בטעם איסור כלאיים על דרך הקבלה כתב רבינו בחיי (בפירושו לשמות יט, יט) שהצמר והפשתים רומזים על שני מיני כוחות עליונים, והמחברם יחד "מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן". וכפי שנתבאר גם בספרים (ראה זח"ג פ, ב. אור התורה פרשתנו עמ' א'תשטז. ועוד. וראה בארוכה בכ"ז - לקוטי שיחות חכ"ט עמ' 125 ואילך, וש"נ) ש"צמר" רומז על "בחינת חסדים", ו"פשתים" הוא "בחינת גבורות", ועל כן נצטווינו שלא לארגם יחד בבגד אחד, כי בערבוב כוחות העליונים זה עם זה נמצאו שאינם ממלאים תפקידם כראוי, כי תפקיד "בחינת חסדים" הוא להשפיע בעולם חסדו של הקב"ה ואם מתערב בו מ"בחינת גבורות", הרי עשה שלא כפי כוונת בוראו ח"ו.

והנה, זה שתפקידי השרים מנוגדים הם זה לזה הרי זה רק כאשר אינם עומדים לפני המלך. אך כאשר "ב' שרים גדולים שהן מנגדיים, כאשר באים לפני המלך, מתבטל כל אחד ממציאותו ומתכללים יחד כאלו הן אחד ממש ואינם ב' הפכים כלל" (תורת חיים חיי שרה – קל, ב), כי כאשר עומדים השרים המנוגדים לפני המלך, לא נרגשת תוקף השרים ומציאותם כלל כי אם רק מציאות המלך, ולכן מתבטלים הניגודים ביניהם והרי הם עומדים לפניו בלי כל פירוד ביניהם אלא בלב אחד באחדות גמורה.

(ע"פ לקוטי שיחות חל"ו עמ' 153 ואילך)