כתוב במדרש תנחומא, "אדם כי יקריב" - מה  אדם  הראשון  התחיל  בעבירה  והקריב  קרבן,  ואז  הקב"ה  מחל  לו, כך  תקריבו  אתם.

ויש להקשות  מה הכוונה "התחיל  בעבירה", אם הכוונה שהוא הראשון שעשה עבירה, זה לא נכון, כי האישה היא זאת שהתחילה בעבירה???

לכן כתב ה"כתב סופר" שפעמים רבות האדם  במקום להתחרט על מעשיו הרעים, הוא מאשים אחרים בעונותיו, או שהיצר הרע  השתלט  עליו ולא יכל להתגבר עליו, או הוא מאשים את משפחתו שכן הורגל כך מילדותו, ולכן אינו מתחרט בלב  שלם, וממילא אין קרבנו  רצוי לפני ה'.

אבל לאדם הראשון לא היה שום תירוצים שיוכל להאשים אחרים בעונותיו, כי לפני חטא עץ הדעת  לא היה בו יצר הרע, וגם לא הייתה לו אפשרות להאשים את משפחתו שכך הורגל מילדותו, שהרי הוא יציר כפיו של הקב"ה ולא הייתה לו ילדות, ולכן כשהאדם הראשון הכיר בחטאו וחזר בתשובה, הוא  האשים רק את עצמו!! ולכן זה הייתה תשובתו בלב  שלם.

וזה הכוונה "מה אדם הראשון התחיל  בעבירה", שאדם הראשון שתלה את העוון והנפילה שלו בו עצמו – "התחיל בעבירה" וכך הצליח ועשה תשובה  בלב  שלם,  "כן  תקריבו גם אתם ככה את קרבנכם", ועל ידי זה הקורבן יתקבל ברצון לפני הקב"ה הרוצה בתשובה עמו.

ולכאורה דבריו צריכים עיון גדול, שהרי האדם הראשון כן האשים אחרים בעוונותיו,  שהרי יש לנו פסוק מפורש "ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת, ויאמר האדם האישה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל"???

ונראה להוסיף על פי דרכו ולבאר ולתרץ, שהנה ברש"י כתוב שהאישה הכתה אותו במקלות עד שהסכים לאכול, ונשאלת השאלה אם כן הוא היה צריך לטעון לבורא עולם, "אנוס אני"!! חטפתי מכות מאשתי!!! לא הייתה לי ברירה!! למה הוא העדיף לטעון טענה גרועה, שהאישה שנתת לי היא נתנה לי והסכמתי??? כאילו היא באדיבות הגישה לו והסכים לאכול!!!

אלא אדם הראשון בדק את עצמו לעומק, ולמרות שכלפי חוץ זה היה נראה שאכן הוא היה אנוס ולא הייתה לו ברירה, הוא חזר בתשובה ואמר את האמת הפנימית.

אני לא אנוס, "אני הסכמתי" כי בתוך ליבי בערה בי התשוקה לאכול מעץ הדעת, ושמחתי שאשתי כפתה אותי לאכול, ונכון שהתנגדתי לה הרבה אבל נהניתי שהיא לא ויתרה, ונהניתי שהיא הכריעה אותי בסוף, ולכן כשחזר בתשובה אמר את האמת הנקייה, ולכן תשובתו הייתה מושלמת, וזה "אדם הראשון התחיל בעבירה" שהוא הראשון שחתר לעומק ומקור החטא האמתי וגילה שהחטא התחיל ממנו ולא מאונס הנראה לעין או שאר תירוצים.