : ספרדים חייבים לאכול בשר חלק. אשכנזים יכולים לאכול גם בשר שאינו חלק אך גם הרמ"א עצמו מגדיר את ההיתר כקולא גדולה ולכן רבים מן האשכנזים מחמירים.

אורח יכול לאכול מהבשר שהמוגש לפניו ואינו צריך לברר האם הוא חלק.

ד.שאר המומים העלולים להטריף את הבהמה אינם טעונים בדיקה מן הדין כי אנו יוצאים מנקודת הנחה שרוב הבהמות אינן טרפות. אך במקרה ורואים דברים חשודים בשעת הניקור יש לבדוק אותם.

2. בשר עוף.

א. נהוג כיום לאכול רק עופות שיש מסורת מקובלת על טהרתם.

ב.כדין העוף כך דין הביצים כלומר:

היוצא מן הטהור טהור- ביצים של עופות טהורים מותרות באכילה.

היוצא מן הטמא טמא- ביצים של עופות טמאים אסורות באכילה.

ג.בעלי הכשר מהדרין מקפידים בעופות לבדוק כל ריאה וכן לבדוק את "צומת הגידים" ברגליים שאינו פגוע, ובמידה שרואים שיש בעיות של טריפות בודקים את העניין ואם יש צורך מחזירים את העופות בחזרה למשק.

ד.בתחום הטרפות קיימת בעיה והיא אם "צומת הגידים" ברגליים פגוע שאז גם כשרות רגילה וכשרות למהדרין בודקים את עניין זה.

חיוב בדיקת הריאה הוא רק בבהמות. משום כך, לא קיים בעופות המושג ההלכתי של 'חלק'. לעתים משתמשים במושג זה כלשון מושאלת לעוף בכשרות מהודרת, אך ודאי שלא קיימת בעופות המחלוקת הנזכרת לעיל, ובני עדות המזרח אינם צריכים להקפיד בכשרות העוף יותר מאשר בני אשכנז.                                                         

איסור אכילת דם  עמ 90-92

איסור אכילת דם הוא רק בבעלי חיים שצריכים שחיטה אך בעלי חיים כמו דגים וחגבים דמם מותר.

סוגי הדם הם:  א.דם שחייבים על אכילתו כרת-דם הנפש- דם היוצא בשחיטה וכן דם המכונס בלב

ב. דם התמצית—עובר על איסור תורה אך אין בו כרת והוא:

דם היוצא לאחר הקילוח העיקרי של השחיטה ,

דם שיצא מן הבשר לאחר השחיטה,

דם שבלוע באיברים –מותר באכילה אך בבישול אנו חוששים שמא פירש וחזר ונבלע ולכן לפני הבישול צריך למלוח את הבשר .

 

דם ביצים- אם מדובר בדם שהוא תחילת אפרוח הביצה כולה אסורה ואם מדובר בדם אחר אפשר להוציא את הדם והביצה מותרת. יש מחלוקת בהלכה כיצד יודעים.

 לדעת הפוסקים (שו"ע ורמ"א) אין צורך לבדוק  ביצה לפני השימוש כי סומכים על רוב הביצים שהן נקיות. הרמ"א מוסיף שלמרות זאת נהגו לבדוק אם אפשרי. יש לציין כי הביצים המגיעות לשיווק אין בהם בכל מקרה תחילת אפרוח ולכן אף אם נמצא דם אפשר להוציא אותו הביצה מותרת. (במקומות כגון מאפיות ומסעדות הדין שונה כי מביאים ביצים ממדגרות ולכן צריכים לבדוק כל ביצה ואם לא בדקו ונמצא דם , הביצה וכל התערובת אסורה)

דם אדם- כל עוד לא פירש מהפה מותר לבלוע אותו אך לאחר שפירש אסור לאוכלו משום מראית עין ולכן ם ירד דם מהשיניים לפרוסת הלחם צריך לקלף את המקום בו נראה הדם .

הכשרת הבשר- מליחה או צליה (כבד תמיד בצלייה כי הוא מרובה דם).

 דיני מליחה עמ-93-96

המליחה חייבת להעשות בתוך שלושה ימים מהשחיטה ואם עברו שלושה ימים אפשר רק לצלות את הבשר ואסור לבשל אחרי הצלייה (בניגוד לצלייה רגילה שמותר לבשל אחריה)

בשר קפוא- יש סוברים שאפשר למלוח לארח ההפשרה  גם אם עברו שלושה ימים ויש מחמירים לקנות בשר קפוא רק אם הוכשר לפני ההקפאה. כבד שממילא דינו בצלייה אין בעיה לדעת כולם לקנות קפוא ואף אפשר לבשלו לאחר הצלייה.

דיני צלייה- כבד או כל בשר שנצלה מייד אחרי השחיטה ודאי שמותר לבשלו/לטגנו בלי שום בעיה . סעיף זה עוסק בדיני הצלייה הראשונית.

צלייה צריכה להיות על ידי גוף חימום (גם בתנור אפשר) . הבשר מונח על גבי משטח שתחתיו תונח תבנית חד פעמית לקליטת הדם . אם צולים בתנור צריך להשאיר דלת פתוחה לשחרור האדים

 ***כשכתוב על הפתק "כשר" – הכוונה שנשחט ונבדק כדין, כשכתוב גם "מוכשר", הוא עבר גם את תהליך המליחה****

דיני מליחה

המליחה בנויה משלושה שלבים: שרייה, מליחה והדחה.

שרייה 

א.         לשרייה הקודמת למליחה שתי מטרות: 1. להסיר דם שעל הבשר מבחוץ. 2. לרכך את הבשר.

ב.         לדעת השולחן ערוך די בשטיפה של כל הבשר, ואילו לדעת הרמ''א צריך גם לשרותו במים למשך חצי שעה.

ג.          בתום השרייה יש להניח למים לטפטף כדי שהמלח לא יימס.

מליחה

א.         נוהגים למלוח על גבי רשת שמתחתיה חלל המאפשר לדם לזוב מחתיכות הבשר ללא מעצור.

ב.         נהגו להשהות את הבשר במלח למשך שעה, ובדיעבד אפילו שהה הבשר במלח למשך כמה ימים הרי הוא מותר.

הדחה 

לאחר המליחה מנערים את המלח מן הבשר או שוטפים אותו בזרם מים. לאחר מכן צריך להדיח את הבשר עוד פעמיים.

התימנים נוהגים לחלוט (לשימו בתוך מים רותחים) את הבשר לאחר המליחה.

צלייה

כבד, (ולשיטות אחרות גם לב) אין אפשרות להכשירו במליחה אלא רק בצלייה, כי יש בו הרבה דם.

הצלייה פועלת על הבשר פעולה דומה למליחה - החום גורם לדם לצאת מן הבשר.

הצלייה צריכה להיות על גבי האש, או על ידי גוף חימום חשמלי הצולה היטב את הבשר. הצלייה נעשית על גבי רשת או משטח חלק, כדי שהדם יוכל לזרום באופן חפשי.

יש לחתוך את הכבד לפני הצלייה. לפי הספרדים צריך לחתוך בצורת שתי וערב.

לפני הצלייה של בשר שאינו מוכשר או כבד, יש להדיח אותם, ולאחר מכן למלוח אותם מעט במלח בישול כמו במליחה רגילה, כשהם כבר מצויים על הרשת או על השיפוד. 

לאחר המליחה האשכנזים נוהגים לשטוף את הבשר.

 

פרק ה- תערובת בשר וחלב והשלכותיה

עמ' 99-112

1.         כמה פעמים מופיע הפסוק "לא תבשל גדי בחלב אמו" בתורה, ומה למדו מזה חכמים?

חכמים למדו מהפסוק הזה שלושה איסורים:

א.         שאסור לאכול בשר וחלב שבישלו אותם יחד  (האיסור הוא בכל צורה שהבשר והחלב היו ביחד בדבר חם).

ב.         אסור לבשל בשר וחלב יחד (גם אם לא אוכלים את זה).

ג.          אסור ליהנות מבשר וחלב שהתבשלו יחד (אסור למכור את זה לגוי, או אפילו לתת את זה לחיות לאכול).

מה אסור מהתורה, ומה אסור מחכמים בבשר וחלב?

מהתורה:

            בישול בשר בהמה וחיה כשרות עם חלב של בהמה  או חיה כשרה.

מחכמים:

.א.בישול של בשר חיה או בהמה לא כשרה עם חלב בהמה או חיה כשרה.

ב.         בישול של בשר חיה או בהמה כשרה עם חלב של חיה לא כשרה.

ג.          בישול עוף עם חלב בהמה או חיה כשרה.

ד.         בכל האיסורים מחכמים, מותר ליהנות מהתבשיל, רק אסור לאכול אותו.

ה.         בכל האיסורים מחכמים, מותר לבשל את הבשר והחלב, כדי לתת אותו לחיות, או כדי למכור אותו לגוי. אך לבשל כדי לתת ליהודי או לאוכלו אסור

2.         מה נהוג לעשות בבית, כדי למנוע טעות של ערבוב בשר וחלב?

א.         לקנות ולהשתמש במערכת נפרדת לחלוטין בכלים בשריים, ובכלים חלביים. כולל סירים, בלנדר, מחבת, צלחות, סכו"ם, כוסות וכדומה.

ב.         לשמור את הכלים החלביים בארונות מסויימים, ואת הכלים הבשריים בארונות אחרים.

ג.          אם אפשר – רצוי שיהיה שיש וכיור חלבי, ושיש וכיור בשרי. אם אין, זה גם בסדר. בהמשך נסביר מה עושים במצב כזה.

ד.         מותר לשים כלים סגורים עם אכל חלבי, ליד כלים סגורים עם אוכל בשרי (לדוגמא בתוך המקרר). אבל חשוב להשגיח שהאוכל לא ישפך אחד לתוך השני, ולא ישפך על אוכל פרווה (אם נשפך, האוכל הפרווה יהפוך להיות כמו האוכל שנשפך עליו. אם נשפך על סלט פרווה חלב, הסלט יהיה חלבי וכדומה).

ה.         כאשר אוכל ארוחה בשרית, יזהר לא לשים על השולחן אוכל חלבי, כדי שבטעות לי יקח ממנו . (כמובן שזה אותו הדין להפך).

ו.          שני אנשים המכירים אחד את השני, אסור לאכול באותו שולחן אחד חלבי ואחד בשרי, כדי שלא יטעמו אחד מהשני בטעות. אבל אם שמו מפה שונה לכל אחד, או כלי ביניהם שיזכיר להם לא לטעום אחד מהשני (כי אחד אוכל חלבי והשני בשרי), מותר לאכול על אותו השולחן.

3.         מה צריך לעשות במטבחים גדולים, כמו בתי מלון, כדי להפריד בין בשר וחלב?

לא מספיק לעשות כמו בבית, כי שם מתבלבלים יותר. (יש שם הרבה עובדים, חלקם מתחלפים הרבה פעמים. אורחים נכנסים ולוקחים לעצמם דברים, ועוד).  לכן שם עושים חדר לכלים החלביים, וחדר אחר לכלים הבשריים.

מקרר בשרי, ומקרר חלבי וכדומה.

תערובת בשר וחלב בחם או בקר עמ 101-102

4.מה עושים אם אוכל בשרי קר נגע באוכל חלבי קר? פרט!

א.         אם שניהם קרים, קשים ויבשים (כמו גבינה צהובה שנגעה בשר קר), מותר לאכול אותם.

ב.         אם אחד מהם נוזלי (כמו חלב שנפך על נקניק קר), צריך לשטוף את האוכל הקשה מהנוזל, ואפשר לאכול את מה שנשאר.

ג.          אם החלב נשפך על דבר שסופג את הנוזל (כמו חלב שנשפך על פשטידה או עוגה חלבית), אם אפשר להוריד את החלק שהנוזל (החלב) נספג בתוכו, יוריד את החלק שיש בתוכו בשר וחלב.

אם כל האוכל נספג בנוזל, אין ברירה, וצריך לזרוק את האוכל.

5.         מה הדין אם שני נוזלים, אחד בשרי ואחד חלבי, (כמו חלב שנשפך לתוך סיר מרק בשרי קר)?

בטל בשישים-אם אחד הנוזלים הוא לפחות פי 60 מהנוזל השני(החלב היה ליטר אחד, והמרק הבשרי היה יותר מ60 ליטר) – מותר לאכול את האוכל.

אבל אם זה פחות מפי 60, (ליטר חלב שנשפך ל50 ליטר מרק בשרי קר) – צריך לזרוק את האוכל.

6.         מה הדין אם דבר קשה בשרי נפל לתוך נוזל חלבי קר, ונשאר בתוכו הרבה זמן?

א.         כבוש הרי הוא כמבושל-אם נשאר יותר מ24 שעות – צריך לזרוק הכל, למרות שהכל קר, כי לאחר 24 שעות, הבשר כבר התבשל ("כבוש" כמו שאם נשים מלפפון בתוך מים כמה ימים, המלפפון יהפוך להיות מלפפון כמו בחומץ.

ב.         אם הבשר נשאר בחלב פחות מ24 שעות, מותר לשטוף את הבשר, ולאכול אותו.

ג.          אם הבשר היה בתוך נוזל חלבי חריף או חמוץ, גם בפחות מ24 שעות הבשר מתבשל, ולכן נצטרך לזרוק את הבשר, גם אם היה בחלב פחות מ24 שעות.

7.         מה הדין אם שני מאכלים קשים וקרים, אחד חלבי והשני בשרי, ואחד מהם או שניהם מאוד מלוחים, נגעו אחד בשני?

אסור לאכול את שניהם. כדאי לשאול רב בכל מקרה כזה, לפני שזורקים את האוכל.

8.         מה הדין אם אוכל בשרי נגע באוכל חלבי, ואחד מהם או שניהם היו חמים?

אם אחד הנוזלים הוא לפחות פי 60 מהנוזל השני(החלב היה ליטר אחד, והמרק הבשרי היה יותר מ60 ליטר) – מותר לאכול את האוכל.

אבל אם זה פחות מפי 60, (ליטר חלב שנשפך ל50 ליטר מרק בשרי) – צריך לשאל את הרב. כי ישנם הרבה הלכות, וזה תלוי בהמון שאלות. כמו מה נשפך על מה? מה היה קר, ומה היה חם? ועוד.

9.         מה נקרא אוכל "חם" מבחינה הלכתית?

"אוכל שהיד סולדת בו" – אוכל שקשה להחזיק ביד, כי הוא חם. החום הוא כ 45 מעלות לפחות.

10.        מה הדין אם הכנסנו חלב קר לתוך סיר בשרי ריק?

א.         אם החלב נשאר בסיר יותר מ24 שעות, החלב כבש (בישל) את הבשר שנמצא בתוך הדופן של הסיר, אז צריך להכשיר את הסיר. את החלב מותר לשתות.

ב.         אם החלב נשאר בסיר פחות מ24 שעות, והחלב לא חריף ולא מלוח, אפשר לשתות את החלב. את הסיר מספיק לשטוף במים וסבון.

ג.          אם המשקה החלבי (או הבשרי שהיה בכלי חלבי) כן חריף או מלוח מאוד, יתכן והכל (הסיר והאוכל) אסורים. לכן בכל שאלה כזאת יש לפנות לרב, למסור את כל הפרטים, ולקבל את הפסק שלו.

11.        מה הדין אם מאכל בשרי וחלבי, כאשר אחד מהם או שניהם חמים נגעו אחד בשני?

א.         עדיף לשאול בכל מקרה כזה רב, כי זה תלוי בהמון שאלות.

ב.         אם מדובר על מעט אוכל, עדיף אם אפשר לזרוק אותו.

ג.          אם אחד מהם פי 60 מהשני, ולא רואים את החתיכה שנפלה (טיפת חלב שנשפכה לסיר בשר וכדומה)  אפשר לאכול הכל.

ד.         אם אחד מהם פי 60 מהשני, וכן רואים את החתיכה שנפלה, אם אפשר להוציא את החתיכה שנפלה (חתיכה קטנה של בשר שנפלה לסיר דייסה חלבית).

חלב בכלי בשרי ולהפך, בחם או בקר (עמוד 103).

12.        מה הדין אם סיר בשרי קר נגע באוכל חלבי קר (או להפך)?

א.         אם האוכל לא חריף ולא מלוח מאוד, האוכל מותר באכילה. את הסיר צריך לשטוף היטב בסבון עם מים קרים דווקא (ולא חמים, כי המים החמים מכניסים את האוכל לתוך דפנות הסיר, ואז צריך להכשיר את הסיר).

ב.         אם האוכל כן חריף או מלוח, ישאל רב.

13.        מה הדין אם חתכתי בסכין בשרית אוכל חלבי?

ישאל רב, כי יכול להיות שהאוכל אסור באכילה, ואת הסכין נצטרך להכשיר. ויכול להיות שהכל בסדר. תלוי מאוד במה קרה בדיוק.

14.        מה פרוש המושג "כלי בן יומו"?

הכוונה לכלי נקי שהשתמשו בו באוכל חם ב24 שעות האחרונות, (הכוונה דווקא לאוכל חלבי או בשרי, ולא לאוכל פרווה), ואז אם הכנסנו לתוכו אוכל חם אחר, האוכל שנמצא בתוך הדפנות של הכלי יוצא לתוך האוכל החדש.

15.        מה פרוש המושג "כלי שאינו בן יומו"?

הכוונה לכלי נקי שהשתמשו בו באוכל חם לפני יותר מ24 שעות האחרונות, (הכוונה דווקא לאוכל חלבי או בשרי, ולא לאוכל פרווה), ואז אם הכנסנו לתוכו אוכל חם אחר, האוכל שנמצא בתוך הדפנות של הכלי יוצא, אבל הוא כבר מקולקל.

אם בישלנו בתוך ה24 שעות אוכל פרווה, ממשיכים לספור את ה24 שעות, כאילו לא בישלנו).

16.        מה הדין אם בישלתי בסיר בשרי בן יומו אוכל חלבי, או להפך?

האוכל אסור באכילה, ואת הסיר צריך להכשיר.

17.        מה הדין אם ערבבתי בטעות בכפית חלבית בת יומא אוכל חם בשרי?

א.         אם הנפח של הכפית (המתכת) הוא יותר מפי 60 מהאוכל בסיר, את הכפית צריך להכשיר, וכל השאר כשר.

ב.         אם הנפח של הכפית הוא פחות מפי 60 מהאוכל בסיר, הכל לא כשר. את האוכל זורקים, ואת הכלים מכשירים.

18.        מה הדין אם הכנסתי כפית חמה לחבית לאוכל בשרי, או להפך?

ישאל רב. כי זה תלוי בהרבה פרטים.

19.        מה הדין אם בישלתי בסיר בשרי שאינו בן יומו אוכל חלבי, או להפך?

האוכל כשר, כי הבשר שיצא מתוך הסיר הוא בטעם פגום, מקולקל. אבל את הסיר צריך להכשיר.

אם לא הכשרנו את הסיר, ובישלנו בו משהו אחר, ישאל רב מה הדין.

20.        מה הדין אם בישלנו אוכל חלבי מאוד חריף בכלי בשרי שאינו בן יומו?

במקרה הזה, האוכל גם אסור, כי הואכל החריף מחזיר את הטעם הטוב שנמצא בדפנות של הסיר.

21.        מה הדין אם שמתי מכסה בן יומו של סיר חלבי על סיר בשרי (או להפך)?

א.         אם הורדתי מיד, הכל כשר.

ב.         אם המכסה הספיק להתמלא באדים שנפלו לתוך הסיר, האוכל והכלים אסורים.

22.        מה הדין אם שמתי מכסה שאינו בן יומו של סיר חלבי על סיר בשרי (או להפך)?

האוכל והמכסה כשרים. את הסיר צריך להכשיר.

23.        מה הדין של מכסה סתמי (פרווה) על סיר חלבי או בשרי?

המכסה הופך להיות כמו הסיר. (אם הסיר חלבי, המכסה חלבי, ולהפך).

אם רוצים להפוך אותו מחדש לפרווה, צריך להכשיר אותו.

 

24.        מה הדין אם אפינו בתנור בשרי אוכל חלבי או להפך?

לתנור יש דין דומה למכסה. במקרה כזה צריך לשאול רב.

25.        מה הפתרון למי שרוצה לאפות בתנור בשרי אוכל חלבי או להפך?

א.         יפעיל את התנור בחום הכי גבוה לפחות חצי שעה, כדי שהאוכל שבדפנות של התנור ישרפו, ואז התנור פרווה.

ב.         מי שרוצה להחמיר, קונה 2 תנורים. אחד לחלבי ואחד לבשרי, או לפחות קונה תנור שיש בו שני תאים. הוא שומר אחד בתור חלבי, ואחד בשרי.

הרחקות בין אכילת בשר לחלב או להפך (עמוד 106).

26.        מה היסוד-הרקע  והסיבות להרחקות (המתנה) בין אכילת בשר לאכילת חלב?

התורה אוסרת רק אכילת בשר וחלב שבושלו יחד, אך בכדי להרחיק את האדם מעבירה, כיוון שהם דברים שבכל יום, ראו חכמים צורך להרחיק את האכילה בין בשר לחלב.

א.         שמא יישאר בשר בין השיניים וכשיבוא לאכול חלב, יאכל את שינהם יחד.

ב.         כיוון שטעם הבשר נשאר בפה למשך זמן.

לכן התלמוד במסכת חולין אומר כי אסור לאכול חלב אחרי בשר, ומר עוקבא מביא את מנהג אביו שלא לאכול יממה שלמה חלב אחרי שאכל בשר, כמנהג חסידות,  ומביא את מנהגו שלו להמתין בין סעודה לסעודה.

27.        בארי 4 שיטות להרחקה בין אכילת בשר לאכילת חלב ומה נפסק להלכה:

ארבעת השיטות הן:

א.         שיטת תוספות - אין צורך להמתין כלל, אלא מספיק המעבר מסעודה לסעודה(כלומר ברכת המזון וסילוק שיריי המזון והכלים).

ב.         שיטת הרמב"ם – הדין הוא בהמתנה של זמן, ולא תלוי בעצם בסעודה אחרת, והזמן הוא הרווח שבין סעודה לסעודה "כמו שש שעות". (בזמנו נהגו לאכול שתי סעודות ביום)

ג.          שיטת המהרי"ל – חסידים הראשונים  שש שעות. והמנהג שעה אחת.

ד.         שיטת רבינו ירוחם – רש"י ובית מדרשו נהגו שלוש שעות.(בזמנם נהגו לאכול שלוש ארוחות ביום)

להלכה נפסק:

שולחן ערוך(עדות המזרח) – פסק כהרמב"ם שש שעות.

הרמ"א(עדות אשכנז) – מביא את המנהג הרווח בזמנו שעה אחת(כולל ברכת המזון), ועוד מוסיף את מנהג המדקדקים שש שעות("וכן נכון לעשות") וכך פסקו שראוי לשמור שש שעות.

אומנם יש אשכנזים שנוהגים שעה/שלוש ויש להם על מה לסמוך וכל אחת תנהג כמנהג ביתה.

28.        מה דין בעלי תשובה בעניין ההמתנה?

בעלי תשובה שאין להם מסורת קודמת בהמתנה בין בשר לחלב, מעדות המזרח נכון לנהוג שש שעות כמו השולחן ערוך. אשכנזים כדאי שינהגו שש שעות(כמו שאומר הש"ך " מי שיש בו ריח תורה ראוי להמתין שש שעות").

29.        מה דין ילדים שאינם בני מצוה בעניין המתנה בין בשר לחלב?

ילדים 0-3 להפריד בין האכילות ללא הפסקת זמן.

ילדים 4-10(בני חינוך) כדאי להמתין שעה והכל לפי שיקול דעת ההורים לחנכו.

ילדים 11-13 כדאי להרגיל להמתין כמנהג המשפחה.

30.        מה יעשה אדם שחיכה את הזמן שרגיל בין בשר וחלב, ומצא שאריות בשר בין השיניים?

א.         לא צריך לחפש שאריות.

אם מרגיש שיש שאריות בשר בפה, צריך לשטוף את הפה, ולא צריך לחכות מחדש

31.        מה דין לגבי מי אכל תבשיל שאינו בשרי: א. התבשל עם בשר. ב. התבשל בכלי בשרי

התבשל עם בשר – יש להמתין כאילו אכל בשר.

התבשל בכלי בשרי – אפילו 'בן יומו', ואפילו בכלי לא נקי מאוד, אין צריך להמתין כלל.

32.        מה הדין של מי שטעם טיפת בשר בזמן הבישול (כדי לבדוק אם הוא מוכן, או את הטיבול) אבל לא בלע  את האוכל?

לא צריך לחכות.

33.        מה דין אכילת בשר אחרי חלב? פרטי מקרים שונים

התלמוד מביא שלא צריך להמתין אם אכל חלב ורוצה לאכול בשר.  אך צריך לנקות את הפה והידיים(משאריות מזון חלבי .צריך לעשות שתי פעולות : א. קינוח הפה- אכילת מאכל מוצק, ב. הדחה- שטיפת הפה ע"י שתיית משקה. צחצוח שניים ממלא את שתי הדרישות האלה.

יש שנהגו להמתין חצי שעה אך זו חומרא שאינה מעיקר הדין.

בגבינה קשה הרמ"א(אשכנזים עדות המזרח לא קיבלו חומרא זו) צריך להמתין כמו בין בשר לחלב, כיוון שקשה לעכל אותה. אך גבינה קשה היא שזמן ההבשלה שלה חצי שנה, כיום היא מצויה רק בפרמזן, גבינת צאן קצ'קבל,גלעד מרעה.

34.        נקודות נוספות:

*זמן ההמתנה הוא מסיום אכילת הבשר בפועל ולא זמן הימשכות הסעודה.

*לנוהגים שש שעות, יש שנהגו חמש וקצת, יש שנהגו חמש וחצי, יש שנהגו חמש בין עוף לחלב ואילו בין בשר לחלב שש.

*חולה אישה בהריון או לאחר לידה יכולה להקל להמתין שעה אחת.

*כמובן מי שנותרו שאריות בשר בפיו, צריך להוציאן ולשטוף את הפה.(אך אין צורך לחפש שאריות).

*הטועמת בשעת הבישול, ללא בליעה או לעיסה לא צריכה להמתין ומספיקה שטיפת הפה.

35.        אם יש ספק אם עבר זמן ההמתנה או לא יכול להקל ולאכול מיד חלב, משום שדין ההמתנה הוא מדרבנן והכלל הוא "ספק דרבנן – להקל"

 

36.        מה צריך לעשות לשולחן שאכלנו עליו ארוחה בשרית, ורוצים לאכול עליו ארוחה חלבית, או להפך?

א.         בכל מקרה, רצוי לנקות אותו היטב.

ב.         אם אוכלים בתוך צלחת, לא חובה לנקות.

ג.          רצוי להחליף מפות. מפה לחלבי, ומפה אחרת לבשרי.

ד.         מן הדין, אפשר להשתמש באותה מפה לחלבי ולבשרי, אם ניקו אותה היטב.