'מצות ערבה כיצד: מקום היה למטה מירושלים, ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורבייות של ערבה, ובאים וזוקפין אותן על צידי המזבח, וראשיהם כפופים על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת, ואומרין: "אנא ה' הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), "אנא ה' הושיעה נא". רבי יהודה אומר: אני והוא הושיעה נא, אני והוא הושיעה נא. אותו היום, מקיפין את המזבח שבע פעמים' (משנה סוכה ד,ה). מסביר רש"י: 'אני והו - בגימטריא אנא ה'. ועוד, משבעים ושתים שמות הן הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו, ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש. אות ראשונה של פסוק ראשון ואחרונה של אמצעי וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון "והו”: וי"ו של ויסע, ה"א דכל הלילה, וי"ו דויט. ושם השלשים ושבע הוא "אני”: אל"ף דמאחריהם, ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע, ויו"ד דרוח קדים' (רש"י. סוכה מה,א). מוסיף תוס' (ד"ה 'אני'): '...ועדיין צריך טעם לזה למה נשתנו שני שמות הללו דאמרינן להו טפי מאחריני. משום דדרשינן באיכה רבתי קרא דכתיב ביחזקאל "ואני בתוך הגולה" וקרא דכתיב בירמיה "והוא אסור בזיקים" כביכול הוא בעצמו, והיינו הושענא שיושיע לעצמו'. ותיו"ט מוסיף ששני שמות אלו הם תחילת שני חלקים, ששם בן שבעים ושנים מחולק לשני חלקים. (וראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'לזמן הזה' סוכות 'אני והו', וכן ב'צמאה נפשי' על 'יהא שמיה רבה'). ניראה ששלושת הפס' מרמזים על שלושה שלבים בעולם, הראשון (שמות יד,יט) הוא כנגד בחירת עם ישראל, ולכן בו מצויין שהמלאך עבר מלפניהם לאחוריהם, שכעין יש בכך (כאגב) הגדרת מחנה ישראל. הפס' השני (כ) הוא ההפרדה בין ישראל למצרים שלא יזיקונו, שזה כעין המחלמה בין קדושה והטומאה. והפס' השלישי (כא) הוא בקיעת המים ע"י משה, כעין לעתיד שה' יתגלה בעולם, כמו שהתעלו בנבואה בקריעת ים סוף עד ששפחה התנבאה יותר מיחזקאל. כך זה כנגד התהליך בעולם של קידוש ה' שמתגלה על ידנו בעולם, ולכן בו רמוז השם השלם. ניראה שזהו דברי חז"ל: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (ע"ז ט,א) כך חלק התוהו היה עד אברהם שהוא ניבחר והחל להקים את עם ישראל, וממנו החל הפצת תורה בעולם, לילחם בטומאה שזהו אלפיים שנות תורה שבאה לילחם בטומאה החזקה שבעולם ולתקנו, ואלפיים אחרונים זהו ההכנה לקבלת המשיח, כדי שהעולם יהיה מתוקן לגמרי, שזהו החלק השלישי, עד שבסופו יהיה גילוי ה' בעולם. (וניראה כנגד האבות, שאברהם נבחר להקים את ישראל, ליצחק היו עשו יעקב שנילחמו זה בזה, קדושה וטומאה, ואצל יעקב היו כולם צדיקים עד שרצה לגלות את הקץ לבניו). וניראה שאנו מתחזקים ומתקנים בעולם, וה' עוזרנו, כך שלכן יש שתי מערכות בשם ה', שכל חלק הוא 36 כנגד ל"ו צדיקים שמתקנים את העולם, שעליהם העולם עומד 'אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל, יח) "אשרי כל חוכי לו" ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' (סוכה מה,ב) כך אנו מתקנים וכנגדנו ה' עוזרנו מצידו, ולכן זה 36 כפול, זה כנגד זה, לכן בגמ' זה מובא בהקשר למשנה שלנו. לכן מרומז בשמות "אני" "והו”, כעין שני צדדים, שכך ה' מוסיף בעולם קדושה כנגד הקדושה שאנו עושים. לכן אומרים "אנא ה' הושיעה נא” בשמות אלו של '"אני" "והו" הושיעה נא' שזהו השורש של בקשתנו שה' יושיענו, כיון שהוא מחיל על עצמו את מה שעובר עלינו, שלכן ה' אתנו בגלותינו,כיון שאנו מגלים את שמו לכן הוא פועל כנגד מעשינו, מביא קדושה כנגד מעשי הקדושה שלנו, ולכן כעין יורד איתנו בעולם לגלות, שזה ירידה בקדושתנו של גילוי ה' בעולם ולכן פועל כנגדנו. לכן שמות אלו הם כותרת למעשה ה' כנגד מעשינו, ולכן הם גם האומרים שה' נימצא איתנו בצרותינו, כיון שקשור לגילוי קדושה, ולכן הם המופיעים בירמיהו ויחזקאל (כדברי תוס'). ובגימטריה אני והו זה 78 כנגד "אנא ה'” (רש"י) ניראה שאנו מבקשים מה' שיצילנו, שזה ע"י שיגלה שמו הגדול בן ע"ב אותיות בכל העולם הגשמי שניברא בששת ימי המעשה, כך שיחד זהו 78, וזה חל ע"י קידשנו את העולם, ולכן זהו כנגד הסנהדרין שהם מקור הקדושה למעשה בבנ"י, שפוסקים את התורה למעשה ובכך ממשיכים לתיקון העולם (ולכן נימצאים אצל המזבח, שגם הם מעלים את העולם כקרבן, העולה בקדושה מהגשמי לשמים) וכך ממשיכים את קדושת העולם שמתגלת בעולם ביום השביעי, שמראה את הקדושה שנימצאת בעולם מבריאתה, והיא תחילתה, ולכן יוצא סנהדרין של ע"א יחד עם שבוע של העולם, שמגלים ומתקנים את העולם, ולכן מבקשים "אנא ה'”, שיהיה בשלמות מעשינו ומעשה ה' כנגדנו, וכך כל העולם יהיה קדוש, ובלי צרות.