'באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. באחד בשבט, ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. בית הלל אומרין: בחמישה עשר בו' (משנה ר"ה א,א). להבדיל מהירקות שהם שואבים ישירות מהאדמה, פירות העץ צריכים לקבל דרך העץ ולכן זה מתעכב הגעה, ולכן רק ב-טו בשבט נחשב שיש קשר לפירות מהאדמה. לכן הירקות ר"ה שלהם בא' תשרי, ואילו לאילנות זה ב-טו בשבט. ע"פ מה קבעו חז"ל את זמן דווקא טו בשבט ראה במאמר ארוך ומפורט של מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המועדים' ('קביעת טו בשבט..'). ניראה (מצד הדרש) שלא במקרה כך יצא שיש חילוק בין הירקות לאילנות, כיון שר"ה הוא זמן של המלכת מלכות ה' בעולם, ובזה מתפשט לכל, ולכן תרומות ומעשרות ושמיטה חלים ע"פ זמן זה. והנה בעניין הפירות, יש ייחוד מיוחד בפירות האילן. שהנה נאמר "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עשה פרי למינו אשר זרעו בו על הארץ ויהי כן, ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עשה פרי אשר זרעו בו למינהו" וגו' (בראשית א,יא-יב) ופירש רש"י: 'עץ פרי- שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן אלא וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ עֵץ עֹשֶׂה פְּרִי, ולא הָעֵץ פְּרִי. לפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עונה ונתקללה'. ונישאלת השאלה, אם חטאה מדוע היתה צריכה לחכות עד שהאדם יחטא כדי שתקבל את עונשה?- לכן ניראה שחטא האדם קשור בזה, ולכן כל זמן שלא חטא האדם זה לא נורא כשלא עשתה מה שה' ציוה, זה לא בסדר אבל לא נורא עד כדי עונש. אבל כאשר האדם חטא וזה קשור לחטא האילנות, אז גם האדמה קיבלה את עונשה, כיון שאז מתגלה הקלקול שבזה. לכן חטא האדם היה בעץ הדעת, דווקא העץ הוא שקשור לחטא, שחטא אדם הראשון היה בעץ הדעת בעניין של ציווי, כעין מעשה האדמה באילנות שעשתה שלא כציווי ה'. ולכן בחטא עץ הדעת נאמר "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל" (ג,ו) כעין הנאמר "עץ פרי" (שנישמע כאילו העץ עצמו למאכל) כיון שקשורים זה בזה. זהו "ארורה האדמה בעבורך" (ג,יז) מעבר לפשט (שבעקבות חטאו יצא שהאדמה לא תצמיח) יש כאן אמירה שהחטא של האדמה שהצמיחה עצים לא למאכל, עכשיו היא נידונת בארור בעקבות מעשיך, שבזה מגיע לה להיות ארורה, כיון שגרמה לחטא. והנה נאמר "כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור" (דברים כ,יט) שפשוטו הוא '"כי" משמש בלשון דלמא. שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו?' (רש"י). אולם אולי אפשר שמדמה את העץ והאדם בהקשר של מלחמה, לומר ברמז שבמלחמת היצר, העץ והאדם דומים, שקשורים זה בזה, שיצר הרע הגיע מעץ הדעת, ששורשו נעוץ באי עשיית האדמה את רצון ה', שמזה עבר לאדם לעשות נגד רצון ה'. וזה נאמר במלחמת הרשות (רש"י) שמלחמת הרשות היא מלחמה שהמלך יוזם אותה, מימלא מדמה לה' (שהמלך מייצג את ה' בעולם). לכן כיון שהעץ הוא כעין מרוחק מרצון ה' בשלמות, אז זמן השפעת הקדושה שלו בתרו"מ שקשור לזמן ר"ה שהוא בריאת העולם, יש לו עיכוב בזמן, כיון שבו יש את שורש העיכוב מקדושת ה' השלמה בעולם, שנעוץ באי עשיית רצון ה' בבריאה. והנה בשנה עברית רגילה (שיש בה 354 ימים), יוצא שמר"ח ניסן עד טו בשבט יש 310 ימים כנגד: 'דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנא' (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי' (סנהדרין ק,א). 310 עולמות כנגד שתיקן את העולם לה' (ולכן המשך הפס' “ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" [כב], שזה התורה שניבראה קודם לעולם [פסחים נד,א] שעל פיה ניברא העולם, והיא מתקנתו). [זה מחושב מניסן כיון שבניסן ניברא העולם בפועל (ראה ב'מועדי ישראל' למרן הגאון ר"ש גורן זצוק"ל זיע”א) ובפועל הוא עניין החטא של האילן שלא הוציא עץ פרי]. ועוד כיון שזה באמצע החודש, אז מראה חילוק לחצאי חודשים, ולכן מר"ה זה 9 חצאי חודשים, כנגד זמן לידת אדם, כנגד שהאדם בא לעולם לתקן מהחטא (וקידוש חודשים מראה את מעלת בנ"י בתיקון העולם). לב"ש זה ארבעה חודשים (עד ר"ח שבט) כנגד האמהות, שהיהדות עוברת דרך האם, וכך עובר בנו הכח לתיקון העולם (שמתגלה בקידוש החודש), ואף תיקון העולם שלנו מרומז בארבע כמו כשיצאנו ממצרים (שהיה למתן תורה, שיכול היה להיות הגאולה אלמלי חטאו בעגל) היה קשר לארבע (לשונות וכו') שזה מסמל את שליטת ה' (ראה ב'מועדי ישראל'), ואף ארבע מסמל את כל הצדדים, כל הכיוונים שבעולם, שאת הכל אנו באים לתקן לה', כך אנו באים לתקן את השורש של מציאות החטא בעולם, בעניין ר"ה לאילנות.