"והכהן הגדול מאחיו א‍שר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם" (ויקרא כא,י). '...והתניא "והכהן הגדול מאחיו" שיהא גדול מאחיו בכח בנוי בחכמה ובעושר. אחרים אומרים: מנין שאם אין לו שאחיו הכהנים מגדלין אותו? ת"ל: "והכהן הגדול מאחיו" גדלהו משל אחיו' (יומא ח,א). ניראה שמעבר לפשט הפשוט שבזה הכהן נחשב למכובד ביותר, ולכן ראוי להעמיד רק כה"ג כזה. אולי אפשר שיש באלו כרמז על התורה: 'כח' זה כנגד ספר בראשית שעליו נאמר “כח מעשיו”: 'אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם"' וכו' (רש"י. בראשית א,א). 'נוי' זה כנגד ספר שמות שבו מובאים כלי המקדש המפוארים ביופיים, וכן סיפור יציאת מצרים היא כעין נוי של הקב"ה, ובפרט קריעת ים סוף שהיה גילוי ה' גדול, ולכן אמרו "זה א-לי ואנונהו" (שמות טו,ב) 'דתניא, "זה א-לי ואנוהו" התנאה לפניו במצות, עשה לפניו סוכה נאה' וכו' (שבת קלג,א), לכן מרומז בו עניין נוי (שקשור בגילוי ה' שבספר שמות). 'חכמה' זה כנגד ספר ויקרא, שמעשה הקרבנות צריכים חכמה, שפרטיה מרובים וצריכים כוונה שלמה בהקרבה (שלא יהיה פיגול וכדו'). וכן '"חכמת" זה סדר קדשים' (שבת לא,א). 'עושר' זה כנגד ספר במדבר שבו ה' כלכל אותנו במדבר, וכן בו מופיע עושרם הרב של בנ"י כמו שמתגלה בבני גד וראובן "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד" (במדבר לב,א), וכן נאמר על חלוקת הארץ וכיבוש ארצות סיחון ועוג, שזה קשור לקבלת וחלוקת עושר רב. כנגד ספר דברים לא נאמר כיון שהוא שונה משאר ספרים, שהוא נאמר ע"י משה. אולם בספרא על הפס' מופיע גם 'ובמראה', ובילקו"ש (רמז תרלא) מובא 'ובמדה' (אם כי 'בחכמה' מובא בסוגריים, כך שאפשר שלא היה רשום והוסף בהמשך [ע"פ נוסח הגמ'] כך ש'במדה' נאמר במקום 'חכמה' ופרושו יהיה שיש לו חכמה שיודע לדרוש במדות שהתורה נדרשת בהם, ז"א שיהיה חכם בתורה ולא סתם בחכמות העולם), שאולי הם כנגד ספר דברים, שספר דברים משה אמרו ולכן מרומז במדה, שמשה היה גבוה (שבת צב,א) וכן מרומז במראה, שעל משה נאמר "כי קרן עור פניו" (שמות לד,כט) הרי שמראהו היה מיוחד (ואולי אפשר לחברם שמראה הכוונה לגובהו). לכן כיון שזה כנגד "דברים" שהוא כמשה, אז בזה אין עיכוב ולכן לא נאמר בגמ'. ועוד אפשר שיש הבדל בין הנוסחים בהבנה על מה חל שאחיו הכהנים מגדלים אותו. לגרסת הספרא והילקו"ש זה חל על הממון, כמו שמובא בילקו"ש 'בעושר, שאם לא היה עשיר אחיו הכהנים מעשירים אותו' וכן 'אמרו עליו על פנחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול, והלכו אליו גזברין ואמרכלים ומצאוהו כשהוא חוצב ומלאו לו את המחצב דינרי זהב',הרי שהעשירוהו. לעומת זאת אולי בנוסח שבגמ' זה חל על כל הדברים, ששאר הכהנים דואגים ללמדו חכמה וליפותו ולחזק את כחו (ע”י כושר) ולהעשיר, ולכן על זה צריך להקפיד, אבל על גובה (מדה) ועל מראה (שאינו יופי אלא צורת פניו וכדו'), אי אפשר לשנות, כך שאחיו לא יכולים לגדלו בכך, ומימלא כיון שלא שייך שיגדלוהו בכך אז גם לא שייך לחייב זאת (או לפחות שאינו מעכב).וזה מכוח שהכה”ג הוא כגילוי התורה בדימוי גשמי פיזי. לכן סמוך לו “ובת איש כהן כי תחל לזנות את אביה היא מחללת” (פס' ט) 'לכדתניא, היה רבי מאיר אומר: מה ת"ל "את אביה היא מחללת"? שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד נוהגין בו בזיון, אומרין ארור שזו ילד, ארור שזו גידל, ארור שיצא זו מחלציו' (סנהדרין נב,א). שמה הוא אשם שבתו זנתה? מיילא 'ילד' ו'גידל' מואשם שראתה ולמדה ממנו, אבל שיצאה ממנו משמע שזה לא קשור אליו ישירות?- אלא שכיון שהוא קדוש הוא היה אמור להשפיע קדושה, ולכן אם כזו יצאה מחלציו סימן שאינו מחובר בקודש כראוי, וק"ו בכה"ג. לכן בהקשר לכהנים נאמר "ולהורות את בנ"י" (ויקרא י,יא) '"ולהורֹת את בני ישראל" אלו ההוראות, "את כל החקים" אלו המדרשות, "אשר דבר ה' אליהם" אלו ההלכות, "ביד משה" זה המקרא. יכול אף התרגום? תלמוד לומר "ולהורֹת"' (ספרא על הפס'). שהם במיוחד קשורים לתורה, ולכן הכהנים עובדים במקדש שמרכזו קה"ק שבו הארון עם הלוחות (וכן המקדש כהמשך למשכן שכהמשך למתן תורה), לכן "שמן משחת אלקיו עליו אני ה'" (פס' יב) שמדמה את קדושת הכה"ג לקדושת ה': 'א"ר לעזר: כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. א"ר מנא: כתיב "כי נזר שמן משחת אלקיו.. אני ה'" כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו' (יר' סנהדרין ב,א). והנה נאמר על מידות הנביא: 'אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו, אלא על גבור, ועשיר, וחכם, ועניו' (נדרים לח,א) וזה דומה לנאמר על הכה"ג רק שבמקום נוי נאמר עניו, כיון שאין בו צורך ליופי ככה"ג שמייצג את ה'. אולם ניראה שב'עניו' יש אותיות 'נוי' כי אנשים מואסים בגאותן, ולכן חלק מהנוי זה ענוה, ולכן בקשר לכה"ג שקשור בקדושה (כמו הנביא) יש קשר להיות עניו (או שזו מידה כ"ך פשוטה, שגאותן ה' לא איתו [ראה סוטה ה,א] ולכן אין צורך לאומרו. או הביאו רק דברים פיזים ולא מידות). ואולי זהו 'מדה' שנאמר בילקו"ש שבכוונה לענוה שהיא המדה הטובה ביותר (אגרת הרמב"ן. ובע"ז כ,ב: 'דא"ר יהושע בן לוי: ענוה גדולה מכולן, שנאמר (ישעיהו סא, א) :"רוח ה' אלקים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים" חסידים לא נאמר, אלא ענוים, הא למדת שענוה גדולה מכולן'). אולי זהו גם מראה, שעניו ניראה איש טוב בעיני רואיו. ואז יצא ש"דברים" כנגד ענוה, שמשה היה "והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה" (במדבר יב,ג). אולי בזה יובן שבילקו"ש נאמר קודם: 'למה נקרא שמו כהן גדול? שהוא גדול בחמשה דברים: בנוי, בכח, בעושר, בחכמה, ובשנים' וכו', שמה נותן שהוא מבוגר?- אלא שבמשך השנים עומד על מידותיו לתקנם...