הגמ' מסבירה בעניין ההוצאה להורג של ושתי: 'אמר רבא: יום השביעי שבת היה שישראל אוכלין ושותין מתחילין בד"ת ובדברי תשבחות. אבל עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תיפלות, וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים פרסיות נאות. אמר להם אחשורוש: כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי, רצונכם לראותה? אמרו לו: אין, ובלבד שתהא ערומה. שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. מלמד שהיתה ושתי הרשעה מביאה בנות ישראל ומפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. היינו דכתיב "אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה" כשם שעשתה כך נגזר עליה' (מגילה יב,ב). מימלא כיון שושתי הומתה בהקשר לשבת, ניראה שאף עוד דברים קשורים לשבת. שיש עוד כמה דברים שבאו במספר שבע (כשבת): ושתי הומתה במשתה שנעשה שבוע: "ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים בחצר גנת ביתן המלך" (אסתר א,ה).[והומתה בעקבות יום שביעי: "ביום השביעי כטוב לב המלך ביין" וגו' (שם,י), כדברי הגמ' שהומתה בשביעי על עניין שבת, יום השביעי). וכן מי שגזרו עליה מוות היו: “שבעת שרי פרס ומדי" (שם,יד), ולאסתר בהבחרה במקום ושתי ניתן "שבע הנערות הראיות לתת לה מבית המלך" (שם ב,ט). וניבחרה "בשנת שבע למלכותו" (שם, טז). שכל אלו כנגד שבת, שהתגלגל הכל בעקבות החטא של ושתי בשבת. (ואף כלל מלכות אחשורוש היתה בתחילה שבע 'אמר רב חסדא: בתחילה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה' [מגילה יא,א]). וניראה שזה קשור לכלל מעשה פורים, שקרה בעקבות חטא ההשתחויה לצלם (מגילה יב,א), וכן המן עשה שישתחוו לע"ז (שעשה עצמו אלוה, או על בגדיו) ושבת היא ההפך מע"ז '...חוץ מן המומר לנסך ולחלל שבתות בפרהסיא אלמא ע"ז ושבת כי הדדי נינהו' (עירובין סט,ב), ולכן קשורים זה בזה. ואף כלל התורה היא נגד ע"ז: 'מכאן אמרו: כל המודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, וכל הכופר בע"ז כמודה בכל התורה כולה' (ספרי דברים יא,כח) ולכן בעקבות פורים: 'אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). שהיה כעין מתן תורה קטן, כהשלמה לפגם של מתן תורה, '"ויתיצבו בתחתית ההר" א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא' (שם). ולכן קשור לשבת כמו שמתן תורה היה בשבת: 'בשבת ניתנה תורה לישראל, כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו" וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה" מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום' (שבת פו,ב). מתן תורה היה כהשלמת בריאת העולם 'אמר חזקיה: מאי דכתיב (תהלים עו, ט) "משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה" אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה? אלא בתחילה יראה ולבסוף שקטה. ולמה יראה? כדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב (בראשית א, לא) "ויהי ערב ויהי בקר יום הששי" ה' יתירה למה לי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין, ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו' (שבת פח,א). לכן קשור לשבת כעין המשך מעשה ה' שנעשו עד שישי ("השישי") ושבת היא הקדושה שמעמידה את הכל, כך אנו כעין ממשיכים מעשה ה' בבריאה בהקשר לקדושת השבת שמעמיד את העולם ע"י הקדושה. (ניראה גם שלכן יש מחלוקת מתי היה מתן תורה: 'ת"ר: בששי בחדש ניתנו עשרת הדברות לישראל, רבי יוסי אומר בשבעה בו' [שבת פו,ב]. שמצד אחד הוא כעין קיום הגשמי ולכן קשור לסיום בריאת הגשמי בשישי, לחזקו, ואף מתקן את האדם ובעקבותיו את העולם, והאדם ניברא בשישי, ומצד שני הוא קשור לכח קדושת השבת). ופורים קשור במתן תורה, ולכן קשורים שניהם בשבת. ולכן גם נילקחה אסתר בחודש העשירי (אסתר ב,טז) כנגד עשרת הדברות. גם מוזכר בפורים עניין שלוש: “בשנת שלוש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו" (אסתר א,ג) [ומזה התחיל להתגלגל בחירת אסתר וסיפור פורים], כנגד שבשלישי כשניברא העולם נאמר פעמיים "כי טוב", שנאמר גם כנגד היום השני שבו לא נאמר "כי טוב", ומימלא זה כרמז על העולם (שהתגלה בשלישי) שהוא טוב גם בהקשר לקדושה, שיש הבדלה בין ארץ ושמים (ביום השני) ואנו מחברים ועושים את העולם כשמים בקידוש העולם (ולכן קשור בפרט לשלישי שבו העצים, שבהם עץ הדעת, שמראש אי אכילתו היתה כמצוות התורה, ובעקבות החטא צריך לתקן ולקדש את העולם חזרה). ולכן המשתה היה קשור למקדש (שעשה על שלא יגאלו, והשתמש בכלי המקדש: '"בימים ההם כשבת המלך" וכתיב בתריה "בשנת שלש למלכו" אמר רבא: מאי כשבת? לאחר שנתיישבה דעתו.. הא שבעים. אפיק מאני דבי מקדשא ואשתמש בהו' [מגילה יא,ב]) שהמקדש הוא המחבר שמים וארץ, ולכן בשנת שלוש שהדגיש את הארציות (שהתגלתה בשלישי) במקום קשר עם השמים. ואף המקדש הוא שיא תיקון העולם, מקום בית ה' בעולם. ובפורים היה כהשלמת מתן תורה, ומתן תורה היה בחודש השלישי, וכן היו שלושת ימי ההגבלה שביום השלישי ה' ניגלה (שמות יט,טז). ועוד ניראה, שהמקדש הוא כהמשכיותו של מתן תורה (שהשכינה עברה מהר סיני למשכן) ולכן גם קשור לשביעי (מתן תורה, וכאן בפורים). וכלל עניין פורים היה בהסתר פנים (שלכן לא מוזכר שם ה' במגילה, ודרשו על אסתר 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר" [חולין קלט,ב]) שזה ההיפך משבת שבו מראים לכל העולם בשביתתנו שה' ברא את העולם (שלכן אנו שובתים). וא"י היא מקום שכינת ה', שלכן בה יש עניין של גילוי ה' (ולכן בה הנבואה ומקום המקדש שבו 10 ניסים על טבעיים קבועים) ולכן רק בהקשר לא"י יש עניין של פורים בשבת (מוקפות חומה מימי יהושע ב"נ) [למעט שושן שבו בפועל נילחמו ב-טו, ובוב היה עיקר הגילוי בנס אסתר), שזה שיא המעלה של תיקון פורים כמתן תורה (ולכן גם קשור לנקמה בנבוכדנצר שהחריב את בית המקדש וא"י). וניראה שלכן נאמר "ובהקבץ בתולות שנית" (אסתר ב,יט) כרמז שפורים הוא כעין מתן תורה שני, קבלה מרצון, כהשלמה לראשון. ועוד שפורים קשור למקדש שקשור במתן הלוחות השניות (שבא בעקבות חטא העגל שהלוחות השנים בעקבות שנישברו הראשונות, והמקדש בעקבות שירדו ממדרגתם [ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא']) ולכן רמז למתן הלוחות השנים. והזמן עד מעשה המן היה חמש שנים מלקיחת אסתר, מ"בשנת שבע למלכותו" (אסתר ב,טז) עד "בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג,ז), כנגד התורה שהיא בעלת חמשה חומשים. (וגם בתורה יש חלוקה לשבעה חלקים ['דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה'. שבת קטז,א], כיון שקשור לשבת כמו שאמרנו במתן תורה, וכן פורים). וניראה שאסתר התחבאה ארבע שנים עד שנילקחה לאחשורוש, כיון שבבריאה ברביעי ניתלו המאורות, ואסתר נקרא אסתר ע"ש הירח ('ר' נחמיה אומר: הדסה שמה, ולמה נקראת אסתר? שהיו אומות העולם קורין אותה על שום אסתהר'. מגילה יג,א). וביום שלוש עשרה לניסן: 'ויקראו ספרי המלך בחדש הראשון בשלושה עשר יום בו ויכתב ככל אשר צוה המן" (אסתר ג,יב), ניראה 13 כנגד גיל החיוב במצוות, שכך בעקבות מעשה המן יתחייבו במצוות כראוי (ע"י קבלה מרצון ולא בכפיה שזה מערער את חיוב המצוות).