"בן עיר שהלך לכרך" הינה הסוגיה המורכבת ביותר בהלכות פורים. בזמננו הניידות קלה ומהירה ורבים עובדים מחוץ לעיר מגוריהם, ובכללם אנשי הצוות הרפואי השוהים בביה"ח במשמרות ארוכות, וכן חולים או יולדות. כיום, ירושלים רבתי הינו המקום היחיד שחוגגים את הפורים בט"ו בלבד, ובכללם בתי החולים בירושלים לרבות הדסה עין-כרם.

הכלל הבסיסי: "פרוז בן יומו נקרא פרוז, ומוקף בן יומו נקרא מוקף" ומכאן שהעיתוי של חיוב הפורים נקבע עקרונית לפי מקום השהות בתחילת אותו יום (=עלות השחר) למרות שאין זה מקום המגורים.

רופאים ואחיות (וכן חולים, יולדות) הגרים מחוץ לירושלים והגיעו לביה"ח בירושלים במהלך י"ג או ליל י"ד, אך אמורים לחזור לביתם ביום י"ד ולא יאוחר מעלות השחר של ט"ו –יום הפורים שלהם בי"ד ולא בט"ו, משום שעדיין אינם בכלל "מוקף בן יומו", והם נשארים במעמדם המקורי –בני עיר (משנ"ב,תקפ"ח,סקי"ב). לפיכך עליהם לקרוא או לשמוע קריאת מגילה בברכה בליל י"ד בהיותם בירושלים, וכן למחרת -כולל שאר מצוות היום. ואם התעכבו ולבסוף נשארו בירושלים שלא כמתוכנן עד ט"ו ביום –כבר יצאו ידי חובה בי"ד. אולם אם יודעים מראש שיישארו בירושלים עד יום ט"ו –דינם כירושלמים לכל דבר, ופטורים מפורים בי"ד כדין "מוקף בן יומו". ואם משמרתם (או אשפוזם) בירושלים מתחילה במהלך יום י"ד ונמשכת עד יום ט"ו לאחר עלוה"ש –לדעת פוסקים רבים עליהם לקיים מצוות הפורים גם ביום השני, ולדעת הרצ"פ פרנק פטורים. ובוודאי לא יברכו (ויתכן שה"פרסונל" פטורים לכל הדעות כי שהות זו הינה לעבודתם בלבד ולא למגורים)

תושבי ירושלים שירדו לפרזים והיו שם במהלך ליל י"ד ועד יומו (=אחרי עלוה"ש) דינם כפרוז בן יומו ועליהם לחגוג פורים בי"ד. אם חוזרים לירושלים עד ליל ט"ו –יחגגו שוב (ועדיף שלא יברכו בעצמם). ואם יצאו מירושלים ביום י"ד עדיף שיחזרו עד ליל ט"ו ואז דינם כירושלמים לכל דבר. במידה והם יישארו בפרזים עד יום ט"ו, לדעות מסוימות (חזו"א,הרב פרנק,הגרשז"א) הם יוצאים קרחים מכאן ומכאן ופטורים ממצוות הפורים, ואינו ראוי!