זהירות בדרכים- הכנה לבגרות
לדף הראשי ולכל הנושאים לחצו כאן
זהירות בדרכים
1. שפיכות
דמים היא חמורה ופוגעת בכלל וביחיד. מנה את הפגיעה בכלל וביחיד (הרוצח)
פגיעה בכלל- שכינה מסתלקת ובית המקדש חרב,
פגיעה ביחיד- רצח היא עבירה חמורה אף יותר מעבירות אחרות, ומעשיו וזכויותיו של הרוצח
לא נחשבים לו.
2. האם שפיכות דמים היא חמורה ופוגעת בכלל וביחיד רק במקרה
של מזיד?
הגמרא והרמב"ם עוסקים ברוצח במזיד, אבל
האמירות החריפות משליכות גם על הריגה בשוגג, ובוודאי של הריגה שנובעת מרשלנות. כך לגבי
החנפת הארץ וטומאתה – שקשורה לדם שנשפך (גם בשוגג), וכך גם לעוול כלפי הזולת, שקיים
כשההורג לא נזהר והתרשל בנהיגתו בכביש.
3. "ולארץ
לא יכופר לדם אשר שופך בה"-הסבירי את הקשר בין שפיכות דמים לארץ ישראל?
האחריות על נזקי שפיכות דמים איננה רק בטיב
העונש שישא הרוצח וההורג, אלא היא גם פגיעה ביכולת האחיזה של עם ישראל בארצו, וכן במעמד
הרוחני- השראת שכינה. כשערך חיי אדם אינו נחשב
בעיני בני ישראל, הרי שהשכינה מסתלקת, והארץ מטמאת. בית המקדש הראשון חרב בשל שפיכות
דמים, והארץ איננה יכולה לסבול זילות בחיי אדם. האחריות שלא לפגוע ולהזיק מצריכה רמה
מוסרית גבוהה שהיא תנאי לאחיזה בארץ ולמפגש עם השכינה.
4. בסיפור
אחאב ונבות בספר מלכים. מה עשה אחאב שגרם לרצח נבות?
תאוותו לשדה נבות, היא שהולידה את הבטחתה של
איזבל, והבטחה זו הובילה בהכרח למשפט השקר. משפט השקר ורצח נבות הם שאפשרו לאיזבל לקיים
את הבטחתה והם שאפשרו לאחאב לממש את תאוותו.
הרי לא אחאב הוא שהביא להירצחו של נבות, אלא
איזבל היא שעשתה זאת. הוא לא העלה על דעתו רעיון כזה בתחילה (פסוק ד), וגם כשאיזבל
הבטיחה 'לתת' לו את כרם נבות, היא לא הבהירה לו את הדרך שבה תנקוט לשם כך .להשאיר את
אחאב 'מחוץ לתמונה' של רצח נבות, לשמור את ידיו נקיות. רק מן ההישג הסופי יֵהנה אחאב,
בלא שיהא מעורב בתהליך שיוביל לאותו הישג. אם כן, אי שותפותו של אחאב ואי ידיעתו על
רצח נבות, לא היו בתום לב, אלא היו תוצאת קשר מכוון מצד כל הנוגעים בעניין, לא לשתפו
ולא לידעו.. ניסיון זה, לזכות בפֵרות הפשע, בלי ללכלך את הידיים בעשייתו בפועל, ובכך
להתחמק מן האחריות ומן העונש, נוהג רווח הוא במעשי בני האדם, וביותר, במעשי מלכים וראשי
עם.
לסיכום השתלשלות הענינים עד הרצח והירושה:
א, חוסר כל כוונה ותכנון מצד אחאב לרצוח את
נבות. ב, קבלת הבטחה סתומה מאיזבל, שיכול היה לשער את דרכי מימושה. ג - נעשים המשפט והרצח כבר בשמו ובחותמו של אחאב,
דהיינו בהשראתו, אך עדיין בלא ידיעתו שהדברים אכן מתרחשים. ד - הוא כבר יודע על רצח
נבות ואינו מוחה, משמע: מסכים. ה - מגיעה אחריותו
(למפרע!) לשיאה, בירידתו לרשת את כרם נבות שנרצח.
5. מה
משמעות הדבר ביחס לחומרתה של רציחה?
משמעות הדבר ביחס לחומרתה של רציחה: נבות לא
הרג בידו את נבות אלא סיבב והסכים בשתיקה ועל כך נחשב כרוצח של נבות, וכשנסדרו עוונותיו
וזכויותיו לפני אלוקי הרוחות לא נמצא עוון שחייבוֹ כלייה, ולא היה שם דבר אחר שקול
כנגדו אלא דמי נבות, שנאמר: "ויצא הרוח ויעמוד לפני ה'" (מלכים א כב, כא)
זו רוח נבות.
6. לדעת
הרמב"ם, מדוע עוון שפיכות דמים חמור יותר מגילוי עריות ועבודה זרה (שגם עליהם
נאמר ייהרג ואל יעבור)? הסבירי והוכיחי.
עוון שפיכות דמים הוא בין אדם לחברו ויש בזה
השחתת יישובו של עולם, ועוונות גילוי עריות ועבודה זרה זה בין אדם לקב"ה. ומי
שיש בו חטא שפיכות דמים הוא רשע גמור, ושום דבר לא יצילו מהדין. הוכחה: המלך אחאב עשה
פשעים רבים, אך התחייב מוות בגלל שגרם למות נבות היזרעאלי, למרות שרק גרם לכך, ולא
עשה זאת בעצמו.
7. 3
סוגי הורג בשגגה לפי הרמב"ם:
סוג הסבר דין דוגמא
שוגג קרוב לאונס שגגה שקרתה בגלל דבר חריג מאד, שאיננו תלוי
ברשלנות כלל. פטור לגלות לעיר מקלט, ואם
הרגו גואל הדם – הורגים את גואל הדם. נהיגה
לפי החוק אך פתאום קפץ ילד לכביש ונדרס למוות
שוגג הרג בשגגה והעלמה גמורה (אין אשמה אבל יש חוסר זהירות נדרשת) חייב ללכת לעיר מקלט. נהיגה ברכב לא תקין ללא בדיקת התקלה.
נהיגה ללא זהירות יתרה בירידה בכביש או בפניה
במקום שיש מגבלת ראיה.
שוגג קרוב למזיד רשלנות פושעת.
היה לו להיזהר ולא נזהר, והייתה סבירות גבוהה
לפגיעה. איננו יכול לגלות לעיר מקלט, ואם הרגו
גואל הדם, פטור גואל הדם. נהיגה במהירות
מופרזת או אי ציות לתמרור
8. הרמב"ם
הגדיר שלושה סוגים של הרג בשגגה הסבירי והדגימי אותם.
א. שוגג קרוב לאונס- יש הורג בשגגה ותהיה השגגה
קרובה לאונס. והוא שיארע במיתת זה מאורע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בני אדם, ודינו
שהוא פטור מן הגלות, ואם הרגוֹ גואל הדם - נהרג עליו.
דוגמא: הוא היה עירני כראוי במהלך הנסיעה
(ישן כנדרש קודם, לא היה תחת השפעת אלכוהול או סמים), הוא עשה כל מה שביכולתו למנוע
את הנזק או ההרג ילד שקפץ לכביש ונהרג.
ב. שוגג- יש הורג בשגגה והעלמה גמורה. עונש
הגלות חל רק על מי שנהג בזהירות סבירה ובכל זאת הרג בן אדם, וזהו שנאמר בו: "ואשר
לא צדה וכו'" (שמות כא, יג), ודינו שיגלה לערי מקלט וינצל דוגמא:
איש החוטב עצים בגרזן ולפניו עובר אדם והגרזן
נשמט מידי האיש והאדם העובר נפגע ונהרג. לא הייתה כאן כוונה, אבל ראית אדם עובר לפניך,
והמשכת להכות בגרזן. אינך אשם, אבל גם אינך זהיר. צא לגלות!
בתאונת דרכים - שכשאדם נוהג ברכב בירידה הוא
חייב לנהוג בזהירות גדולה יותר. האפשרות שהבלמים יתקלקלו, או שהוא יאבד שליטה, גבוהים
יותר מאשר כשהוא נוסע במישור או בעליה.
בעת פניה בקרן זווית, כשיש מסתור או מגבלת
ראיה אחרת.
כשידוע לנהג שהרכב לא תקין , ישנן תקלות שניתן להמשיך וליסע ברכב, ואין זה
נחשב ללא בטיחותי, אך ישנן תקלות שעלולות לסכן את הנהג וגם את הסביבה. נהג שמודע לכך
שמשהו לא תקין ברכב, גם אם הוא איננו יודע בוודאות מהי מהות התקלה, (שומע רעשים לא
מוכרים מהמנוע, נדלקות נורות אזהרה מסוימות, צמיגיו לא לגמרי תקינים), וכתוצאה מתקלות
שהיה מקום לפחות לבדוק אותם לפני הנסיעה, ולא עשה כן, אזי יהיה חייב גלות.
ג. שוגג קרוב למזיד- יש הורג בשגגה ותהיה השגגה
קרובה לזדון, כשישנה סבירות רבה שאחר עלול להיפגע ולהיהרג ממעשיו של אדם.שהיה לו להזהר
ולא נזהר, ודינו שאינו גולה; מפני שעוונו חמור אין גלות מכפרת לו, ואין ערי מקלט קולטות
אותו, שאינן קולטות אלא המחוייב גלות בלבד. לפיכך אם מְצָאוֹ גואל הדם בכל מקום והרגוֹ
- פטור. ומה יעשה זה? יֵשֵׁב וישמור עצמו מגואל הדם
דוגמא: כשיש אפשרות לבדוק היטב האם אכן בא
רכב או הולך רגל ממול, מוטל על הפוגע לעיין ולהתבונן לפני הפגיעה, ואם לא עשה כן הרי
הוא שוגג קרוב למזיד.
נהג הרואה מרחוק שהאור הירוק ברמזור מהבהב,
ועומד להתחלף לצהוב ואח"כ לאדום, ובמודע הוא מחליט להגביר מהירות ולעבור את הצומת.
אלא שהאור התחלף לאדום, הוא לא הספיק לעבור את הצומת ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש
במעבר חציה כראוי, לאחר שאצלו התחלף האור לירוק, או שהוא פגע בנסיעה מהירה מעבר למותר,
נהיגה בעייפות, נהיגה תחת השפעה של אלכוהול, אדם יצא לדרך במכונית ללא מעצורים, והוא
דרס אדם והרגו.. לו היו כיום ערי מקלט, נהגים פוגעים מסוג זה לא היו יכולים להיקלט
שם.
הרמב"ם הוסיף לדברי המשנה (בבא קמא ב,
ו) הקובעת שאדם מועד לעולם גם את הדוגמא של אדם שיכור. שיכור הוא כמו אדם ישן. איננו
מודע למעשיו ובכל זאת מוטלת עליו אחריות.
9. כתבי
דוגמאות נוספות של הרג בשגגה ע"פ שכיחותם בתאונות דרכים.
שוגג קרוב לאונס -
אדם נהג במכוניתו ודרס הולך רגל. התאונה היתה
באופן מפתיע לחלוטין, באופן כזה שלא היה ניתן לצפות מראש את שיקרה. גם בזמן שהיו ערי
מקלט, הפוגע איננו גולה לשם, ולגואל הדם גם אין רשות לפגוע בפוגע. דוגמאות:
אדם נוהג במכוניתו בכביש עירוני במהירות המותרת.
הולך רגל קופץ לכביש לפתע ונדרס;
נהג מכונית סוטה ממסלולו ומתנגש במשאית הנוסעת
בנתיבה. למשאית אין להיכן "לברוח", ואין לה מספיק זמן לבלום, ונהג המכונית
נהרג.
שוגג -
תאונה שבשלב מסוים היתה צפויה, אולם, לאחר
מכן היתה בלתי נמנעת. בזמן שהיו ערי מקלט הפוגע היה גולה לשם, ולגואל הדם רשות לפגוע
בו מחוץ לעיר המקלט. דוגמאות:
אדם נהג במכוניתו ובשלב מסוים לא התרכז בנהיגה,
חשב על משהו אחר, ולא שם לב שהולך רגל החל לחצות את הכביש במעבר חציה. כשהוא שם לב
היה מאוחר והוא פגע בהולך הרגל והרגו. לו הוא היה מרוכז בנסיעה הוא היה בודאי שם לב
לכך, והיה יכול לעצור בזמן;
נהג עוקף מכונית אחרת, במקום בו מותר לעקוף,
בהנחה שהוא יצליח לסיים את העקיפה ולא לפגוע במכונית הבאה ממול. מסתבר שהיה זה שיקול
דעת לא נכון, ועל מנת לא לפגוע במכונית ממול, הוא מנסה לחזור חזרה לנתיב שלו, אך הוא
פוגע בנהג המכונית אותו הוא ניסה לעקוף.
שוגג קרוב למזיד-
כאשר לפוגע לא היתה כונה פלילית לרצוח, אולם,
הסיכון היה צפוי ולכן היה עליו לנהוג במשנה זהירות כדי לא לפגוע באחרים. גם פוגע זה
איננו גולה לעיר מקלט, אבל מסיבה הפוכה. עיר המקלט קולטת רק מי שרצח בשגגה, ולא מי
שמעשיו קרובים יותר לרצח במזיד. כל חייו הוא יחיה בפחד וחשש מפני גואל הדם שיכול לפגוע
בו בכל מקום. דוגמאות:
ילד קפץ לכביש ונדרס. בחקירה התברר שהנהג נהג
במהירות גבוהה מעל למותר בשטח עירוני. לו היה נוהג במהירות המותרת היה יכול להספיק
לבלום;
מכונית סטתה מסלולה ומתנגשת במשאית. בחקירה
הסתבר שנהג המשאית נהג במהירות גבוהה מעל למותר בחוק. לו הוא היה נוהג במהירות המותרת,
ישנה סבירות רבה שהיה מצליח לבלום והתאונה היתה נמנעת.
10. מדוע
כהן שהרג את הנפש בגלל חוסר זהירות, אינו יכול לשאת את כפיו? הרי הוא לא התכוון?
הואיל ויצאה תקלה מתחת ידו באיבוד נפש מישראל.
ואפילו אם יצא זכאי בדינו מבית המשפט מחוסר הוכחות
11. מנין
למדנו שהנוסע במהירות מופרזת שגגתו עולה זדון כתבי שתי דוגמאות
א-שהרוכב על סוס אין לו רשות לרוץ במקום שיש
בני אדם רוכבים או הולכים, שמא לא יוכל לעמוד כשירצה בכך, ואם רץ והזיק פושע הוא ומזיק
בגופו הוא... וכל שכן בנוהג ברכב במהירות מופרזת שהסכנה הרבה יותר רצינית, שאין באפשרותו
לעצור המכונית מיד כשירצה
ב- שההולך במרוצה וכלי משחית בידו ופגע בחבירו
בלי כוונה והרגו, הוי כשוגג הקרוב למזיד, שאין הגלות לערי מקלט מכפרת עליו כדין שאר
מי שרצח נפש בשגגה, שהרי היה לו להיזהר מאוד ללכת בנחת, כיון שכלי משחית בידו ועלול
לגרום להריגת אדם. והוא הדין לנידון דידן, שהרכב הוא כלי קטלני ביותר, ועלול מאוד לפגוע
ולסכן חיי אדם. ומי שלא נזהר לנהוג במתינות כראוי, נחשב הדבר לפשיעה, וקרוב למזיד הוא,
וכהורג בידים הוא,
12. "ידיכם
דמים מלאו" (ישעיהו א, טו) האם לרוצח יחשב רק הרוצח במו ידיו?
אין לחלק בזה בין ההורג במו ידיו, כלשון הכתוב:
"ידיכם דמים מלאו" (ישעיהו א, טו), לבין רוצח על ידי בעיטה ברגליו, או בגופו,
שדרך הכתוב לדבר בהווה.
13. באופן
בלתי צפוי קפץ ילד לרחוב והתגלגל לרגלי המכונית ונדרס למוות על ידי כהן, הדבר היה באונס
גמור האם לכהן מותר לשאת את כפיו? כתבי שתי דעות וכיצד פסק הרב עובדיה?
דעה א-שבשוגג הקרוב לאונס יש להקל, ורשאי לישא
כפיו.
דעה ב-אפילו באונס יש להחמיר לכתחילה שלא ישא
כפיו
הרב עובדיה פסק- אם היה אנוס לגמרי, כגון שנהג
בזהירות, ובפתע פתאום קפץ אדם והתגלגל לרגלי המכונית ונדרס למות, אז אם קיבל עליו תשובה
כהוראת חכמי ישראל, רשאי לישא כפיו.
14. מדוע
אדם מועד לעולם? מדוע אדם שוגג או ישן נחשב 'מועד'?
אדם מועד לעולם- דברי המשנה הללו מטילים על
האדם אחריות מוחלטת באשר לנזקים שעלולים לצאת תחת ידו. אדם הינו בעל מודעות ועליו לצפות
את תוצאות מעשיו. עליו להעריך נכונה את תוצאות מעשיו טרם יעשה אותם. כך גם ביחס לכניסה
למצב של שכרות, עייפות וכיו"ב.
15. אדם
שהיה שיכור והזיק לחברו האם חייב לשלם לו את
הנזק נמקי. (הרב יואל סירקיס - שו'ת בית חדש)
אדם חייב לשלם תמיד על מעשיו גם אם נגרמו במצב
שלא הייתה עליו שליטה, כגון באמצע השינה, אך כאן ודאי שחייב, כי הוא גרם לעצמו את מצב
השכרות.
16. מה
דינו של נהג שנרדם באמצע נסיעתו, וגרם לתאונה? לפי הרב וואזנר ולפי הרב עובדיה יוסף.
לפי הרב וואזנר (שו'ת שבט הלוי): אם הדבר קרה
בתחילת הנסיעה, ודאי שחייב הנהג כי כנראה לא ישן מספיק לפני הנהיגה, וזו אשמתו המוחלטת.
אך אם קרה הדבר בסוף נסיעה ארוכה, קשה לקבוע שמדובר ברשלנות פושעת.
לפי הרב עובדיה יוסף זצוק"ל: נהג שלא
ישן מספיק לפני נסיעתו וגרם לתאונה, הוא פושע וצריך לשלם, כי כל נהג צריך לישון מספיק,
ואם הוא מרגיש באמצע הנסיעה שהוא עייף, חייב לעצור בצד.
17. האם
יש הבדל, לפי דברי הרב נבנצל, בין מי שנוהג במהירות מופרזת בכביש ראשי לבין מי שנוהג
כך בטרקטורון במדבר שומם? באר את תשובתך.
אדם הנוהג בחוסר זהירות, במהירות אסורה, מי
שעוקף אחרים במקום שאסור בעקיפה עליו לדעת שבאותו רגע יש לו דין חמור של רודף, ולכאורה גם מי שאינו מסכן חי אחרים כמו בטרקטורון במקום שומם הרי הוא מסכן חיי עצמו, ויש לו דין רודף של עצמו.
18. אדם
שנוהג בחוסר זהירות בכביש,האם צריך לעשות תשובה,
גם אם לא פגע באיש?
גם אדם שנוהג בחוסר זהירות בכביש, צריך לעשות
תשובה, גם אם לא פגע באיש. נסיעה במהירות מופרזת או בכל אופן לא ראוי אחר, היא עבירה
גם אם לא קרה כלום למישהו אחר. ההתרגלות לנהוג שלא ע"פ חוקי התנועה, היא עצמה
עבירה. לאדם אסור לסכן את עצמו, ונהיגה שלא כנדרש היא סיכון עצמי
19. חמירא
סכנתא מאיסורא – הסבירי בהקשר לחובת הזהירות
בדרכים.
חמורה הסכנה מן האיסור. כלומר, הלכות הנוגעות לבריאות הגוף ולקיום החיים חמורות
מהלכות הנוגעות לענייני איסור. שמי שעובר על חוקי התנועה במזיד, או ברשלנות מתנשאת,
הוא עבריין גמור, שהרי שם דמים בביתו, כלומר ברכבו, ועומד על דם רעהו. יותר חמור דינו
ממי שחילל שבת במזיד שהרי שבת נדחית מפני סכנת נפשות (אורח-חיים שכ"ט), וחמירא
סכנתא מאיסורא.
