בירושלמי מגילה (פרק ד הלכה א) נאמר, עזרא הסופר התקין שיהיו אופים פת בערבי שבתות, בכדי שתהיה פרוסה מצויה לעניים. ובאגודה (בבא קמא פרק ז סימן קב) כתב, תהא אשה משכמת ואופה בכל ערב שבת. והרמ"א בהגה (סימן רמב סעיף א) כתב בשם המרדכי (ראש השנה), נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית, לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב, והוא מכבוד שבת ויום טוב, ואין לשנות. והמשנה ברורה (ס"ק ו) כתב, עוד יש בזה טעם כדי לקיים מצות חלה לפי שאיבדה את אדם הראשון שהיה חלתו של עולם שנברא בערב שבת. ובביאור הלכה (סימן רמב סעיף א) כתב, יש לזה רמז בכתוב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, את אשר תאפו אפו. משמע שיש לאפות בערב שבת להכין לשבת. וגם בזמן הגמרא היה מנהג קבוע לזה כמו שהביא המגן אברהם. ובעוונותינו הרבים היום התחילו איזה נשים להשבית המנהג ההוא ולוקחין מן האופה ולא עושות טוב שמקטינים בזה כבוד שבת. ובמשנה מסכת שבת (לא:) נאמר, על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה, ובהדלקת הנר.