בליל הסדר בקערה שמים זרוע וביצה. ברמב"ם מובא: '..וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר. ובזמן הזה, מביאין על השולחן שני מיני בשר אחד זכר לפסח, ואחד זכר לחגיגה' (חמץ ומצה ח,א). בשו"ע נפסק: '...ושני תבשילין אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ונהגו בבשר וביצה. והבשר נהגו שיהיה זרוע, ונהגו שהבשר יהיה צלי על הגחלים, והביצה תהיה מבושלת' (או"ח תעג,ד). מדוע נהגו דווקא בזרוע? מסביר המשנה ברורה: 'זרוע - ע"ש זרוע נטויה שהראה הקב"ה במצרים'. והנה יש מנהגים שונים איזה זרוע שמים, יש הנוהגים לשים זרוע כבש, ויש הנוהגים לשים כנף. וכשהינו בעליה לרגל למו"ר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א, שאל אחד את הרב שמובן מי ששם זרוע של כבש, אבל כנף הוא לא נקרא בדר"כ בפי האנשים זרוע, אלא כנף, אז למה שמים אותו כזרוע, רק בשל היותו זול? וענה מו"ר שכיון שלא אוכלים את הזרוע, אלא הוא רק לזכר בשר הפסח, אז לכן עשו בכנף שהוא זרוע וזול. והנה אולי אפשר לומר יש גם טעם כרמז, שהנה על גאולת מצרים נאמר "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא אתכם אלי" (שמות יט,ד) '"ואשא אתכם" - (מכילתא) זה יום שבאו ישראל לרעמסס. שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס' (רש"י). לכן כיון שבפס' מדמה את יציאת מצרים לנשיאה ע"ג נשרים, ומודגש "כנפי נשרים" לכן נהגו בכנף. ואף כלל העניין של זרוע שהוא ע"ש זרוע נטויה, גם בכנפי נשרים זה מובא '"על כנפי נשרים" - כנשר הנושא גוזליו על כנפיו. שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם, אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם, שמא יזרוק בו חץ, לפי שאין עוף אחר פורח על גביו. לכך נותנו על כנפיו, אומר מוטב יכנס החץ בי ולא בבני. אף אני עשיתי כן, "ויסע מלאך האלקים" וגו' "ויבא בין מחנה מצרים" וגו'. והיו מצרים זורקים חצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם' (רש"י). לכן כיון שכנפי נשרים מסמן את ההגנה של ה' עלינו, אז ראוי להזכירו בהקשר לזרוע, כיון שמעבר לזרוע שהיתה במצרים, גם בשאר הדורות יש את אותה השפעה של הזרוע הנטויה של הקב"ה להגן עלינו, כמו שאומרים בהגדה 'שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב”ה מצילנו מידם' (כמו שמביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א בהגדה של פסח 'לזמן הזה' עמ' 25). והנה נראה לומר יותר מזה, שהנה בתרגום יונתן נאמר על הפס' הזה: 'אַתּוּן חֲמִיתוּן מַה דִּי עֲבָדִית לְמִצְרָאֵי וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין הֵי כְּעַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין מִן פִּילוּסִין וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן לְפִילוּסִין וּמִתַּמָּן קְרִיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן אוֹרַיְיתִי'. ובתרגום לעברית (שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'הפרשנות התמוהה..') 'אתם ראיתם את אשר עשיתי למצרים, שהטענתי אתכם על עננים כמו על כנפי נשרים מפילוסין (רעמסס), והובלתי אתכם למקום בית המקדש להקריב שם פסח. ובאותו לילה החזרתי אתכם לפילוסין ומשם קרבתי אתכם לקבלת תורה'. ואמנם פרשנות זו תמוה ונוגדת את הפשט וההלכה שהקריבו במצרים (כמו שמביא מרן הגאון שם). אולם ניראה שאין זה כפשוטו שעלו לא"י, אלא שבמעלתם נשעה להם כעין א"י, מעין א"י שהתקפלה כולה תחת יעקב בחלומו ("הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו' מאי רבותיה? אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל' וכו'. חולין צא,ב) שהארץ לא זזה ממקומה אבל במעלתה נחשב כעין שכולה התקפלה תחתיו. כך גם במצרים לא עלו ממש לא"י, אלא ניראה שהיתה השפעה של מקום המקדש כאילו עלו והיו שם. (ואולי זה מטעם "והבאתי" שקשור ליציאת מצרים בסתר, שאינו לשון גאולה מארבעת הלשונות, אבל נאמר בהקשרם כעין לשון חמישית). מימלא ע"פ דברי תרגום יונתן (שמקורו במדרשים קדומים, כדברי מרן הגאון הגרש"ג זצוק"ל זיע"א) מובן מדוע אנו מציינים את הזרוע בכנף, משום שהזרוע היא כנגד קרבן הפסח שאיננו יכולים להקריב כיום, וכיון שגם במצרים כאשר עשו את הפסח, היה להם קשר עם "כנפי נשרים" כדימוי הפס', כדי להחשב במעלת קרבן פסח כראוי בעשייתם במצרים, אז גם כיום שאין לנו את קרבן פסח עצמו ואנו עושים כזכר לקרבן פסח, אז יש עניין מיוחד בזרוע בהתגלות של כנף. ואולי על דרך הפשטות, כיון שאנו מנסים להתרחק מטעות שיראה כקרבן פסח, שלכן לא אוכלים את הזרוע בלילה בהיותו צלי, וגם לא אומרים 'פסח זה', אז גם עושים הרחקה נוספת ע"י שעושים את הזרוע ע"י כנף, שזה ודאי אינו קרבן פסח שהוא נעשה מכבש, וכך מצד אחד עושים זכר לפסח, אבל מצד שני עשוים הרחקה מלהראות ממש כקרבן פסח. ולנוהגים בזרוע כבש לא חששו לזה אלא העדיפו לעשות בכבש שיראה יותר 'זכר לפסח' (כדברי הרמב"ם והשו"ע).