חז"ל למדו דברים רבים על האדם ועל ההדרכות הראויות לו מהצומח, ובמיוחד מהחיטה.

בתנחומא מובא:

" 'תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ' (איוב לא, מ), תני רבי הושעיה: למדך תורה דרך ארץ, שדה שהוא מעלה חוחים (קוצים) יפה לזורעה חטים".

לכאורה מלמד רבי הושעיה את מלאכת הזריעה. אם אתה רואה שדה המצמיחה חוחים, דע לך כי היא ראויה לגדל בה חיטים. אך מובן שאין זה ממטרת התורה ללמד את מלאכת הזריעה, ולא לשם כך אמר רבי הושעיה את דבריו.

רבי הושעיה בא להסביר את הפסוק: "תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ" -  שפירושו, ששדה בעלת כוחות, יש לה את היכולת להצמיח חוחים או חטים.

ביאור הדבר: אחד מחוקי הטבע הוא, שהעולם שואף לאי סדר. בלא השקת אנרגיה מתמדת -  הדברים הולכים ויוצאים מן הסדר.

שדה בעלת פוטנציאל שלא תושקע בה אנרגיה - תצמיח חוחים. אך אם נרצה שהשדה תצמיח חיטים - יש להשקיע אנרגיה, יש לזרוע ולעמול בעבודת האדמה, ואי אפשר לסמוך על הטבע שיעשה את המלאכה עבורנו.

באותה מידה שיש לטפל ולהשקיע באדמה על מנת שתצמיח חיטה במקום חוח, עלינו להתייחס גם לאישיותו ומידותיו של האדם. בלא השקעה בעבודת המידות של האדם, כגון: תאווה, כבוד, כעס - הרי שיצא חוח, ולא חיטה. יצא אדם שאיננו חי כראוי ואיננו מגיב למציאות כראוי. אם האדם יחיה בלא השקעה, והתנהגותו תתגלגל מעצמה - התוצאה היא חוח. לא יכול לצמוח אדם מתוקן בלא עבודה.

המושג של "עבודת המידות" איננו רגיל בעולם. רוב העולם חי כפי שהוא, בלא לעבוד על האישיות ולתקן אותה. "עבודת המידות" זהו חידוש של התורה, שחדר לעולמנו בזכות תנועת המוסר. חידושו הגדול של רבי ישראל מסלנט, מייסד התנועה, הוא - שהמידות אינן מיתקנות מעצמן. בלא עבודה יצא האדם מקולקל ומושפע מהתאווה, הכבוד ושאר המידות המגונות המצויות בו.

הרב יהושע ויצמן, מתוך האתר: ישיבת ההסדר מעלות יעקב - www.yesmalot.co.il