בנוגע למזבח הקטורת כתוב בפרשתנו "לא תעלו עליו גו' עולה ומנחה" (ל, ט).

והנה, ידוע מה שכתוב בספרים (ראה ראשית חכמה שער האהבה פ"ו. של"ה ש' האותיות אות ל. ועוד) שכל אחד מישראל צריך לעשות בלבו משכן ומכון לשבתו יתברך. ונמצא שכל העבודות שהיו במשכן ישנם גם כן בעבודת השי"ת.

ומבואר בתורת החסידות (ראה תורת חיים לאדמו"ר האמצעי נ"ע שמות תמג, א ואילך. ועוד) שעבודת הקרבנות בכל אחד ואחת היא ההתעסקות עם עניני עולם הזה לשם שמים, להעלותם לקדושתו יתברך, שהוא על דרך הקרבנות שלוקחים בהמה גשמית, ומעלים אותה להיות "ריח ניחוח לה'". ועבודת הקטורת היא כלשון הזוהר הקדוש (ח"ג רפח, א) "בחד קטירא אתקטרנא", והיינו, ההתקשרות עם השי"ת. והיא העבודה בה האדם קשור עם הקב"ה לבדו ואין לו שייכות עם עניני עוה"ז (וכגון, בעת לימוד התורה).

(ע"פ לקוטי שיחות ח"ו עמ' 185 ואילך)