בס"ד                                                          ערש"ק                                               א' באדר ב'   תשע"ו

                                                משנכנס אדר מרבים בשמחה!

                            ליקוטי אור - בפרשה - פקודי

  " אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה עֲבֹדַת הַלְוִיִּם בְּיַד אִיתָמָר בֶּן אַהֲרֹן

    הַכֹּהֵן   "(לח, כא)  

פרשתנו חותמת את מלאכת המשכן וכליו במפקד היינו במנייו, כלומר משה רבינו ע"ה בא בחשבון לפני העם

על כל דבר ודבר ממשקלות נדבות המשכן, היינו כמה זהב נתרם, כמה כסף, כמה נחושת, וכן על זה הדרך.

וזה לא נעשה מצד שהיה צריך להוכיח את נאמנותו לקדוש ברוך הוא חלילה, שהרי ה' יתברך העיד על יושרו,

שנאמר (במדבר יב): "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", אלא רק מצד שחשש שמא יהיו מישראל שידברו

כנגדו. ועל כן, נתן להם גילוי נאות, היינו פירוט על כל מה שנעשה בכל שקל ושקל הקודש שנתרם למשכן, כמו

שדרשו חז"ל (שמו"ר נא, ו): כך וכך יצא על המשכן עד שהוא יושב ומחשב, שכח באלף ושבע מאות וחמשה ושבעים

שקל, מה שעשה ווים לעמודים, התחיל יושב ומתמיה, אמר: עכשיו ישראל מוצאין ידיהם לאמור: משה נטלן,

מה עשה? האיר הקדוש ברוך הוא עיניו וראה אותם עשויים ווים לעמודים, אותה שעה נתפייסו כל ישראל על

מלאכת המשכן. ומכאן למדו חז"ל, וכן נפסק להלכה (יו"ד, סימן רנז): גבאי צדקה, כשם שצריכין ליזהר לצאת ידי

שמים, כך צריכין ליזהר לצאת ידי הבריות, וזה שכתוב (במדבר לב): "וִהְיִיתֶם נְקִיִּים מה' וּמִיִּשְׂרָאֵל".

ולפי האמור לעיל, לכאורה היה צריך לפתוח את הפרשה במילה 'ואלה' כדי להוסיף על הראשונים, היינו על

מלאכת המשכן וכליו כמתואר בפרשה הקודמת. אלא שפתח במילה 'אלה', ואם כך, יש להבין מה רצה לפסול

שהרי ידוע שכל מקום שנאמר אלה בה לפסול הראשונים וכו'. וראיתי שדרשו חז"ל (שמו"ר, נא, ח): אמר הקדוש

ברוך הוא לישראל: בשעה שעשיתם את העגל הכעסתם אותי "באלה אלהיך"(שמות לב, ד:), עכשיו שעשיתם

המשכן ב'אלה', אני מתרצה לכם. הווי: 'אלה פקודי המשכן'. ונראה אולי כי הטעם שהתרצה להם ה' יתברך

במעשה המשכן, כי אם חלילה יסטו מדרך הישר חס ושלום, תהיה להם אפשרות להביא קורבן תמיד, קורבן

עולה וכן על זה הדרך, אל הכהן אשר בבית המקדש והוא שיכפר בעדם. וזה יקרבם מחדש לה' יתברך, כפי

שנבאר בחומש ויקרא אי"ה. ועתה, מה נעשה שבעוונותינו הרבים, עדיין אין לנו בית המקדש, איך נרגיש את

קרבת אלוקים לי טוב? איך נשרה את שכינתו בתוכנו? מה יכפר בעדנו?

ובשביל זאת קודם נבאר את הפסוק (תהילים יט, ט ): "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" וגו', פיקודי הוא גם מלשון

פיקדון, היינו רצה לומר אולי שהתורה והמצוות הם פיקדון שנתן ה' יתברך בידי האדם על מנת שיעסוק בהם,

כי תכלית האדם בבריאה היא שיעמול בתורה, כי בזאת הוא מקיים את העולם, כמו שכתוב (ירמיה לג): "אִם לֹא

בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי", ורז"ל דרשוהו לעניין ברית התורה, ללמוד מכאן שבעבור

התורה נבראו שמים וארץ (ע' רש"י שם). ואלו פקודי ה' ישרים דהיינו הם מיישרים אורחותיו של האדם בשביל

שלא יסטה מדרך הישר חס ושלום, ובכך מחדירים ישר לתוך לבו אמונה במי שאמר והיה העולם, כי בזכותם

לא רק שנמנע ממנו מכשול, אלא גם מתחזק באמונה שלמה בה' יתברך ויתעלה, וע"י כך נמשכת שמחה ללב.

ועתה, אפשר יהיה להבין את עומק המדרש (תנחומא ג): שהמשכן שקול כנגד כל העולם, וכנגד יצירת האדם שהוא

עולם קטן, ויצירת הולד כיצירת העולם וכו', דע לך, שסופך לצאת מן העולם. ואם תזכה ותשמור התורה של

הקדוש ברוך הוא, תזכה לכך ולישיבת של אלו (גן עדן). ואם לאו, דע וראה שתזכה למקום אחר (גיהינום) ואתה

דע לך, שסופך לצאת לעולם, והווי צדיק ואל תהי רשע! ותזכה ותחיה לעולם הבא!. ולכאורה לא מובן הקשר של

המשכן ליצירת הולד, ומה הטעם שבחר המדרש לתאר בהרחבה יתירה כביכול פרטי יצירת הולד עד יציאתו

לאוויר העולם.

אלא לעניות דעתי נראה לומר אולי, בסייעתא דשמיא, שלכולם יש תכלית משותפת אחת, היינו תכלית המשכן

היא כתכלית הבריאה והאדם כנ"ל, והיא שיאמינו בא-ל אחד ובתורתו הקדושה בתוך לבם ממש, עד כדי קיום

ההלכה למעשה. ומכאן אפשר גם לדקדק מה הטעם שהמשכן עדות הוא לכל באי עולם שיש סליחה לישראל

על חטא העגל, וכי מה מעניין את הגויים עם הקדוש ברוך הוא סלח לישראל או לא ? אלא שעדות המשכן הם

בחינת לוחות הברית השניות שהם בחינת התורה, כמו שדרשו חז"ל (שמו"ר נא, ז): עדות המשכן - זו תורה,

ומכך שהשכין שכינתו בתוכנו מחדש, ממילא חזרה אליהם גם תורתו הקדושה שניתנה להם טרם החטא, מה

שמעיד לכל באי עולם שהם עדיין עם סגולה מכל העמים.

וזה שנאמר: 'אלה' היינו פסל הראשונים רמז למשכן שעשו במדבר, שהרי אין הוא בית קבע לה' אלא משהו

זמני, בחינת אוהל מועד, כמו שדרשו חז"ל (שמו"ר נא, ה): אלה פקודי המשכן, אל תהי קורא כן, אלא הַמַּשְׁכּוֹן,

היינו משכון זמני עד שייבנה בית מקדשנו. ואם תאמר בצדק שבית המקדש נבנה, אבל לצערנו הרב גם נחרב.

וזה שנאמר: 'אלה פקודי המשכן משכן' רצה לרמוז שגם בבית ראשון ושני, ועד כי יבוא שילה וייבנה ויתכונן

בית המקדש השלישי לנצח נצחים בע"ה, יהיו אנשים שיהיו בבחינת 'אלה אלקך' כנ"ל, כמו שכתוב (ישעיה מט):

"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ", היינו שסרו מהר מן הדרך, ואף לא שבו בתשובה לה'. ולפיכך,

לא עשו שימוש נכון בנשמה שניתנה בגופם כפיקדון כמובא במדרש לעיל, כי לא בחרו לעמול בפקודי ה' שהם

התורה והמצוות, שהם גם בבחינת פיקדון שניתן לאדם כנ"ל, כי זה עיקר ותכלית עבודתו בעולם כאמור, שכן

אם היו עוסקים בתורה כראוי, ודאי שאורחותיהם היו ישרים ומשמחי לב כנ"ל. וזה שדרשו חז"ל (תנחומא ב):

שהעיד להם לישראל, שאם יהיו כופרין בו ולא ישמרו מצוותיו וחוקותיו, שיתמשכן שני פעמים וכו', ע"ש. ועל

זה חרבה ירושלים של מטה, כפי שפירש רש"י ז"ל על פי המדרש: "המשכן משכן" שני פעמים רמז למקדש

שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראל.  

אך אף על פי זאת, נשאר לנו רק 'עדות' ה' נאמנה מַחְכִּימַת פֶּתִי, דהיינו התורה והמצוות, כמו שדרשו חז"ל

(יל"ש רמז תטו): מהו העדות? זו התורה שהיו יגיעִם בה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: בזכות התורה ובזכות

הקרבנות אני מציל אתכם מגיהינום. ומכוון שאין לנו עדיין בית המקדש כנ"ל, נשאר לנו רק התורה, ואותה אף

אחד לא יכול לקחת מעם ישראל, לא אז וגם לא היום, שכן היא נמסרה בעל פה על פי משה מדור לדור, כמו

שמובא ברישא של מסכת אבות, כנודע. ומי שעוסק בה כאילו מקריב קורבנות, כמו שאמרו חז"ל (מנחות קי):

"זאת התורה לעולה" וגו' - כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה, חטאת ואשם וכו', היינו רק התורה

הקדושה תכפר בעדנו ותגן עלינו מכל צוקה וצרה שלא תהיה, כי שעמדה לאבותינו ולנו בכל דור ודור. ורק ע"י

עמל כראוי בתורה הקדושה שכולה שמותיו של הקב"ה, כל אחד לפי עמלו, ירגיש את קרבת אלוקים לי טוב,

ועל ידי זה תשרה השכינה בלבו ויזכה לברכה במעשי ידיו, ובזכות כך יהי רצון שיבנה במהרה בימינו, בית

תפארתנו לנצח נצחים, לעד ולעולמי עולמים, אכי"ר.

                                               תם ונשלם ספר שמות לכבוד דובר צדקות,

                                             תודה לא-ל עליון על השפע מלב הבאר העליון.

                   פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי שמתייגע בתורה עד שזוכה לידע אותהּ ולהבינהּ, על ידי זה הוא מרפא את נפשו, ומעלה אותהּ למקום

שורשהּ, וממתיק כל הדינים, והוא נוטע אילנא דחיי לעלָא דכֹלא אסוָתָא; גם מקיים ומחדש כל העולמות, ומגלה

כבודו יתברך בעולם, שזה עיקר התכלית של כל עבודת האדם, כדי שיתגדֵל כבודו יתברך שמו (סימן תלמוד

תורה, אות מט).

                                                          "נר ה' נשמת אדם "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

                ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                        ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                    ולע"נ מר יוסף בעדאש בן נוארה ותשובה ז"ל, נלב"ע בי"ח במרחשוון התשע"ו, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי ז"ל בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה